מנחותצז:
טוען את הדף…
וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ״. ״חֵיק הָאַמָּה״ – זֶה יְסוֹד, ״אַמָּה רֹחַב״ – זֶה סוֹבֵב, ״וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד״ – אֵלּוּ קְרָנוֹת, ״זֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ״ – זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״זֶהוּ״ – בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, הָא כׇּל אַמּוֹת כֵּלִים בְּאַמָּה בַּת שֵׁשׁ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כְּזֶה יְהוּ כׇּל אַמּוֹת כֵּלִים. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִיְּסוֹד וְעַד סוֹבֵב בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה בְּגוֹבַהּ. וּמַאי ״חֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב״? הָכִי קָא אָמַר: מֵחֵיק הָאַמָּה וְעַד רוֹחַב בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה. גּוֹבַהּ הַמִּזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? עֶשֶׂר אַמּוֹת: שֵׁית בְּנֵי חַמְשָׁה חַמְשָׁה, וְאַרְבְּעֵי בְּנֵי שִׁיתָּא שִׁיתָּא. מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? חַמְשִׁין וְאַרְבְּעָה. פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? עֶשְׂרִין וְשִׁבְעָה. מִקְּרָנוֹת וְעַד סוֹבֵב כַּמָּה הָוֵי? עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה. כַּמָּה בְּצִיר לְפַלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ? תְּלָתָא. וּתְנַן: חוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע, כְּדֵי לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים. אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא גַּבֵּי עוֹלַת הָעוֹף: הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ, וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית [מִזְרָחִית], וּמוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עׇרְפָּה, וּמַבְדִּיל, וּמוֹצֶה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ, וְאִם עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה מֵרַגְלָיו אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת – כְּשֵׁירָה. הָא קָא יָהֵיב עֶלְיוֹנָה לְמַטָּה מִשְּׁנֵי טְפָחִים! אֶלָּא, ״חֵיק הָאַמָּה״ – כְּנִיסָה, ״אַמָּה רֹחַב״ – כְּנִיסָה, ״גְּבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב״ – כְּנִיסָה. מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵה לֵיהּ? שִׁיתִּין. פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי? תְּלָתִין. מִקְּרָנוֹת וְעַד סוֹבֵב כַּמָּה הָוֵי? עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה. כַּמָּה בְּצִיר לְפַלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ? שִׁשָּׁה. וּתְנַן: אִם עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה מֵרַגְלָיו אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת – כְּשֵׁרָה. בְּמַאי אוֹקֵימְתַּאּ? בִּכְנִיסָה. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לָהּ בִּכְנִיסָה? וְהָא תְּנַן: מִזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה – זֶהוּ יְסוֹד, נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים. שְׁלֹשִׁים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָוֵי. וְתוּ: עָלָה חָמֵשׁ, וְכָנַס אַמָּה – זֶהוּ סוֹבֵב. נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה. עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה (וארבע) [וְאַרְבָּעָה] טְפָחִים הָוֵי! וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי אַמָּה, לָא חָשֵׁיב לֵיהּ מְקוֹם קְרָנוֹת: אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה – נִמְצָא עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ. עֶשְׂרִין וּשְׁבַע הָווּ! לָא דָּק. מְקוֹם הִילּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה. עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁה הֲוַאי! וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי לָא דָּק, וְהָא כְּתִיב: ״וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ״, יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אַל אַרְבַּעַת רְבָעָיו״, מְלַמֵּד שֶׁבָּאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ. וְכִי תֵּימָא: שֵׁית מִינַּיְיהוּ מֵעִיקָּרָא בְּאַמָּה בַּת חַמְשָׁה מַיְיתֵי לְהוּ, אִם כֵּן – רָוְוחָא לַהּ עֲזָרָה. דִּתְנַן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע: מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל – אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, וּמְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים – אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה, הַמִּזְבֵּחַ – שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ – עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה, הַהֵיכָל – מֵאָה אַמָּה, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת. אֶלָּא, ״חֵיק הָאַמָּה״ – בְּגוּבְהָה, ״אַמָּה רֹחַב״ – כְּנִיסָה, ״גְּבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב״ –וחיק האמה. כלומר באלו אמות אני אומר שיהו בנות חמש: וחיק האמה - דהיינו יסוד דעלה אמה וכנס אמה זהו יסוד ולקמן מפרש בהי אמות קאמר אי דגובהה אי דכניסה: גבולה על שפתה סביב אלו הקרנות - זרת חצי אמה האחד דמאמצעית האבן מודד והויא זרת לכל רוח דהיינו אמה על אמה זרת חצי אמה: וזה גב המזבח - כלומר ובאמה זו יהא נמי מזבח הזהב: ר' מאיר סבר זה - מזבח הזהב דהויא כלי יהא באמה בת חמשה והא שאר כלים באמה בת ששה: קס"ד מיסוד ועד סובב - אותה אמה של גובה היסוד ואותן האמה שבין יסוד וסובב באמה בת חמש מחיק האמה מן היסוד והיסוד בכלל ועד אמה רוחב דהיינו סובב באמה באמה בת חמש: גובה מזבח העולה כמה הוי עשר אמות - כדאמרינן בזבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף נט:) על המשכן ועל המזבח מה משכן עשר אמות אורך הקרש אף מזבח עשר אמות ומה אני מקיים שלש אמות קומתו משפת סובב עד מקום הקרנות: שית - דמן הרצפה ועד הסובב בני חמשה חמשה כדקאמר: מקרנות ועד סובב - מגובה קרנות ועד סובב הוי ד' אמות של ששה ששה שהם כ"ד טפחים דעלה אמה וכנס אמה זהו יסוד ומן היסוד לסובב חמש הרי שש ומן הסובב ועד מקום הקרנות ג' הרי תשעה והקרן אמה הרי עשרה כדקתני לקמן: כמה בציר - דלא הוי סובב אפלגא דמזבח תלתא טפחים הוי פלגיה דמזבח למטה מן הסובב: חוגרו - למזבח סביב: דמים עליונים לתחתונים - חטאת בהמה למעלה מן החוט וחטאת העוף למטה ועולת העוף למעלה וטעמא מפרש בתורת כהנים ובמס' זבחים: מיצוי - אוחז בית השחיטה ושוחט הוורידין והדם מקלח למרחוק: למטה מרגליו - מן הסובב: הא קא יהיב כו' - כיון דפלגיה דמזבח אינו נמוך מן הסובב אלא שלשה טפחים כי עביד אמה למטה מרגליו אפילו באמה בת חמש קא יהיב עליונים שני טפחים למטה מן החוט: אלא כולה עשר אמות דגובה באמה בת ששה וכי קתני באמה בת חמש באמות דכניסה יסוד וסובב ועובי הקרנות קרי כניסה שכונס באורך ורוחב: בנין המזבח כמה הוי - גובהו דמזבח שיתין פושכי דהא כל אמות הגובה באמה בת ששה ולמטה מרגליו אפילו אמה אחת באמה בת חמש כשרה דהוי טפח למעלה מן החוט: נמצא שלשים על שלשים - דמכל צד ממעט אמה והיינו ב' באורך ב' ברוחב ל' אמות ושני טפחים הוי: נמצא בין קרן לקרן עשרים וששה עשרים ושבעה הוו - דהנך שש אמות דאימעיט לא הוו אלא חמש באמת בת שש: מקום הילוך רגלי הכהנים - אמה סביב לפנים מן הקרנות כשהולכין לסדר המערכה והאברים נמצא כ"ד על כ"ד: מקום המערכה כ"ה על כ"ה - דהא אמה דהילוך ודאי בת ששה הואי דהא לא כתיב בקרא ומיהו כ"ה מיהא הוו: והאריאל - המקום המערכה שבאמצע י"ב אמה על י"ב אמה דהיינו כ"ד על כ"ד וקרא ליכא למימר לא דק: וכי תימא מעיקרא - כשעשו המזבח ל"ב על ל"ב ומדדו מאותן ל"ב שית אמות באמה בת חמש והנך שית לא הוו אלא חמש באמה בת ששה ובצרא לה חדא אמה דהוו להו ל"א אמות הלכך כי עבדת שית אמות דכניסה ג' לכל צד באמה בת חמש דהוי חמש אמות גדולות לא פש להו אלא כ"ו על כ"ו הוי בין קרן לקרן: אם כן - דמעיקרא לא הוה מזבח אלא ל"א על ל"א רווחא לה עזרה יותר ממה ששנינו: דתנן כל העזרה - בין חצר והיכל: היתה קפ"ז על קל"ה - ואם כן הוו ליה בין אולם ולמזבח כ"ג אמות או מקום הדריסה כ"ג: היכל מאה אמה - עם בית קדשי הקדשים: י"א אמה (חצר) אחורי הכפורת - וכשהיו ישראל מרובין בעזרה היו נמשכין מהם לשם כדאמרינן ביומא (דף כא.): אלא חיק האמה בגובהה - אותה אמה שמן הרצפה ועד היסוד באמה בת חמש: ואמה רוחב רוחב כניסה - כניסה דסובב באמה בת חמש אבל כניסה דיסוד באמה בינוני: גבולה על שפתה סביב - דגבהו דקרן באמה בת ה':וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד זרת חצי האמה וכשתמדוד מאמצע הקרן זרת סביב עד השפה אישתכח דהוי אמה: ותנן חוט של סיקרא כו'. משנה היא במסכת מדות (פ"ג מ"א): אל חיק האמה בגובהה. מכאן יש לקיים גירסת הספרים בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף סג. ושם ד"ה חוץ) דאמרינן התם כל כבשים שהיו במקדש שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזכרות' ומחק שם בקונטרס חצי טפח דאז החשבון מכוון לט' אמות של מזבח ולדברי רבותיו שגורסין חצי טפח פי' בקונטרס שם דלאותו חשבון לא היה ראש הכבש שוה לראש המזבח אלא נמוך ממנו רביע אמה ולא דק בקונטרס דאינו נמוך אלא חומש אמה חסר משהו והקשה בקונטרס שהרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ותירץ רבי נתן [מדודא] דאמה של יסוד באמה בת ה' כדאסיקנא הכא ולפירוש הקונטרס קשה דנמצא ראש הכבש גבוה מראשו של מזבח ומיהו אין לחוש בזה אי נמי לגירסת הקונטרס אמות של כבש לפי האמות של מזבח וכגירסתו גריס רבינו חננאל בעירובין בפ' חלון (עירובין דף עו.):