מנחותכז:
טוען את הדף…
שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה, שֶׁעֲשָׂאָן – בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, בֵּין שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת אֶל נֹכַח פְּנֵי אוֹהֶל מוֹעֵד – פְּסוּלוֹת. וְשֶׁבִּפְנִים, וְשֶׁבִּמְצוֹרָע – שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פְּסוּלוֹת; שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת, כְּשֵׁרוֹת. וְהָתַנְיָא גַּבֵּי פָּרָה: שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלוֹת, שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת – כְּשֵׁרוֹת. אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָעֲזָרָה בְּשׁוֹגֵג – חַיָּיב חַטָּאת, בְּמֵזִיד – עָנוּשׁ כָּרֵת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר טְבוּל יוֹם וּשְׁאָר כׇּל הַטְּמֵאִים. וּטְהוֹרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִמְּחִיצָתָן, לַהֵיכָל כּוּלּוֹ – בְּאַרְבָּעִים, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת – בְּמִיתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הֵיכָל כּוּלּוֹ וּמִבֵּית לַפָּרֹכֶת – בְּאַרְבָּעִים, וְאֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת – בְּמִיתָה. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבוֹא בְכׇל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרוֹן וְלֹא יָמוּת״. רַבָּנַן סָבְרִי: ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ – בְּ״לֹא יָבֹא״, ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ – בְּ״לֹא יָמוּת״. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וּ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ – בְּ״לֹא יָבֹא״, וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ – בְּ״לֹא יָמוּת״. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״, וְלָא בָּעֵי ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, וַאֲנָא אָמֵינָא: הֵיכָל מִיחַיַּיב, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת מִבַּעְיָא? ״מִבֵּית הַפָּרֹכֶת״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ בְּמִיתָה. וְרַבִּי יְהוּדָה: אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וְלָא כְּתַב ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קוֹדֶשׁ – מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֲבָל הֵיכָל לָאו נָמֵי לָא. וְרַבָּנַן: הָהוּא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דְּהֵיכָל כּוּלּוֹ אִיקְּרִי ״קוֹדֶשׁ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״. וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָא אָמְרִי רַבָּנַן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וּ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, וְלָא בָּעֵי ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״, וַאֲנָא אָמֵינָא: ״מִבֵּית לַפָּרוֹכֶת״ בְּמִיתָה, ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ מִיבַּעְיָא? ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ בְּמִיתָה, ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ בְּאַזְהָרָה. וְרַבָּנַן? [אִין] הָכִי נָמֵי דְּלָא צְרִיךְ, וְהַאי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ לְמַעוֹטֵי דֶּרֶךְ מְשׁוּפָּשׁ. כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה״ – זֶה בָּנָה אָב, כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״פְּנֵי״ אֵינוֹ אֶלָּא פְּנֵי קָדִים. וְרַבִּי יְהוּדָה, לֵימָא קְרָא ״פְּנֵי״, מַאי ״אֶל״? שְׁמַע מִינַּהּ ״אֶל״ דַּוְקָא, וְרַבָּנַן – ״אֶל״ לָאו דַּוְקָא. וְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ דַּוְקָא, וְ״הִזָּה אֶל נֹכַח״ נָמֵי דַּוְקָא. וְרַבָּנַן: מִדְּהָתָם לָאו דַּוְקָא, הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא. מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף לְרַבִּי יְהוּדָה: מִדְּ״אֶל״ דַּוְקָא, (אֶל נֹכַח) [עַל] נָמֵי דַּוְקָא? אֶלָּא דְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי דְּלָא הֲווֹ אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת, הָכִי נָמֵי דְּלָא עָבֵיד הַזָּאוֹת? אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא, אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ״ – מְקוֹם הַמְקוּדָּשׁ לַקּוֹדֶשׁ. רָבָא אָמַר: הָא וְהָא רַבָּנַן,שאם חיסר [אחת] מהן לא עשה כלום - אין לי אלא מתן שבעה דפרכת הוא דעיכבו שהן מתן שבע מעכבין בכל מקום כגון פרה אדומה ובהזאה דמצורע והכי מפ' לה בזבחים בפ' ב"ש (זבחים דף לט.) מנין לרבות במזבח הזהב שאם חיסר פסל אע"ג דשאר ד' מתנות דמזבח החיצון לא מעכבין כדאמרי' בשמעתא קמייתא דסנהדרין (ד' ד:) וכפר וכפר וכפר אפי' ג' מתנות ואפי' ב' ואפי' אחת ת"ל כן יעשה מרבינן כל עשיותיו שיעכבו מרישיה דקרא ועשה לפר (ועשה הא) דרשינן (אלא) לפר לרבות פר יה"כ ובשחיטת קדשים בפרק ב"ש פריך למאי הילכתא אי נימא לעכב פשיטא חוקה כתיב בה ומשני לה התם לשפיכת שירים דלא כתיבי בפר יה"כ ועוד מילי אחרנייתא כאשר עשה לפר לרבות פר כהן משיח שאם חיסר אחת ממתנותיו פסל החטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים של ציבור כדכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו וגו' בעבודת כוכבים מדבר ואותן שעירים טעונין הזייה על הפרכת ועל מזבח הזהב דדרשי' בת"כ דהאי חטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים: הזאות דפרה - שלא לשמן פסולות דכתיב ביה חטאת היא: שלא מכוונות - שלא כוון כנגד פתחו של היכל פסולות דכתיב בה חוקה ואל נכח: ושבפנים - כגון דיה"כ ופר כהן משיח ופר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים: ושבמצורע - בשער נקנור משמן של מצורע: שלא לשמן פסולות - שבפנים חטאת נינהו של מצורע לקמיה מוקי' לה להתיר שלא עלו לו לשם חובה להכשירו בקדשים: שלא מכוונות - בין מזרח למערב כשרות דלא כתיב בהו אל נכח: הא רבי יהודה הא רבנן - בסיפא דמילתא מפרש לה: ענוש כרת - דכל זמן שלא הביא כפרתו לא יצא מידי טומאתו נפקא לן מקראי דתניא איש (איש) אשר יטמא ולא יתחטא (במדבר י״ט:כ׳) בדמים כלומר אם מאותן טמאים הוא שצריכין דמים ולא הביאם ונכנס למקדש ונכרתה אתה אומר בדמים או לא נתחטא במי נדה כשהוא אומר מי נדה לא זורק עליו הרי מים אמורין הא מה ת"ל ולא יתחטא בדמים להביא את המחוסר כפרה ואין צ"ל טבול יום דנפקא לן התם מעוד טומאתו בו ושאר כל הטמאין שחייבין: וטהורין שנכנסו לפנים ממחיצתן - י"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל: להיכל כו' - אם נכנסו שם: בארבעים - מכות משום דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' (ויקרא ט״ז:ב׳): מבית לפרכת - לפני ולפנים ששם ארון ואל פני הכפרת נמי היינו מבית לפרכת אלא שהלך עד לפני הארון בארבעים: אל פני הכפורת - שהלך עד לפני הארון במיתה: מבעיא - הא היכל בכלל מבית לפרכת דלא נכנס לשם אלא דרך היכל ומשעת ביאת היכל קם ליה במלקות: לאו נמי לא - אפילו לאו נמי ליכא: בין הקדש - היינו היכל: אל פני הכפרת מבעיא - דמיחייב מיתה הא משעה שנכנס מבית לפרכת מיחייב מיתה ויש בכלל מבית לפרכת פני הכפרת: למעוטי דרך משופש - כגון משובש שחתר החומה של לפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהא פניו למערב א"נ נכנס בפתח וצידד באלכסון והלך לצדדין לא מיחייב דאל פני בעינן שיהו פנים אל פנים מזרחי של כפרת. משופש כמו משובש דפי"א ובי"ת מתחלפין דכתיב (ישעיהו יג) נשפה וכתיב (ישעיהו מ) נשבה בו: זה בנה אב - הקישה אב ומלמד לכל פני שבתורה דקדים הן כי היכי דבהאי פני כתיב קדמה והשתא מפרש להאי דאמרן לעיל הא ר"י הא רבנן: לרבי יהודה דאמר אל פני הכפרת דוקא - דבמיתה ומבית לפרכת לאו דוקא ה"נ אל נוכח דוקא הלכך שלא מכוונות פסולות ולרבנן מדאל פני לאו דוקא ה"נ אל נכח לאו דוקא הלכך כשרות: על נמי דוקא - בתמיה כלומר על פני הכפרת דיה"כ מי הוי דוקא דאי דוקא הוא מקדש שני דלא הוי ארון וכפרת דאמרינן במסכת יומא (דף נב:) דיאשיהו גנזו ה"נ דלא מזה והא אמרינן במסכת יומא (שם) דמזה: מקום המקודש לקדש - ארון על מקום הארון מזה אפילו ליכא ארון:להיכל כולו בארבעים. הקשה ה"ר י"ט מלפנצו מהא דתנן בפרק בתרא דתמיד (דף לג:) בזמן שכ"ג נכנס להשתחות לשם [שלשה] אוחזין בו א' מימינו וא' משמאלו ואחד באבנים טובות כו' הגביה לו הפרוכת נכנס והשתחווה ויצא נכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו אלמא (לבית קדשי הקדשים) שרו ותירץ ר"ת דהשתחוואה צורך עבודה היא. מ"ר: למעוטי דרך משופש. וא"ת תיפוק ליה מדכתיב ואל יבא דמשמע דרך ביאה כדממעטינן בפ"ב דשבועות (דף יז:) טמא שנכנס דרך גגין להיכל וי"ל התם כשפיחת התקרה איירי אבל הכא לשנכנס דרך לול שהיה בעליית בית קדשי הקדשי' שבו היו משלשלין את האומנים בתיבות דרך ביאה הוא דלכך נעשה א"נ כמו שפירש בקונטרס כאן שחתר את החומה שלפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהיו פניו למערב ועוד פי' בקונטרס א"נ נכנס בפתח מזרח וצדד באלכסון והלך בצדדין לא מיחייב דלפני בעינן שיהו פניו אל פני מזרחיים של כפורת אבל בזבחים בפרק התערובות (דף פב:) מפרש (התוספות) דרך משופש כגון דרך לול שהיה אחורי בית הכפרת כדאמרי' בסוף איזהו מקומן (זבחים נה:) שנים לפרבר וה"ר יעקב מאורלינ"ש הקשה מההיא דס"פ התערובת (זבחים פב: ושם ד"ה לא) גבי דם שנכנס לפנים דאמרי' יאמר אל הקדש ואל יאמר פנימית ומשני לא נצרכה אלא לדרך משופש ופריך והא הבאה כתיב ביה אלמא ממעטינן דרך משופש מדכתיב ביה הבאה ויש לחלק בין הבאת דם להבאת גוף אדם. מ"ר: