מנחותכח.
טוען את הדף…
הָא דְּקָאֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב וְאַדִּי, הָא דְּקָאֵי צָפוֹן וְדָרוֹם וְאַדִּי. אָמַר מָר: וְשֶׁבִּפְנִים וְשֶׁבִּמְצוֹרָע, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלוֹת, שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת – כְּשֵׁרוֹת. וְהָתַנְיָא: בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת – כְּשֵׁרוֹת! אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָא רַבָּנַן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמַקֵּישׁ אָשָׁם לְחַטָּאת – מַקֵּישׁ נָמֵי לוֹג לְאָשָׁם, רַבָּנַן לָא מַקְּשִׁי. וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָא וְהָא רַבָּנַן, כָּאן לְהַכְשִׁיר הַקׇּרְבָּן, כָּאן לְהַרְצוֹת, שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה. מַתְנִי׳ שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִילִּין מְעַכְּבִין זוֹ אֶת זוֹ, אֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? הֲוָיָה כְּתִיב בְּהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: מְנוֹרָה הָיְתָה בָּאָה מִן הָעֶשֶׁת וּמִן הַזָּהָב. עֲשָׂאָהּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת – פְּסוּלָה, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת – כְּשֵׁרָה. מַאי שְׁנָא מִן הַגְּרוּטָאוֹת פְּסוּלָה? דִּכְתִיב ״מִקְשָׁה״ וַהֲוָיָה, שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת נָמֵי זָהָב וַהֲוָיָה! אָמַר קְרָא ״תֵּיעָשֶׂה״, לְרַבּוֹת שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. וְאֵימָא לְרַבּוֹת גְּרוּטָאוֹת? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּאַ״מִּקְשָׁה״ כְּתִיבָה הֲוָיָה. ״תֵּיעָשֶׂה״ נָמֵי אַ״מִּקְשָׁה״ כְּתִיב, ״מִקְשָׁה״ ״מִקְשָׁה״ לְעַכֵּב. ״זָהָב״ ״זָהָב״ נָמֵי לְעַכֵּב! הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִן הַגְּרוּטָאוֹת פְּסוּלָה, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כְּשֵׁרָה – הַיְינוּ ״זָהָב״ ״זָהָב״ ״מִקְשָׁה״ ״מִקְשָׁה״ לִדְרָשָׁא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִן הַגְּרוּטָאוֹת כְּשֵׁרָה, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת פְּסוּלָה – ״זָהָב״ ״זָהָב״ ״מִקְשָׁה״ ״מִקְשָׁה״ מַאי דָּרְשַׁתְּ בֵּיהּ? מַאי דְּרָשָׁא? דְּתַנְיָא: ״כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה״ – בָּאָה זָהָב, בָּאָה כִּכָּר; אֵינָהּ בָּאָה זָהָב, אֵינָהּ בָּאָה כִּכָּר. ״גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ״ – בָּאָה זָהָב, בָּאָה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים; אֵינָהּ בָּאָה זָהָב, אֵינָהּ בָּאָה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים. וְאֵימָא נָמֵי: בָּאָה זָהָב – בָּאָה קָנִים, אֵינָהּ בָּאָה זָהָב – אֵינָהּ בָּאָה קָנִים? הָהוּא פָּמוֹט מִיקְּרֵי. ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב״ – בָּאָה זָהָב, בָּאָה מִקְשָׁה; אֵינָהּ בָּאָה זָהָב, אֵינָהּ בָּאָה מִקְשָׁה. ״מִקְשָׁה״ דְּסֵיפָא לְמַאי אֲתָא? לְמַעוֹטֵי חֲצוֹצְרוֹת, דְּתַנְיָא: חֲצוֹצְרוֹת הָיוּ בָּאִים מִן הָעֶשֶׁת, מִן הַכֶּסֶף. עֲשָׂאָם מִן הַגְּרוּטָאוֹת – כְּשֵׁרִים, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת – פְּסוּלִים. וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת פְּסוּלִים, דִּכְתִיב ״כֶּסֶף״ וַהֲוָיָה, מִן הַגְּרוּטָאוֹת נָמֵי ״מִקְשָׁה״ וַהֲוָיָה? מִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְנוֹרָה ״מִקְשָׁה הִיא״ – ״הִיא״, וְלָא חֲצוֹצְרוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַכֵּלִיםהא דקאי כהן מזרח ומערב ואדי - ואם עמד כהן בפניו למערב ואחוריו למזרח והזה שכך מצותו אפילו אינם מכוונות כנגד הפתח כשרות והא דתני פסולות דקאי צפון ודרום שלא כמצותו ואדי: והתניא בין שלא לשמן כו' כשרות - אדמצורע קאי: ר' אליעזר דמקיש אשם לחטאת - ואפילו אשם דמצורע פסול שלא לשמה: וכי - אשם הלמד בהיקש מחטאת דליהוי פסול שלא לשמו חוזר ומלמד בהיקש על הלוג דליהוי פסול שלא לשמו והא קיימא לן בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מט:) דאין למידין למד מן הלמד בקדשים: היקש דחטאת ואשם דכתיב (בחטאת) (ויקרא ז׳:ז׳) כחטאת כאשם תורה אחת להם וקא יליף ר' אליעזר מה חטאת שלא לשמה פסולה דאפילו רבנן מודו אף אשם נמי פסול: היקש דאשם מצורע ולוגו דכתיב (שם יד) כבש אשם לתנופה וגו' סיפיה דקרא ולוג שמן: לרצות - להזות לעלות לשם חובה ולהתיר מצורע בקהל פסול שלא לשמן והא דתני כשרות להכשיר דהזאותיו כשרות להכשיר שירי הלוג באכילה דשירי לוג מצורע נאכלין כדאמרינן בפ' אלו מנחות (לקמן מנחות דף עג.) וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש לכל קרבנם (במדבר י״ח:ט׳) לרבות לוג שמן של מצורע וכתיב בתריה בקדש הקדשים תאכלנו בפרשת ויקח קרח: מתני' שבעה קני מנורה - כדכתיב וששה קנים יוצאין מצידיה (שמות כ״ה:ל״ב) והמנורה עצמה שבאמצע היא השביעית כזה: שבעה נרותיה - בראש של קנה וקנה היה נר אחד כעין בזך ושם נותנין השמן והפתילות: שתי פרשיות שבמזוזה - שמע והיה אם שמוע: כתב אחד - אות אחת מעכבין זו את זו דכתיב (דברים ו) וכתבתם כתיבה תמה ושלימה ובתפילין כתיב הויה (שם) והיו לטוטפות: ד' פרשיות שבתפילין - שמע (שם) והיה אם שמוע (שם יא) קדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳) והיה כי יביאך (שם) שבצידה דבכולהו כתיב ולטוטפות או ולזכרון בין עיניך: גמ' הויה כתיב בהו - כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו (שם כה): מן העשת - עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה: מן הגרוטאות - זהב שבור: מקשה - משמע חתיכה אחת כדמתרגמינן נגיד משוך שנמשך הכל מחתיכה אחת מקשה משמע דבר המוכה ונהלם כדכתיב (דניאל ה ו) וארכבתיה דא לדא נקשן: משאר מתכות נמי תיפסל - דהא כתיב זהב טהור וכתיב הויה לעכב: אמר קרא תיעשה - המנורה משמע תיעשה מ"מ לרבות שאר מתכות: ואימא לרבות גרוטאות - דכתיב מקשה והדר תיעשה מ"מ: אמקשה כתיבה הויה - הויה סמוכה למקשה יותר מלזהב: ומשני מקשה מקשה כתיב - תרי זימני בויקחו לי תרומה לעכב: וקפריך זהב זהב נמי תרי זימני כתיב - ואימא לעכב: ומשני האי מאי אי אמרת בשלמא דגרוטאות פסולות ושאר מתכות כשרות - דאמרינן מקשה מקשה דויקחו לי תרומה לעכב: היינו - דאיצטריך זהב זהב דויקחו לי תרומה ומקשה מקשה דבהעלותך לדרשה אחריתי דשמעינן מינה נמי דמשאר מיני מתכות נמי כשירה כדדרשינן לקמן: אינה באה גביעין - אינה צריכה לבא גביעים כפתורים ופרחים: פמוט - מנורה קטנה: וזה מעשה המנורה - דבהעלותך: מקשה - דסיפא עד ירכה ועד פרחה מקשה היא: כסף והויה - שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך וגו' (במדבר י׳:ב׳):שבעה קני מנורה. תימה דלא חשיב גביעים פרחים וכפתורים דמעכבין זה את זה כדאמרינן בגמ' ושמא משום דליתנהו בשאר מיני מתכות. מ"ר: דתניא ככר זהב טהור. חמשה זהב כתיבי ד' בפרשת ויקחו וחד בפרשת בהעלותך והכא לא דריש אלא שלשה ושמא אינך תרי חד לגופיה דמצוה בזהב וחד לכלל ופרט דבסמוך וצ"ע והשתא קרא קמא ועשית מנורת זהב אתי לכלל ופרט כדבסמוך וכדכתב כולה מקשה אחת זהב טהור דרשינן באה זהב באה כפתורים גביעים ופרחים דכולה משמע כל המנורה ולהכי פריך נמי ואימא באה זהב באה קנים וה"ה דהוה מצי למפרך באה זהב באה יריכה והוה מצי לשנויי דלא איקרי מנורה בלא ירך והדר כתיב מלקחיה ומחתותיה זהב טהור ושמא האי אתא לגופיה דמצוה בזהב והדר כתיב ככר זהב טהור דדרשינן באה זהב באה ככר ובפרשת בהעלותך כתיב וזה מעשה המנורה מקשה זהב דרשינן באה זהב באה מקשה וכסדר זה שפיר כתיבי אבל בברייתא אין דורש כסדר. מ"ר: מקשה דסיפא למאי אתא כו'. והשתא צריכי כולהו חד למצוה וחד לעיכובא לפסול גרוטאות וחד באה זהב באה מקשה וחד למעוטי חצוצרות. מ"ר: חצוצרות היו באים מן העשת מן הכסף. תימה דבפ' כל הצלמים (ע"ז דף מז.) משמע דבאות שלא מן הכסף דבעי רמי בר חמא המשתחוה לבהמה קרניה מהו לחצוצרות ותנן נמי במסכת קינין (פ"ג מ"ו) זה הוא שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה קרניו לחצוצרות ומהך שמעתין אין קשה כל כך דהכא בשל משה שלא היו כשרות לדורות כדבסמוך אבל קשה דבמסכת תמיד (דף לג:) תנן ושתי חצוצרות של כסף בידם משמע דאף לדורות של כסף ותירץ ר"ת דשתי חצוצרות היו לכהנים בשל כסף והלוים של קרני בהמה לכלי שיר ועוד דחצוצרות דקינים ודע"ז היינו שופר כדאמרינן בסוף במה מדליקין (שבת דף לו.) ובלולב הגזול (סוכה דף לד.) דאישתני שמייהו חצוצרתא שיפורא שיפורא חצוצרתא ובסוף במה מדליקין איכא ברייתא דקרא לחצוצרות שופר ומיהו קשה דבמסכת ע"ז (דף מז.) מיירי במכשירי קרבן כדקאמר התם ועל הקרבן לא היו תוקעים בשופר אלא בחצוצרות כדכתיב (במדבר י׳:י׳) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו'. מ"ר: