בבא בתראצג.
טוען את הדף…
מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּרוּבָּא הָכִי אִיתַנְהוּ? לָא, כּוּלְּהוּ הָכִי אִיתַנְהוּ. תָּא שְׁמַע: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה, וְנִמְצָא עוּבָּרָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵינוֹ יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אוֹ אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה, וּרְבִיעַ לַוָּלָד. וְאַמַּאי? לֵימָא: הַלֵּךְ אַחַר רוֹב פָּרוֹת, וְרוֹב פָּרוֹת מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת; וְהָא וַדַּאי מֵחֲמַת נְגִיחָה הִפִּילָה! הָתָם, מִשּׁוּם דִּמְסַפְּקָא לַן, דְּאִיכָּא לְמֵימַר: מִקַּמַּהּ אֲתָא, וּמִבִּיעֲתוּתָא הִפִּילָה; וְאִיכָּא לְמֵימַר: מֵאֲחוֹרַהּ אֲתָא, וּמִינְגָּח נַגְחַהּ וְהִפִּילָה; הָוֵי מָמוֹן הַמּוּטָּל בְּסָפֵק, וְכׇל מָמוֹן הַמּוּטָּל בְּסָפֵק – חוֹלְקִין. לֵימָא כְּתַנָּאֵי: שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹעֶה, וְנִמְצָא שׁוֹר הָרוּג בְּצִדּוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מְנוּגָּח וְזֶה מוּעָד לִיגַּח, זֶה מְנוּשָּׁךְ וְזֶה מוּעָד לִישּׁוֹךְ; אֵין אוֹמְרִים: בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה נְגָחוֹ וְזֶה נְשָׁכוֹ. רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמַלִּים, וְנִמְצָא גָּמָל הָרוּג בְּצִדּוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. סַבְרוּהָ דְּרוּבָּא וַחֲזָקָה כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ; לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי אַחָא, וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּתַנָּא קַמָּא? אָמַר לְךָ רַב: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְתַנָּא קַמָּא; עַד כָּאן לָא קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא הָתָם – אֶלָּא דְּלָא אָזְלִינַן בָּתַר חֲזָקָה, אֲבָל בָּתַר רוּבָּא – אָזְלִינַן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי אַחָא; עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אַחָא הָתָם – אֶלָּא דְּאָזְלִינַן בָּתַר חֲזָקָה, דְּהוּא גּוּפֵיהּ מוּחְזָק; אֲבָל בָּתַר רוּבָּא – לָא אָזְלִינַן. תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵרוֹ, וּזְרָעָן וְלֹא צִמֵּחוּ; וַאֲפִילּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. מַאי ״אֲפִילּוּ״? לָאו אֲפִילּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן, דְּרוּבָּא לִזְרִיעָה זָבְנִי, וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא? תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵרוֹ וּזְרָעָן וְלֹא צִמֵּחוּ; זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן, זֶרַע פִּשְׁתָּן – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:איכא למימר מקמה אתא דמביעתותא הפילה. וסמוך מיעוטא דמפילות למיעוט דמביעתותא הפילה ואיתרע לה רובא דרוב מתעברות ויולדות והא מחמת נגיחה הפילה והוה מחצה על מחצה: רבי אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים. הא דנקט גמל ולא נקט שור דאיירי ביה ת"ק רבותא אשמועינן דאפי' גמל שצנוע בתשמישו תלינן ביה כיון שבועט בשעה שאוחר והא דאמר בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כד: ושם) והיכי מיעדי ליה דא"ל תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי כולי בקרך וכשיגח רביעית הוי מועד דתלינן ביה כל הנגיחות אומר ר"י דהיינו כרבי אחא אי נמי אפילו כרבנן ומיירי שבנגיחה רביעית נודע הדבר ע"י עדים שאותו עצמו היה שנגח שלש נגיחות והא דתנן בהמניח (שם דף לה:) זה אומר מועד הזיק וזה אומר תם הזיק כו' מודה רבי אחא שיש לתלות בתם כמו במועד כיון שגם התם רודף ואמרינן המע"ה: