בבא בתרא קסה:

פרק י׳ · גט פשוט

Bava Batra 165b · Chapter 10: Get Pashut

מַתְנִיתִין! הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דִּשְׁנַיִם בִּמְקוּשָּׁר, כְּעֵד אֶחָד בְּפָשׁוּט; מָה הָתָם – פְּסוּלָא דְאוֹרָיְיתָא, אַף הָכָא נָמֵי – פְּסוּלָא דְאוֹרָיְיתָא. תִּדַּע, דִּשְׁלַחוּ מִתָּם חַבְרַיָּיא לְרַבִּי יִרְמְיָה: עֵד אֶחָד בִּכְתָב וְעֵד אֶחָד עַל פֶּה, מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ? אַלִּיבָּא דְּתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה – לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דַּאֲפִילּוּ שְׁנַיִם בִּכְתָב וּשְׁנַיִם עַל פֶּה לָא מִצְטָרְפִי. אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה – שְׁנַיִם בִּכְתָב וּשְׁנַיִם עַל פֶּה הוּא דְּמִצְטָרְפִי, אֲבָל עֵד אֶחָד בִּכְתָב וְאֶחָד עַל פֶּה לָא מְצָרְפִינַן; אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? שְׁלַח לְהוּ: אֲנִי אֵינִי כְּדַיי שֶׁשְּׁלַחְתֶּם לִי, אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטָה – שֶׁיִּצְטָרְפוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן הָכִי מַתְנֵינַן לָהּ – דִּשְׁלַחוּ לֵיהּ חַבְרַיָּיא לְרַבִּי יִרְמְיָה: שְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ – אֶחָד בְּבֵית דִּין זֶה, וְאֶחָד בְּבֵית דִּין זֶה; מַהוּ שֶׁיָּבוֹאוּ בֵּית דִּין אֵצֶל בֵּית דִּין, וְיִצְטָרְפוּ? אַלִּיבָּא דְּתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי נָתָן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ – דַּאֲפִילּוּ בְּחַד בֵּית דִּינָא נָמֵי לָא מִצְטָרְפִי; אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי נָתָן – בְּחַד בֵּי דִינָא הוּא דְּמִצְטָרְפִי, אֲבָל בִּתְרֵי בֵּי דִינָא לָא מִצְטָרְפִי; אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? וּשְׁלַח לְהוּ: אֲנִי – אֵינִי כְּדַיי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי, אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטֶה – שֶׁיִּצְטָרְפוּ. מָר בַּר חִיָּיא אָמַר, הָכִי שְׁלַחוּ לֵיהּ: שְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין זֶה, וְחָזְרוּ וְהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין זֶה – מַהוּ שֶׁיָּבוֹא אֶחָד מִכׇּל בֵּית דִּין וְיִצְטָרְפוּ? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי נָתָן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ – הַשְׁתָּא עֵדִים מְצָרְפִינַן, דַּיָּינֵי מִיבַּעְיָא? אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי נָתָן – עֵדִים הוּא דְּלָא מְצָרְפִינַן, אֲבָל דַּיָּינֵי מְצָרְפִינַן; אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? שְׁלַח לְהוּ: אֲנִי – אֵינִי כְּדַיי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי, אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטֶה – שֶׁיִּצְטָרְפוּ. רָבִינָא אָמַר, הָכִי שְׁלַחוּ לֵיהּ: שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּים אֶת הַשְּׁטָר, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן; צְרִיכִי לְמִכְתַּב ״בְּמוֹתָב תְּלָתָא הֲוֵינָא, וְחַד לֵיתוֹהִי״, אוֹ לָא? שְׁלַח לְהוּ: אֲנִי – אֵינִי כְּדַיי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי, אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטֶה – שֶׁצְּרִיכִין לְמִכְתַּב: ״בְּמוֹתַב תְּלָתָא הֲוֵינָא, וְחַד לֵיתוֹהִי״. וְעַל דָּא עַיְּילוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה בְּבֵי מִדְרְשָׁא. מַתְנִי׳ כָּתוּב בּוֹ: ״זוּזִין מְאָה, דְּאִינּוּן סִלְעִין עֶשְׂרִין״ – אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין. ״זוּזִין מְאָה, דְּאִינּוּן תְּלָתִין סִלְעִין״ – אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. ״כְּסַף זוּזִין דְּאִינּוּן״, וְנִמְחַק – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם. ״כְּסַף סִלְעִין דְּאִינּוּן״, וְנִמְחַק – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם. ״דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִינּוּן״, וְנִמְחַק – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם. כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם; מִלְּמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן, לָמָה כּוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן? שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן – יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אָמַר ״כֶּסֶף״ – אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר כֶּסֶף. ״כֶּסֶף דִּינָרִין״ וְ״דִינָרִין כֶּסֶף״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִּינָרִין כֶּסֶף. ״כֶּסֶף בְּדִינָרִין״ – אֵין פָּחוֹת מִבִּשְׁנֵי דִינָרִין דְּהַב, כֶּסֶף. אָמַר מָר: ״כֶּסֶף״ – אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר כֶּסֶף. וְאֵימָא נְסָכָא! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּכָתוּב בֵּיהּ ״מַטְבֵּעַ״. וְאֵימָא פְּרִיטֵי! אָמַר רַב פָּפָּא: בְּאַתְרָא דְּלָא סָגֵי פְּרִיטֵי דְכַסְפָּא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״דְּהַב״ – אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר דְּהַב. ״דְּהַב דִּינָרִין״ וְ״דִינָרִין דְּהַב״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִינָרִין דְּהַב. ״דְּהַב בְּדִינָרִין״ – אֵין פָּחוֹת מִבִּשְׁנֵי דִינָרִין כֶּסֶף, דְּהַב. אָמַר מָר: ״דְּהַב״ – אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר דְּהַב. אֵימָא נְסָכָא! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דִּכְתַב ״מַטְבֵּעַ״.

מה התם פסולא דאורייתא. למאן דאמר בפרק המגרש (גיטין פו.) גבי יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הולד כשר בכתב ידו ועד דוקא אבל כתב סופר ועד פסול לגמרי אתי שפיר אבל למ"ד נמי התם כתב סופר ועד נמי כשר הולד ואפי' בסופר דלא מובהק קשה אמאי קרי ליה הכא פסול דאורייתא וי"ל דההיא כאביי דהכא סבירא ליה אי נמי הכא מיירי שהסופר בעצמו חתם או שכתבו קרוב או פסול: הכא נמי פסולא דאורייתא. לאו דאורייתא ממש דגט מקושר מדרבנן הוי כדאמר לעיל אלא מה שהולד ממזר מדרבנן כי היכי דהוי ממזר בפסול פשוט קרי ליה דאורייתא ולאו דוקא ורשב"ם פירש פסול דאורייתא דלא גבי מבני חרי ואין נראה לרבי דאפי' כי הוי פסולא דרבנן לא היה גבי מבני חרי: אימא נסכא. תימה לרבי מאי קושיא תפסת מועט תפסת והכי הוי מצי לדחויי דנסכא פחות מדינר מיהו עוד קשה דבכתובות פרק בתרא (דף קי:) אמרי' כתוב בו בבל מגבהו ממעות שבבבל כתוב בו כסף סתם כל מה שירצה לוה מגבהו פירוש מטבע פחותה של כסף ופריך ואימא נסכא ותימה וכי נסכא פחותה מאיסר שאין בה רק [שמונה] פרוטות ומאי שנא נסכא ממיני פרוטות דהא מה שירצה קאמר התם היינו מטבע פחות של כסף מדפריך עלה ואימא פריטי ומשני פריטי דכספא לא עבדי אינשי מכלל דמטבע פחותה של כסף דעבדי אינשי נותן לו והכא נמי בשמעתין משמע הכי דגריעי מאיסר אם נפרש דמכח גריעותא מקשה אימא נסכא דאי לא גריע טפי מאיסר ברישא הוי ליה לאקשויי ואימא פריטי ורבינו תם פירש בתשובתו דנסכא גריעא ובין הכא ובין בכתובות (דף קי:) פריך ואימא נסכא מכח דיד בעל השטר על התחתונה וקשה כדפרישית ואומר רבי דנסכא חשיבא טובא כיון שכתב סתם אימור דהיינו נסכא דמסתמא כך רצה לומר כיון שלא פירש המטבע ושיעור הזה לנסכא פחותה [אפשר] שהיו יודעים כמה הוי ולא תקשה הא דקאמר התם פריטי דכספא לא עבדי אינשי והכא קאמר באתרא דלא סגי פריטי דכספא התם הכי פריך ואימא פרוטות של נחושת ומשני פריטי דכספא לא עבדי אינשי וכסף הכתוב בשטר משמע שכסף ממש הלוה לו ולא שוה כסף אבל הכא פריך ואימא פריטי פירוש מעות ופונדיונין ואיסרין וכל שאר מטבע של כסף הפחותים מדינר קורין פריטי ולא פריטי ממש ומשני דמיירי האי תנא באתרא דלא סגו פריטי דכספא שאין הולך מטבע של כסף פחותה מדינר באותה מדינה והך סוגיא איתא נמי במנחות: