בבא בתראקלה:
טוען את הדף…
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ חַיָּיב; וְשָׁאנֵי הָכָא, דִּכְ״מָנֶה לְאַחֵר בְּיָדְךָ״ דָּמֵי. מֵת – יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן. בָּעֵי רָבָא: שֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים מֵאֲלֵיהֶם, מַהוּ? בְּשֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם – לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּכִי נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר דָּמֵי. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ – בְּשֶׁבַח שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם; כְּגוֹן דִּיקְלָא וַאֲלֵים, אַרְעָא וְאַסְּקָא שִׂרְטוֹן; מַאי? תֵּיקוּ. מַתְנִי׳ מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דְּיָיתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵיכוֹ – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. זִיכָּה בָּהּ לְאַחֵר – בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין, בֵּין שֶׁאֵינָן מִן הַיּוֹרְשִׁין – דְּבָרָיו קַיָּימִין. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶה הִיא דְּיָיתֵיקֵי? כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״דָּא תְּהֵא לְמֵיקַם וְלִהְיוֹת״. וְאֵיזֶה הִיא מַתָּנָה? כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״. אֶלָּא ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ – הוּא דְּהָוְיָא מַתָּנָה, ״מֵעַכְשָׁיו״ – לָא הָוְיָא מַתָּנָה?! אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ הִיא מַתְּנַת בָּרִיא שֶׁהִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע – דְּלָא קָנֵי אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה? כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״. יָתֵיב רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בְּאַכְסַדְרָא דְּבֵי רַב, וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר ״כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וּמֵת – אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין; שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה. אֲמַר לְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר: אִיזְדְּהַרוּ בַּהּ. רַב שֵׁיזְבִי אָמַר: רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרָה, וַאֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן: אִיזְדְּהַרוּ בַּהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּוָתֵיהּ דְּרַב שֵׁיזְבִי מִסְתַּבְּרָא. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֶלְעָזָר אַמְרַהּ, אִצְטְרִיךְ רַבִּי יוֹחָנָן לְאַסְהוֹדֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבִּי יוֹחָנָן אַמְרַהּ, אִצְטְרִיךְ רַבִּי אֶלְעָזָר לְאַסְהוֹדֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ?! וְעוֹד, תָּא שְׁמַע דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אַמְרַהּ, דִּשְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: הֱווּ יוֹדְעִים שֶׁשָּׁלַח רַבִּי אֶלְעָזָר לַגּוֹלָה מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר ״כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וּמֵת – אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין; שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תִּיבָּדֵק. מַאי ״תִּיבָּדֵק״? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: דְּיָיתֵיקֵי מְבַטֶּלֶת דְּיָיתֵיקֵי. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: ״כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וּמֵת – רוֹאִין; אִם כִּמְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ – כּוֹתְבִין, וְאִם לָאו – אֵין כּוֹתְבִין. מֵתִיב רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: בָּרִיא שֶׁאָמַר ״כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וּמֵת – אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין. הָא שְׁכִיב מְרַע – כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין! הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ – בִּמְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ. הֵיכִי דָּמֵי מְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ?כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פירש בקונטרס דהוי כמתנת בריא שאין יכול לחזור בה וקשה דתנן בפרק קמא דב"מ (דף יח.) מצא דייתיקי מתנות ושוברים הרי זה לא יחזיר שאני אומר כו' ודייק בגמרא הא אמר תנו נותנין ומוקי לה בשכיב מרע דליכא למיחש שמא נתנו לאחר דאפי' נתנו לאחר מצי הדר ביה והשתא הא קתני מתנה דהיינו מהיום ולאחר מיתה דהוי כמתנת שכיב מרע דלא קני עד לאחר מיתה ואי אינו יכול לחזור בו אמאי אם אמר תנו נותנין ומפרש רבינו תם מהיום ולאחר מיתה היינו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ומיירי כגון שפירש בפירוש מהיום אם לא יחזור עד לאחר מיתה דמסתמא אם אמר מהיום ולאחר מיתה הוי מהיום קני גופו ולאחר מיתה קני פירות כדמשמע במתני' בסמוך ואע"ג דנקט הכא כלישנא דלקמן מכל מקום לא איירי בחד גוונא וה"נ אשכחנא בפרק כל הגט (גיטין דף כו: ושם ד"ה לכשאכניסנה) אמר ללבלר כתוב לאשתי לכשאכניסנה אגרשנה אינו גט משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וביבמות פ' ר"ג (יבמות דף נב. ושם ד"ה לכשאכניסנה) כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט וצ"ל דבגיטין איירי שכתב זמן שעומד בו וביבמות איירי שכתב זמן שלאחר נשואין אע"פ שהלשון שוה מיהו התם י"ל דאינו גט לכתחלה כלומר מדרבנן אבל מדאורייתא הוי גט: