בבא בתרא נט:

פרק ג׳ · חזקת הבתים

Bava Batra 59b · Chapter 3: Chezkat HaBattim

וְיָכוֹל לְמַחוֹת. פָּחוֹת מִטֶּפַח – אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵין יָכוֹל לְמַחוֹת. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי מָנִי, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי מָנִי: הֶחְזִיק בְּטֶפַח – הֶחְזִיק בְּאַרְבַּע. מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: הֶחְזִיק רוֹחַב טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע – הֶחְזִיק בְּרוֹחַב אַרְבַּע. פָּחוֹת מִטֶּפַח – אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּעַל הַגָּג בְּבַעַל הֶחָצֵר, אֲבָל בַּעַל הֶחָצֵר בְּבַעַל הַגָּג – יָכוֹל לְמַחוֹת. וְרַב יְהוּדָה אָמַר: אֲפִילּוּ בַּעַל חָצֵר בְּבַעַל הַגָּג, אֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת. לֵימָא בְּהֶיזֵּק רְאִיָּה קָמִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר: שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק, וּמָר סָבַר: לָאו שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק? לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק; וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר לֵיהּ: לְתַשְׁמִישְׁתָּא – לָא חֲזֵי; לְמַאי חֲזֵי – לְמִתְלֵא בֵּיהּ מִידֵּי; מַהְדַּרְנָא אַפַּאי וְתָלֵינָא בֵּיהּ. וְאִידַּךְ – אֲמַר לֵיהּ: זִימְנִין דִּבְעִיתַתְּ. מַתְנִי׳ לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת – לֹא יִפְתָּחֶנָּה בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין. בָּנָה עֲלִיָּיה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ – לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין; אֶלָּא אִם רָצָה – בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לְפָנִים מִבֵּיתוֹ, וּבוֹנֶה עֲלִיָּיה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ, וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין? אֲפִילּוּ לַחֲצַר חֲבֵירוֹ נָמֵי לָא! לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר – לָא מִיבַּעְיָא לַחֲצַר חֲבֵרוֹ דְּלָא, אֲבָל לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין, דְּאָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף הָא קָא בָּעֵית אִצְטְנוֹעֵי מִינַּאי בֶּחָצֵר; קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲמַר לֵיהּ: עַד הָאִידָּנָא – בֶּחָצֵר הֲוָה בָּעֵינָא אִצְטְנוֹעֵי מִינָּךְ, הַשְׁתָּא – אֲפִילּוּ בַּבַּיִת נָמֵי בָּעֵינָא אִצְטְנוֹעֵי מִינָּךְ. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁפָּתַח חַלּוֹנָיו לַחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין; וּבָא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹ: הֶחְזַקְתָּ בְּנִי, הֶחְזַקְתָּ; וּבָא לִפְנֵי רַבִּי חִיָּיא, אָמַר: יָגַעְתָּ וּפָתַחְתָּ, יְגַע וּסְתוֹם. אָמַר רַב נַחְמָן:

ואפילו בעל החצר בבעל הגג אין יכול למחות. אע"ג דגבי [שלפני] החלון דיוצא לרשות הרבים לא שרינן במסכת עירובין (דף צח:) להניח עליו אלא כלים הנשברים משום דחיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי והכא לא חיישינן שמא יפול על ראשו של בעל החצר שאינו עומד כל שעה תחת הזיז א"נ התם לא אסר אלא להניח עליו אבל הכא איירי למיתלא ביה דבדבר התלוי לא חיישינן לנפילה וא"ת והיאך יכול בעל הגג להשתמש בזיז והא איכא מעקה דאמר בפ"ק (לעיל בבא בתרא ב:) גג הסמוך לחצר חברו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות וי"ל כגון דהזיז בקרן זוית בסוף המעקה: מאי איריא לחצר השותפין. פ"ה מאי איריא לחצר השותפין שמזיק לשנים משמע מתוך פירושו שהוא אינו שותף באותה חצר וקשה לר"י לפירושו מדמסיק בתר הכי אלא אפילו לחצר השותפין דאמר ליה סוף סוף בעית לאיצטנועי מינאי משמע שהוא שותף ונראה לר"י לפרש מאי איריא לחצר השותפין שהוא מזיק לו משני מקומות אפילו לחצר חבירו שאינו מזיק לו אלא מכאן נמי ולפי' קשה לרשב"א דא"כ אמאי קאמר עד האידנא הוה בעית כו' הוה ליה למימר קא משמע לן דבשני מקומות לא מצינא לאיצטנועי מינך ונראה לי דמעיקרא דפריך מאי איריא לא סלקא דעתיה שיש לו שותפות בחצר: בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך. פירוש כשאתה בבית אבל פירוש אחר שפ"ה כשאני בבית אין נראה לרשב"א דהשתא נמי לא בעי לאיצטנועי בתשמיש הבית דהא האי חלון דפתח אינו לא כנגד הפתח ולא כנגד החלון דהא תנן (לקמן בבא בתרא דף ס.) אין פותחין חלון כנגד החלון כו':