בבא בתראקב.
טוען את הדף…
מָצָא שְׁלֹשָׁה – אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מֵאַרְבַּע עַד שְׁמוֹנֶה, הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, וּבוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה – בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. שֶׁאִילּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ – נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ. אָמַר מָר: מֵאַרְבַּע וְעַד שְׁמוֹנֶה. מַנִּי? אִי רַבָּנַן – הָא אָמְרִי: אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ! אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן – הָא אָמַר: שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה! לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, וְהַאי תַּנָּא הוּא – דְּתַנְיָא: מְצָאָן רְצוּפִין, וְאֵין בֵּינֵיהֶן מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה – יֵשׁ לָהֶן תְּפוּסָה, וְאֵין לָהֶן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: רוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיִּים כְּאִילּוּ אֵינָן, וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה. בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא – כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אֵימָא סֵיפָא: בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. מַנִּי? אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן, עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּין הָוְיָין! אִי רַבָּנַן, תַּמְנֵי סְרֵי הָוְיָין! לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא, וּכְגוֹן דִּבְדַק בַּאֲלַכְסוֹנָא. וּמִדְּהָא בַּאֲלַכְסוֹנָא – הָא נָמֵי בַּאֲלַכְסוֹנָא; עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּי הָוְיָין! חֲדָא בַּאֲלַכְסוֹנָא אָמְרִינַן, תְּרֵי בַּאֲלַכְסוֹן לָא אָמְרִינַן.מארבע אמות ועד ח'. פ"ה דס"ל להאי תנא דתוכה של מערה ד' אמות על ח' וס"ל נמי דג' מתים נקברין בכותל מערה דלא הוי אלא ד' אמות וקשה לר"י דלקמן דייק מני אי ר' שמעון אי רבנן הו"ל למידק נמי דלא אתיא לא כמר ולא כמר דהא אין בין כוך לכוך כשיעור שיש במשנתינו שהוא אמה בינתיים לכ"ע ומיהו איכא למימר דמתני' כרשב"ג דאמר הכל כפי הסלע ועוד הקשה ר"י דהך משנה דהמוצא מת איתא נמי באהלות (פט"ז מ"ג) וקתני נמי התם בסיפא הבודק בודק אמה ומניח אמה ואי סבר האי תנא דליכא אלא ב' טפחים בין כוך לכוך אמאי מניח אמה ומיהו בלא"ה צריך ליתן טעם אמאי דקתני בתוספתא דאהלות (פט"ז) דאיכא התם מאן דאמר [דלב"ה] בודק אמה ומניח שתים אמאי מניח ב' כיון שאין כי אם אמה בין כוך לכוך אבל ודאי קשה לפ"ה דאמר ר' שמעון בסמוך רואין את האמצעיים כאילו אינן והשאר מצטרפין מד' אמות ועד ח' והיאך יצטרפו לשיעור ד' אמות אי רואין לאמצעיים כאילו אינן א"כ הוי אמה בין כוך לכוך ואין להיות אלא ב' טפחים כיון דשלשתן בד' אמות ומפרש ר"ת דהנך ג' דקתני הכא שנים מהן מרוחב המערה ואחד מאורך ויש בין כוך לכוך אמה כשיעור דמתני' וד' אמות היינו לשנים שברוחב ב' אמות ואמה בינתיים הרי ג' והשלישי ימצא בסוף אמה רביעית חצי אמה מרוחב המערה וחצי אמה מארכה בזוית והשתא אתי שפיר דכשמצאן רצופין ממש רואין אמצעיים כאילו אינן וליכא אלא אמה בין כוך לכוך: בודק הימנו ולהלן כ' אמה. רגילין היו להניח צד מרגלותיו כלפי המערה ומיירי כשנמצא ראשו לצד מערה ומרגלותיו הפוכין לצד אחרת דאית לן למימר ממערה אחרת הוא לפיכך בודק להלן כ' אמה: במאי אוקימתא כר"ש. הלשון דחוק מאד דמשמע דמשום דאוקמה כר"ש פריך והדר פריך מני אי ר"ש אי רבנן דלא אתיא כשום תנא ועוד דמגופה מצי למיפרך דכיון דקתני דהמערה ארכה ח' א"כ כ' ותרתין הויא: וכגון שבדק באלכסונא. פ"ה דאלכסון ד' על ו' הן ב' [אמות] כאלכסון של ה' על ה' ולא יתכן שהרי בד' על ו' תן החוט באלכסון של ד' על ד' כזה 
יהיה לו ד' אמות וח' חומשין ועוד נשאר צד למטה ב' אמות ובין הכל לא יהא החוט ארוך אלא ז' אמות ושלשה חומשים וכל שכן אם ילך החוט ביושר באלכסון מארבע על ו' שיהא פחות ועוד על כרחך אלכסון של ה' על ה' גדול יותר דהא בה' על ה' יש כ"ה אמות ובארבע על ו' יש כ"ד: