בבא בתראקעא:
טוען את הדף…
לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּשְׁטָר מְאוּחָר בְּעָלְמָא – דְּרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, וְלָא נָפֵיק מִינֵּיהּ חוּרְבָּא; וְרַבִּי יוֹסֵי לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, וְנָפֵיק מִינֵּיהּ חוּרְבָּא. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, הָנֵי מִילֵּי אַפַּלְגָא, אֲבָל אַכּוּלֵּיהּ – לָא. וְלָא הִיא, אֲפִילּוּ אַכּוּלֵּיהּ כָּתְבִינַן. כִּי הָא דְּרַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה מַסֵּיק בֵּיהּ זוּזִי בְּרַבִּי אַבָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפֵּי, אֲמַר לֵיהּ: ״הַב לִי זוּזַיי״. אֲמַר לֵיהּ: ״הַב לִי שְׁטָרַאי, וּשְׁקוֹל זוּזָךְ״. אֲמַר לֵיהּ: ״שְׁטָרָךְ אִירְכַס לִי, אֶכְתּוֹב לָךְ תְּבָרָא״. אָמַר לֵיהּ: ״הָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר!״ אֲמַר: ״מַאן יָהֵיב לַן מֵעַפְרֵיהּ דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, רָמִינַן בְּעַיְינִין; הָא רַבִּי יוֹחָנָן וְהָא רֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כּוֹתְבִין שׁוֹבָר״. וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא: כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. וּמִסְתַּבְּרָא דְּכוֹתְבִין שׁוֹבָר; דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּא אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, אָבַד שְׁטָרוֹ שֶׁל זֶה – יֹאכַל הַלָּה וְחָדֵי?! מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: וְאֶלָּא מַאי, כּוֹתְבִין שׁוֹבָר?! אָבַד שׁוֹבָרוֹ שֶׁל זֶה – יֹאכַל הַלָּה וְחָדֵי? אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִין, ״עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה״. תְּנַן הָתָם: שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין – פְּסוּלִין, וְהַמְאוּחָרִין – כְּשֵׁרִין. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שְׁטָרֵי הַלְוָאָה, אֲבָל שְׁטָרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר – אֲפִילּוּ מְאוּחָרִין נָמֵי פְּסוּלִין. מַאי טַעְמָא? זִימְנִין דִּמְזַבֵּין לֵיהּ אַרְעָא בְּנִיסָן וְכָתֵיב לֵיהּ בְּתִשְׁרִי, וּמִתְרְמֵי לֵיהּ זוּזֵי בֵּינֵי בֵּינֵי וְזָבֵין לַיהּ מִינֵּיהּ, וְכִי מָטֵי תִּשְׁרִי – מַפֵּיק לֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ: הֲדַר זְבֵנְתַּהּ מִינָּךְ! אִי הָכִי, שְׁטָרֵי הַלְוָאָה נָמֵי – זִמְנִין דְּיָזֵיף בְּנִיסָן וּכְתִיב לֵיהּ שְׁטָרָא בְּתִשְׁרִי; וּמִתְרְמֵי לֵיהּ זוּזֵי בֵּינֵי בֵּינֵי וּפָרַע לֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ: הַב לִי שְׁטָרַאי, וְאָמַר לֵיהּ: אִירְכַס לִי, וְכָתֵיב לֵיהּ תְּבָרָא; וְכִי מָטֵי זִמְנֵיהּ, מַפֵּיק לֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ: הָנֵי הַשְׁתָּא הוּא דִּיזַפְתְּ מִינַּאי! קָסָבַר: אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי לְרַב כָּהֲנָא: וְהָאִידָּנָא דְּכָתְבִינַן שְׁטָרֵי מְאוּחָרֵי וְכָתְבִינַן תְּבָרָא, אַמַּאי קָעָבְדִינַן הָכִי? אֲמַר לֵיהּ, בָּתַר דַּאֲמַר לְהוּ רַבִּי אַבָּא לְסָפְרֵיהּ: כִּי כָּתְבִיתוּ שְׁטָרֵ[י] מְאוּחָרֵי, כְּתֻבוּ הָכִי: ״שְׁטָרָא דְּנַן לָא בְּזִמְנֵיהּ כְּתַבְנֵיהּ, אֶלָּא אַחַרְנוֹהִי וּכְתַבְנוֹהִי״. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: וְהָאִידָּנָא – דְּלָא קָא עָבְדִינַן הָכִי? בָּתַר דַּאֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְסָפְרֵיהּ: כִּי כָּתְבִיתוּ הָנֵי תְּבָרֵי; אִי יָדְעִיתוּ זִימְנָא דִשְׁטָרָא – כְּתֻבוּ, אִי לָא – כְּתֻבוּ סְתָמָא, דְּכׇל אֵימַת דְּנָפֵיק – לַרְעֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא:מתקיף לה אביי. נראה לר"י דקבלה מרבא וכן הא דאמרי' בסוטה (דף ז: ושם ד"ה אמר) על משנה שוברת כתובתה ויוצאת ש"מ כותבין שובר אמר אביי תני מקרעת נראה דדיחויא הוא דמההיא ליכא למשמע מינה דהא בשמעתא דהטוען אחר מעשה ב"ד פרק שנים אוחזין (ב"מ דף יז: ושם ד"ה הוציאה) משמע דס"ל דכותבין שובר: בתר דאמר ליה רב ספרא לספריה כי כתביתו האי תברא כו'. שמא היו. שוכחין לכתוב האי שטרא כו' ע"כ כתבו זה: