בבא בתראסג.
טוען את הדף…
וְלָא הִיא, דְּאָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָה: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: בֵּין ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פַּלְגָא״, וּבֵין ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פְּסִיקָא״ – אִי אֲמַר לֵיהּ: ״אִלֵּין מִצְרָנַהָא״ – פַּלְגָא, לָא אֲמַר לֵיהּ: ״אִלֵּין מִצְרָנַהָא״ – תִּשְׁעָה קַבִּין. פְּשִׁיטָא – אָמַר: ״יַחֲלוֹק פְּלוֹנִי בִּנְכָסַי״ – פַּלְגָא. ״תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בִּנְכָסַי״ – מַאי? אָמַר רָבִינָא בַּר קִיסִי, תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בְּבוֹר״ – סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: אֵין פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. ״לְחָבִית״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמִינִית. ״לִקְדֵרָה״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵים עָשָׂר. ״לְטָפִיחַ״ – אֵין פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר. תָּנוּ רַבָּנַן: בֶּן לֵוִי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלִּי״ – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר: ״לִי וּלְבָנַיי״ – מֵת, יִתֵּן לְבָנָיו. וְאִם אָמַר לוֹ: ״כׇּל זְמַן שֶׁהַשָּׂדֶה זוֹ בְּיָדְךָ״ – מְכָרָהּ וְחָזַר וּלְקָחָהּ, אֵין לוֹ עָלָיו כְּלוּם. אַמַּאי? אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם! כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ: ״עַל מְנָת שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלִּי״ – שַׁיּוֹרֵי שַׁיְּירֵיהּ לִמְקוֹם מַעֲשֵׂר. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי״ – דְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ.אין פחות מרביע. דמספקא לן אי רוצה לומר חצי או כל שהוא וא"ת ומה מתנה היא דכל שהוא וי"ל דנותן רביעית הלוג או יותר אבל הגמרא אינו חושש להזכיר זה פסק רבינו שמואל בשמעתין דכל דאלים גבר דהלכה כסומכוס ונראה דאין הלכה כסומכוס כמו שפירשתי בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לה. ד"ה ומאי): על מנת שמעשר ראשון שלי כו'. הכא לא הוי כמו כהן המסייע בבית הגרנות (קדושין ו:) דקאמר מקום המעשר שיורי שייר והוי מעשר שלו לגמרי אלא שמכר לו כח זה שיוכל לעשר על חלקו: ואמאי והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. [לא] הוה מצי לשנויי ר"מ היא דכי אמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו שהדקל בעולם והפירות גדלים מאליהן אבל הכא מי יימר דחרש וזרע ליה ואפילו חרש וזרע שמא לא תגדל התבואה כדאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף סב:) אמר רבה לא אמר ר"א בן יעקב אלא בשחת שכבר גדלו הזרעים קצת אבל אגם שהן עדיין קטנים לא (ורבא) אמר אפי' באגם מ"מ תרוייהו מודו דהיכא דאין ניכרים כלל ולא יצאו חוץ לקרקע דלא קני ורבינו יצחק פירש דלא מצי מוקי לה כר' מאיר דאפילו ר"מ מודה דכל דבר שאינו בעולם דלא קנה כדאמרינן פרק קמא דגיטין (דף יג:) והכא קתני ואם אמר לי ולבניי מת נותן לבניו ואין נראה לר"י טעם זה דשמא לבניו שהן בעולם קאמר: על מנת שדיוטא עליונה שלי כו'. שאם רוצה להוציא זיזין מוציא פי' הקונטרס להוציא זיזין לחצר וקשה לר"ת הא לא איירי הכא במכירת החצר אלא במכירת בית והמוכר בית לא מכר חצר ומפרש ר"ת להוציא בה זיזין אם הוא בונה בנין בחצר ורוצה להניח על גבי דיוטא את הזיזין מניח אע"פ שמכביד את הכותל: