בבא בתראקסט.
טוען את הדף…
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף שִׁטְרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר אֵין כּוֹתְבִין. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, וְהֶחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁטָר – חָזְרָה מַתְּנָתוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת. אָמַר מָר: חוּץ מֵאַחְרָיוּת שֶׁבּוֹ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב סָפְרָא: לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת עַל שָׂדֶה אַחַת; דִּלְמָא אָזֵיל בַּעַל חוֹב טָרֵיף לֵיהּ לְהַאי, וְאָזֵיל הַאי וּמַפֵּיק חַד – וְטָרֵיף לָקוֹחוֹת, וְאָמַר לֵיהּ לְבַעַל חוֹב: ״שׁוּף לִי דְּאֵיקוּם בַּהּ, וַהֲדַר תָּא טִירְפַן״. וּמַפֵּיק אַחֲרִינָא, וַהֲדַר אָזֵיל טָרֵיף לָקוֹחוֹת אַחֲרִינֵי. וְכֵיוָן דִּקְרַעְנֵיהּ לִשְׁטָרָא דְמַלְוֶה, בְּמַאי הָדַר טָרֵיף לַהּ? וְכִי תֵּימָא דְּלָא קְרַעְנֵיהּ, וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל טִירְפָא דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״קְרַעְנֵיהּ לִשְׁטָרָא דְמַלְוֶה״ – לָאו טִירְפָא הוּא. וְכׇל אַדְרַכְתָּא דְּלָא כְּתִיב בַּהּ: ״קְרַעְנֵיהּ לְטִירְפָא״ – לָאו אַדְרַכְתָּא הִוא. וְכׇל שׁוּמָא דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ: ״קְרַעְנֵיהּ לְאַדְרַכְתָּא״ – לָאו שׁוּמָא הִיא. לָא צְרִיכָא, דְּקָאָתֵי מִכֹּחַ אֲבָהָתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וּלְמָה לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ לְבַעַל חוֹב: ״שׁוּף לִי בְּהַאי אַרְעָא וְאֵיקוּם בַּהּ״? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּכֵיוָן דְּנָקֵיט תְּרֵי שְׁטָרֵי – טָרֵיף וַהֲדַר טָרֵיף! אִם כֵּן, נְפִישִׁי עֲלֵיהּ בַּעֲלֵי דִינִין. וְלִכְתּוֹב לְהַאי שְׁטָרָא מְעַלְּיָא, וְלִכְתּוֹב תְּבָרָא לְמוֹכֵר: ״כֹּל שְׁטָרֵי דְּיִפְּקוּן עַל אַרְעָא דָּא – פְּסוּלִין, לְבַר מִן דְּיִפּוֹק בְּזִמְנָא דָּא״! אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, וְאָמְרִי לַהּ קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי: זֹאת אוֹמֶרֶת, אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר.לכתוב לאידך כל שטרי דליפקון בזמנא דא כו'. וא"ת והא מיירי שאין המוכר לפנינו כדפרישית לעיל על מילתא דרשב"ג וי"ל (דרשב"ג וודאי בשאינו לפנינו) אבל הכא כי פריך על האי דקאמר חוץ מאחריות שבו [היינו] שבשום ענין אין כותבין [אחריות] אפי' הוא לפנינו ונראה דודאי הוה מצי לשנויי ה"ה אם הוא לפנינו [דכותבין ורבותא קמ"ל דאפי' אינו לפנינו אפ"ה כותבין לו אלא דעדיפא משני ליה]: לבר ממאן דניפוק מזמנא דא. פי' ויכתבו לו מזמן שני אבל שטר דלעיל דקאמר בברייתא [היינו] דכותבין בשטר מקח וממכר וכותבין בשטר זמן ראשון כדפרישית לעיל: