בבא בתראנח.
טוען את הדף…
לִמְדוּרָה, וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ. מִטָּה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – כֵּיצַד? כֹּל שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא סַנְדָּלִין בִּימוֹת הַחַמָּה, וּמִנְעָלִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְשֶׁל עַם הָאָרֶץ – דּוֹמָה לְאוֹצָר בָּלוּס. רַבִּי בְּנָאָה הֲוָה קָא מְצַיֵּין מְעָרָתָא. כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְאַבְרָהָם, אַשְׁכְּחֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דְּקָאֵי קַמֵּי בָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא עָבֵיד אַבְרָהָם? אֲמַר לֵיהּ: גָּאנֵי בְּכַנְפַהּ דְּשָׂרָה, וְקָא מְעַיְּינָא לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ, זִיל אֵימָא לֵיהּ: בְּנָאָה קָאֵי אַבָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: לֵיעוּל – מִידָּע יְדִיעַ דְּיֵצֶר בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. עָיֵיל, עַיֵּין וּנְפַק. כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״נִסְתַּכַּלְתָּ בִּדְמוּת דְּיוֹקְנִי, בִּדְיוֹקְנִי עַצְמָהּ אַל תִּסְתַּכֵּל״. ״הָא בָּעֵינָא לְצַיּוֹנֵי מְעָרְתָּא!״ ״כְּמִדַּת הַחִיצוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַפְּנִימִית. וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי בָתִּים זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ – כְּמִדַּת עֶלְיוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַתַּחְתּוֹנָה״. אָמַר רַבִּי בְּנָאָה: נִסְתַּכַּלְתִּי בִּשְׁנֵי עֲקֵיבָיו, וְדוֹמִים לִשְׁנֵי גַּלְגַּלֵּי חַמָּה. הַכֹּל בִּפְנֵי שָׂרָה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. שָׂרָה בִּפְנֵי חַוָּה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. חַוָּה בִּפְנֵי אָדָם – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. אָדָם בִּפְנֵי שְׁכִינָה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. הָהוּא אַמְגּוּשָׁא דַּהֲוָה חָטֵיט שָׁכְבֵי. כִּי מְטָא אַמְּעָרְתָּא דְּרַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה, תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. אֲתָא אַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא מִינָּךְ, שִׁבְקֵיהּ. לְשָׁנָה אַחֲרִיתִי הֲדַר אֲתָא, תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. אֲתָא אַבָּיֵי, לָא שִׁבְקֵיהּ עַד דְּאַיְיתִי מַסְפְּרָא וְגַזְּיֵהּ לְדִיקְנֵיהּ. הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: חָבִיתָא דְעַפְרָא לְחַד בְּרַאי, חָבִיתָא דְגַרְמֵי לְחַד בְּרַאי, חָבִיתָא דְאוּדְרָא לְחַד בְּרַאי. לָא הֲווֹ יָדְעִי מַאי קָאָמַר לְהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: ״אִית לְכוּ אַרְעָא?״ אֲמַרוּ לֵיהּ: ״אִין״. ״אִית לְכוּ חֵיוָתָא?״ ״אִין״. ״אִית לְכוּ בִּסְתַּרְקֵי?״ ״אִין״. ״אִי הָכִי, הָכִי קָאָמַר לְכוּ״. הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁמְעַהּ לִדְבֵיתְהוּ דְּקָא אָמְרָה לְבַרְתַּהּ: ״אַמַּאי לָא צְנִּיעַתְּ בְּאִיסּוּרָא? הָךְ אִיתְּתָא, עֲשָׂרָה בְּנֵי אִית לַהּ, וְלֵית לִי מֵאֲבוּךְ אֶלָּא חַד״. כִּי שָׁכֵיב, אֲמַר לְהוּ: ״כׇּל נִכְסַי לְחַד בְּרָא״. לָא יָדְעִי לְהֵי מִינַּיְיהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ חֲבוּטוּ קִבְרָא דַּאֲבוּכוֹן, עַד דְּקָאֵי וּמְגַלֵּי לְכוּ לְהֵי מִינַּיְיכוּ שְׁבַקא. אֲזַלוּ כּוּלְּהוּ, הָהוּא דִּבְרֵיהּ הֲוָה לָא אֲזַל. אֲמַר לְהוּ: כּוּלְּהוּ נִכְסֵי דְּהַאי. אֲזַלוּ אֲכַלוּ קוּרָצָא בֵּי מַלְכָּא, אָמְרִי: אִיכָּא גַּבְרָא חַד בִּיהוּדָאֵי, דְּקָא מַפֵּיק מָמוֹנָא מֵאִנָשֵׁי בְּלָא סָהֲדִי וּבְלָא מִידֵּי. אַתְיוּהוּ חַבְשׁוּהוּ. אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה לְהוּ: עַבְדָּא חַד הֲוָה לִי, פְּסַקוּ לְרֵישֵׁיהּ וּפְשַׁטוּ לְמַשְׁכֵּיהּ וַאֲכַלוּ בִּישְׂרֵיהּ, וְקָא מָלוּ בֵּיהּ מַיָּא וּמַשְׁקוּ בֵּיהּ לְחַבְרַיָּיא, וְלָא קָא יָהֲבִי לִי דְּמֵי וְלָא אַגְרֵיהּ. לָא יָדְעִי מַאי קָא אָמְרָה לְהוּ. אָמְרִי: נַיְתוֹ לְחַכִּימָא דִיהוּדָאֵי, וְלֵימָא. קַרְיוּהוּ לְרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: זַרְנוּקָא אָמְרָה לְכוּ. אָמְרִי: הוֹאִיל וְחַכִּים כּוּלֵּי הַאי, לִיתֵּיב אַבָּבָא וְנֵידוּן דִּינָא. חֲזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בַּאֲבוּלָּא: ״כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין – לָא שְׁמֵיהּ דַּיָּין״. אֲמַר לְהוּ: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֲתָא אִינִישׁ מֵעָלְמָאמציין מערתא. משום דקבר סתום טומאה בוקעת ועולה כדאמר בכמה דוכתי וא"ת והא אין קברי עובדי כוכבים מטמאים באהל משום דאין קרויין אדם ואפילו רבנן דפליגי אר' שמעון (יבמות סא.) ואמרי דמטמאים באהל מ"מ בקבר שלפני הדיבור לא מרבה לה בנזיר (דף נד.) אלא לענין נגיעה או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור ומקרא דכתב גבי נגיעה מרבי לה התם ויש לומר דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטם מקרא דאדם [וע"ע תוס' יבמות סא. ד"ה קברי]: