בבא בתראקג.
טוען את הדף…
אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן – נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאַמַּאי? לִיקְדְּשׁוּ בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁיְיהוּ! וְכִי תֵּימָא: כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי בֵּית כּוֹר, לָא קָדְשִׁי; וְהָא תַּנְיָא: ״שָׂדֶה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף״; אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהִקְדִּישׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת לֶתֶךְ וַחֲצִי לֶתֶךְ, סְאָה, תַּרְקַב וַחֲצִי תַּרְקַב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שָׂדֶה״, מִכׇּל מָקוֹם! אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: הָכָא בִּנְקָעִים מְלֵאִים מַיִם עָסְקִינַן, דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דִסְלָעִים; שְׁמַע מִינַּהּ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכָּאן נָמֵי! הָנְהוּ ״נְגָאנֵי דְאַרְעָא״ מִיקְּרוּ; ״שִׁדְרֵי דְאַרְעָא״ מִיקְּרוּ. הָכָא מַאי? אֲמַר רַב פָּפָּא: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְלֵאִים מַיִם. מַאי טַעְמָא? אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו בִּמְקוֹם אֶחָד, וְיֵרָאוּ לוֹ כִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: וְהָא דּוּמְיָא דִּסְלָעִים קָתָנֵי – מָה סְלָעִים דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ, אַף הָנֵי נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ! כִּי קָתָנֵי דּוּמְיָא דִּסְלָעִים – אַפָּחוֹת מִכָּאן. פָּחוֹת מִכָּאן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: טְרָשִׁים שֶׁאָמְרוּ – בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין. אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וְהוּא שֶׁמּוּבְלָעִין בַּחֲמֵשֶׁת קַבִּין. רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁמּוּבְלָעִין בְּרוּבָּהּ שֶׁל שָׂדֶה. בָּעֵי רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא: רוּבָּן בְּמִעוּטָהּ, וּמִעוּטָן בְּרוּבָּהּ, מַהוּ? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה:אין נמדדין עמה. לפי חשבון הכתוב בפרשה וליכא למימר אין נמדדין עמה דלא קדשי כלל דהא תנן בשלהי המוכר את הבית (לעיל בבא בתרא דף עא.) המקדיש את השדה הקדיש את כולן אפי' בור וגת כ"ש סלעים ונקעים כפ"ה ועוד דא"כ מאי הוי פריך בתר הכי והתניא שדה כו' התם ודאי קדשי לפי שמקדישו בפירוש אבל הכא שאין מקדיש בפירוש לא קדשי כלל: ואמאי ליקדשו באפי נפשייהו. פי' הרשב"ם כמקדיש שתי שדות שיכול לפדות זה בלא זה ואין נראה לר"י דא"כ אפי' בשדה אחד יכול לפדות חציו לפי חשבון בית זרע חומר שעורים דבשדה אחוזה אמר בפ"ק דקדושין (דף כא. ושם) דלכ"ע פודה וגואל לחצאין ולא פליגי התם ר"ש ורבנן אלא (בשדה מקנה) ולא כמו שפ"ה בפ' (המקדיש) שדהו (ערכין דף כח) דפליגי בשדה אחוזה ונראה לר"י דה"פ וליקדשו באפי נפשייהו כלומר היכי אמרת דלפי שהן נחשבים בפני עצמן אין נמדדין עמה ליקדשו אע"ג דהן נחשבין באפי נפשייהו: אי הכי אפי' פחות מכאן נמי. לשון אי הכי מגומגם דמשמע דאי לאו דאוקימנא בנקעין מלאים מים הוה אתי שפיר והא מסלעים לעולם איכא למיפרך שאינן ראוין לזריעה דהשתא נמי פריך מינייהו מדאיצטריך לשנויי שידרי דארעא מיקרו ומיהו בכמה מקומות מצי למימר ולטעמיך ולא קאמר ועוד אומר ר"י דמעיקרא לא ס"ד דבעינן שיהא ראוי לזריעה אלא אפי' לא יהא ראוי לזריעה קדושה לפי חשבון בית זרע חומר שעורים ומשום הכי הוה אתי שפיר דפחות מכאן הוי הכל שדה אחת וגבוהין עשרה או עמוקין י' חשובין בפני עצמן אבל השתא דקאמר דבעינן ראוי לזריעה אפי' פחות מכאן נמי: כי קתני נמי דומיא דסלעים אפחות מכאן. אע"פ שדוחק עצמו לומר כן אפחות מכאן מכל מקום שפיר קאמר לעיל דיקא נמי דמשמע טפי דאגבוהים עשרה קתני דומיא דסלעים דהא ברישא הוא דקתני סלעים ונקעים: