בבא בתראסא.
טוען את הדף…
הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת – לֹא מָכַר יָצִיעַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְתוֹכוֹ; וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלְּפָנִים הֵימֶנּוּ; וְלֹא אֶת הַגָּג – בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵינוֹ מָכוּר. גְּמָ׳ מַאי ״יָצִיעַ״? הָכָא תַּרְגִּימוּ: אַפְּתָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: בַּדְקָא חֲלִילָה. לְמַאן דְּאָמַר אַפְּתָא לָא מִזְדַּבְּנָא – כׇּל שֶׁכֵּן בַּדְקָא חֲלִילָה לָא מִזְדַּבְּנָא; לְמַאן דְּאָמַר בַּדְקָא חֲלִילָה – אֲבָל אַפְּתָא מִזְדַּבְּנָא. תָּאנֵי רַב יוֹסֵף: שָׁלֹשׁ שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ – יָצִיעַ, צֵלָע, תָּא. יָצִיעַ – דִּכְתִיב: ״הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רׇחְבָּהּ״. צֵלָע – דִּכְתִיב: ״וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים״. תָּא – דִּכְתִיב: ״וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב, וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, כּוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ״. אָמַר מָר זוּטְרָא: וְהוּא דְּהָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָר זוּטְרָא: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ עַד דְּהָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת; אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי בוֹר דִּתְנַן: לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת – אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עוּמְקָא וְרוּמָא; הָכִי נָמֵי אִי הָווּ אַרְבַּע אַמּוֹת – אִין, אִי לָא – לָא? הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם – הָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוּד, וְהָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוּד; הָכָא – אִידֵּי וְאִידֵּי חֲדָא תַּשְׁמִישְׁתָּא הִיא; אִי הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – חֲשִׁיב, וְאִי לָא – לָא חֲשִׁיב. וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים הֵימֶנּוּ. הַשְׁתָּא יָצִיעַ לָא מִיזְדַּבַּן, חֶדֶר מִיבַּעְיָא?!תני רב יוסף ג' שמות יש לה יציע צלע ותא. איציע דקרא קאי דיציע דמתני' כבר פירש רב יוסף גופיה דהוי בדקא חלילה ויציע דבהמ"ק לא מצינו בשום מקום שהיה עשוי כמין חלונות: והצלעות צלע אל צלע. וכתיב בהאי קרא ולא היו אוחזים בקירות הבית ובקרא דיציע כתיב לבלתי אחוז בקירות הבית ש"מ דצלע ויציע חד הוא: ואיבעית אימא מהכא כותל ההיכל שש. תימה לר"ת ולר"י דבתר קרא מייתי משנה דהוי כמו יהודה ועוד לקרא בפ"ק דקדושין (דף ו.) ואומר ר"י דהתם לא קפיד אלא אלשון ועוד אבל הכא דלא קאמר ועוד אתי שפיר וכענין זה מצינו בכמה מקומות (ב"ק דף צב:) דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ושנוי במשנה: והתא שש. בתיכונה איירי דאותה היתה שש אבל תחתונה לא היתה אלא חמש כדכתיב והיציע התחתונה חמש באמה רחבה וגו' ונראה דלכך לא נקט התחתונה משום דכנגד התחתונה היה כותל ההיכל עביו שבע אע"פ שכותל מזרחי של היכל שלא היה בו תאים היה שש עביו למעלה ולמטה שאר כתלי ההיכל שהיו בהן מגרעות היו למטה עבין ז' וכנגד התיכונה עביו שש כי המגרעת היא אמה ולכך התיכונה רחבה מן התחתונה אמה ולכך נקט תיכונה משום דניחא ליה למינקט בכותל היכל מערב שש כמו שמונה התם בכותל מזרח ואם הוה נקט בתחתונה הוה צריך למימר כותל היכל שבע והתא חמש וניחא ליה למינקט שש במערב כמו במזרח ועוד נראה לר"י דהמגרעות היו בין בכותל ההיכל בין בשלשה כותלי התא והמגרעת היתה חצי אמה מכל צד והיתה כותל ההיכל מלמטה שש ומחצה וכנגד התיכונה שש והשתא ניחא דכל התאים היו מרובעים התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והעליונה שבע על שבע והא דתנן במס' מדות (פ"ד מ"ד) התחתונה רחבה ה' ורובד שש אמצעית שש ורובד שבע המגרעת קרי רובד לפי שהוא כעין שורה בולטת דרובד היינו שורה כדתנן במסכת תמיד (פ"א מ"א) בית גדול היה ומוקף רובד של אבן ומפרש בגמ' דהיינו איצטוותא ועוד יש לפרש דבבית שני היתה יציע התחתונה שש והיה חלוק מבית ראשון כמו שמצינו שחלוקין תאים שלעתיד במשכן דיחזקאל דכתיב התם ורוחב הצלע ד' אמות ה"נ שמא כך היו חלוקין מבית ראשון ומצינא למימר דחשיב שפיר מלמטה: