בבא בתרא קיא:

פרק ח׳ · יש נוחלין

Bava Batra 111b · Chapter 8: Yesh Nochalin

אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: גּוּד, לֵית דֵּין צָבֵי לְמֵילַף. וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ״; ״לוֹ״ – וְלֹא לָהּ. וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, אֲבָל בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה – הָכִי נָמֵי דְּשָׁקֵיל! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אָמַר קְרָא: ״רֵאשִׁית אֹנוֹ״; ״אוֹנוֹ״ – וְלֹא אוֹנָהּ. הָהוּא מִבַּעְיָא לֵיהּ לַבָּא אַחַר נְפָלִים, דְּלֶהֱוֵי בְּכוֹר לְנַחֲלָה – מִי שֶׁלִּבּוֹ דָּוֶוה עָלָיו, יָצָא זֶה שֶׁאֵין לִבּוֹ דָּוֶוה עָלָיו! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״כִּי הוּא רֵאשִׁית אוֹן״ – מַאי ״אוֹנוֹ״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. וְאַכַּתִּי, אֵימָא הָנֵי מִילֵּי אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה, אֲבָל בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה – הָכִי נָמֵי דְּשָׁקֵיל! אֶלָּא אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה״ – מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִישׁ, וְלֹא מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה לָאִשָּׁה. וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״שְׁאֵרוֹ״ – זוֹ אִשְׁתּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. יָכוֹל אַף הִיא תִּירָשֶׁנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיָרַשׁ אוֹתָהּ״ – הוּא יוֹרֵשׁ אוֹתָהּ, וְאֵין הִיא יוֹרֶשֶׁת אוֹתוֹ. וְהָא קְרָאֵי לָאו הָכִי כְּתִיבִי! אָמַר אַבָּיֵי, תָּרֵיץ הָכִי: ״וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַקָּרוֹב אֵלָיו, שְׁאֵרוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ״. אָמַר רָבָא: סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי?! אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: ״וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלַת שְׁאֵרוֹ לוֹ״ – קָא סָבַר גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין, וְדוֹרְשִׁין. וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא: ״וְיָרַשׁ אוֹתָהּ״, מְלַמֵּד שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת וְגוֹ׳״ – בַּהֲסָבַת הַבַּעַל הַכָּתוּב מְדַבַּר. וְאוֹמֵר: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה״. וְאוֹמֵר: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר״. וְאוֹמֵר: ״וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּנְחָס בְּנוֹ״ – וְכִי מִנַּיִן לְפִנְחָס שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְאֶלְעָזָר? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּשָׂא פִּנְחָס אִשָּׁה וּמֵתָה, וִירָשָׁהּ. וְאוֹמֵר: ״וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר, וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד״ –

לו משפט הבכורה. השתא לא שייך למיפרך אפילו בלא הנך קראי דלעיל ואימא ה"מ בבחור שנשא אלמנה מדכתיב משפט הבכורה משמע דלא שייך משפט הבכורה אלא באיש וקרא דלעיל אתי לדרשה אחריתי: הוא יורש אותה. משמע ליה מיעוטא מדלא כתיב וירשה ומדכתיב אותה משמע מיעוט דאין היא יורשת אותו ועוד דלגמרי וירש אותה מיותר דמשארו שמעי' תרתי דכיון שהיא יורשת אותו מטעם שהיא שארו גם הוא יירשנה מטעם שארו ומיהו קשה דאמאי איצטריך כלל מיעוט דמדקפיד בסיבת הבעל ולא קפיד בסיבת האשה משמע דאינה יורשת אותו: