זבחיםצ:
טוען את הדף…
מַאי, לָאו דְּחַג? לָא, לִנְדָבָה. פָּרִים קוֹדְמִין לְאֵילִים – שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בִּנְסָכִים. וְכֵן אֵילִים לִכְבָשִׂים. כְּבָשִׂים לִשְׂעִירִים – שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בְּאַלְיָה. תָּא שְׁמַע: פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה, פַּר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. דְּאַף עַל גַּב דְּפַר עֲבוֹדָה זָרָה עוֹלָה, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה חַטָּאת! וְאֵימָא מֵרֵישָׁא: פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה! בְּחַד מִינָא מִיהָא לָא קָאָמְרִינַן, דְּחַטָּאת קָדְמָה. כִּי קָאָמְרִינַן בִּתְרֵי מִינֵי – אַשְׁכְּחַן עוֹלָה דְּקָדְמָה לְחַטָּאת! אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר מָרִי: חַטַּאת עֲבוֹדָה זָרָה חָסֵר א׳ – ״לְחַטָּת״ כְּתִיב. רָבִינָא אָמַר: ״כַּמִּשְׁפָּט״ כְּתִיב בְּהוּ. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא פָּרִים דְּחַג נָמֵי – ״כְּמִשְׁפָּטָם״ כְּתִיב בְּהוּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר, אֵיזוֹ מֵהֶן קוֹדֵם? תִּיקְדּוֹם חַטַּאת הָעוֹף – אִיכָּא מַעֲשֵׂר דְּקָדֵים לַהּ. לִיקְדּוֹם מַעֲשֵׂר – אִיכָּא עוֹלַת בְּהֵמָה דְּקָדְמָה לֵיהּ. תִּיקְדּוֹם עוֹלַת בְּהֵמָה – אִיכָּא חַטַּאת הָעוֹף דְּקָדְמָה לַהּ. הָכָא תַּרְגִּימוּ: מִין זֶבַח עֲדִיף. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: עָיְילָא בַּהּ עוֹלַת בְּהֵמָה בְּחַטַּאת הָעוֹף, וְאַגְבַּהְתַּהּ מִמַּעֲשֵׂר. מַתְנִי׳ כׇּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצוֹרָע – מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל הֶכְשֵׁר. כָּל הָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בָּאִין בְּנֵי שְׁתַּיִם וּבָאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים, חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע – שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֵי שֶׁנָּתָן, וְאֵין בָּאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. כְּשֵׁם שֶׁקּוֹדְמִין בְּהַקְרָבָתָן, קוֹדְמִין בַּאֲכִילָתָן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל יוֹם – שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין לְשֶׁל יוֹם. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ, חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל הַיּוֹם – שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חַטָּאת קוֹדֶמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְכוּלָּן הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן – לְאָכְלָן צְלוּיִן וּשְׁלוּקִין וּמְבוּשָּׁלִין, לָתֵת לְתוֹכוֹ תַּבְלֵי חוּלִּין וְתַבְלֵי תְרוּמָה. דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ תַּבְלֵי תְרוּמָה, שֶׁלֹּא יָבִיא הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? תָּדִיר קוֹדֵם – מִשּׁוּם דִּתְדִיר, אוֹ דִלְמָא מְקוּדָּשׁ קָדֵים – דְּקַדִּישׁ? תָּא שְׁמַע: תְּמִידִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין.מאי לאו דמוספי החג - דשעירים הוי חטאת וכבשים עולה וקתני כבשים קודמין: לא נדבה - ושניהם עולה: וטעמא מאי קדמו פרים לאילים כו' שכן נתרבו בנסכים - פר שלשה עשרונים ואיל שני עשרונים וכבש עשרון: שכן נתרבו באליה - לענין אימוריו ואע"ג דהשתא בעולה קיימינן שכולה כליל מיהו צד ריבוי למזבח אשכחן ביה גבי שלמים וחטאת: פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר - מפורש טעם בהוריות פ"ב (דף יג.) כאשר שרף הפר הראשון ראשון יהא לפר העדה לכל מעשיו: פר העלם דבר קודם לפר עבודת כוכבים - שזה חטאת וזה עולה ואמרן לעיל חטאת קודמת: פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים - אלמא יש עולה קודמת לחטאת: ואימא מרישא - כלומר אדמותבת מסיפא סייען מרישא דקתני פר העלם דבר [קודם] לפר עבודת כוכבים: ומשני לה בחד מינא לא קאמרי' - דהא ודאי ניחא לי דבחד מינא חטאת קדמה: כי אמרי' בתרי מיני - קשיא לן דקאמרת מין קטן של חטאת קודם למין גדול של עולה כדקאמרת ואפי' חטאת העוף לעולת בהמה והא הכא דפר עולה קודם לשעיר חטאת: לחטת כתיב - בפרשת שלח לך והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה וגו' [וכתיב התם ושעיר אחד לחטת חסר א' לומר שאינו כשאר חטאות שכל חטאת שבתורה הבאה עם עולה חטאת קודמת וזו עולה קודמת]: כמשפט כתיב - בההוא קרא ומנחתו ונסכו כמשפט משמע כמשפט סדר מקראו כך סדר עבודתו ופר ברישא כתיב: אפילו תימא פרים וכבשים דמוספי החג - הך מתניתין דתניא לעיל כבשים קודמין לשעירים לא תקשה דכמשפט כתיב בהו ומשמע כסדר האמור בענין ושעירי' כתובים אחרונים: חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה - שלשתן עומדין: הכא תרגימו - בבבל: מין זבח עדיף - ויקדים מעשר ואח"כ חטאת ועולה דאילו עולת בהמה לא מצי קדמה לחטאת העוף מגזירת הכתוב: עיילא בה חשיבות דעולת בהמה - שבאה עמה והיא חשובה ממעשר שהיא קדש קדשים וכליל ומגזירת הכתוב החטאת קודמת ואף על פי שזו מין זבח: ואגבהתה ממעשר - לבטל חשיבות שם מין זבח שבו דהא בעולה נמי איתיה לאותה חשיבות ובטיל ליה מגזירת הכתוב הלכך יקדים חטאת העוף לעולה ועולה למעשר: מתני' קודמות לאשמות - אם היה מקריב חטאת ואשם והביאן חטאת קודמת כדתנן שדמה ניתן על ד' קרנות ועל היסוד: מפני שהוא בא להכשיר את המצורע - לקדשים ולביאת מקדש הלכך חשיבות הוא לגביה שטהרה תלויה בו: ובאין בכסף שקלים - דכתיב (ויקרא ה׳:ט״ו) בערכך כסף שקלים באשם מעילות ואתי אשם תלוי ואשם גזילות בג"ש בערכך בערכך ואשם שפחה חרופה גמר באיל באיל כדאמר באיזהו מוקמן (לעיל זבחים דף מח.) חוץ מאשם נזיר דכתיב כבש בן שנתו ומדאיל בן ב' שנים בשתי סלעים כבש בן שנה לאו בשתי סלעים הוא: כך קודמין באכילתן - אכולהו דבני אכילה קאי כגון חטאת לאשם אשם לתודה ותודה לשלמים ושלמים לבכור: שלמים שבאו אמש - לעזרה ושהו עד היום ושחטן: וחטאת ואשם של יום - עומדין להקריב: שלמים של אמש קודמין - דזלזול להשהותן כל כך והואיל ובאו ראשון יקרבו ראשון וכן מפרש בתוספתא דזבחים: ובכולן - בכל הנאכלין רשאין הכהנים לשנות באכילתן כגון לאוכלן צלוין שלוקין ומבושלין: לידי פסול - שטעם קדשים הנעשה נותר אוסרה: גמ' תדיר ומקודש - כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדין זה תדיר וזה מקודש ממנו כדאמרן דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה אי נמי עולות מוספי ראש חדש ופר העדה עומדים זה תדיר וזה מקודש:מאי לאו דחג - תימה מאי קשיא דלמא לא מיירי בדם אלא באברי עולה דקודמין לאימורי חטאת כדתנן: חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהן קודם - וכעין בעיא זו איכא למיבעי אבדתו ואבדת חבירו וכיבוד אב ואם למ"ד משל בן בפ"ק דקדושין (דף לב.) איזה מהן קודם תקדום אבדתו איכא כיבוד אב ואם [דקודם] למ"ד דמשל בן תקדום אב ואם איכא אבדת חבירו דאמר באלו מציאות (ב"מ דף לב.) אפילו אמר ליה אביו אל תחזיר לא ישמע לו כו' תקדום אבידת חבירו איכא אבידתו דקודמת לאבידת חבירו: תקדום חטאת העוף איכא מעשר דקדים ליה - תימה תקדום חטאת העוף מק"ו ומה עולת בהמה שהיא חמורה וכולה כליל ומין זבח קודמת למעשר חטאת העוף קודם לה מעשר שאינו כליל ועולת בהמה קודמת לו אינו דין שחטאת העוף קודם לה וכי האי ק"ו אמרי' סנהדרין (דף לה:) דרציחה דוחה שבת מק"ו ומה עבודה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שבת שנידחת מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה וי"ל דחידוש הוא הא דחטאת העוף קודם לעולה ולא גמרי' מיניה: חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא להכשיר - ואם תאמר אדרבה חטאת מצורע עדיף דאכשורי ומכפר וי"ל כיון דמתן בהונות מדם האשם הוה חשיב ליה מכשיר טפי א"נ האי כל חטאות שבתורה דקתני לאו בחטאת הבאה עם האשם קאמר אלא בשאר חטאות: שלמים של אמש וחטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודמין - פי' בקונטרס דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת ועל חנם דחק אלא היינו טעמא דשלמים של אמש אין להם היתר (אנינות) אלא עד הלילה וחטאת ואשם של יום עד הבקר דנאכלין ליום ולילה: וחכמים אומרים חטאת קודמת - והוא הדין אשם דקדש קדשים: צלויין שלוקין ומבושלין - אף על גב דקתני שלוקין והדר תני מבושלין מ"מ שלוקה הוי טפי מבישול כדמוכח בפרק כל הבשר (חולין דף קיא.) גבי כבד דקאמר שלוקה אוסרת ונאסרת: תדיר ומקודש איזה מהן קודם - פירש בקונטרס כגון דם עולת תמיד ודם חטאת וקשה דבריש פירקין פרשינן דמלבד עולת הבוקר בעבודת הדם איירי ונראה כלשון אחר שפי' בקונטרס עולת מוספי ר"ח ופר העדה וא"ת תפשוט ממתניתין דתנא מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח דמשמע אפילו עולת מוסף של שבת לחטאת מוסף של שבת ר"ח וי"ל כיון דעולת מוסף דשבת קודמת לעולת מוסף דר"ח משום דתדירה קודמת נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת: