זבחיםסד.
טוען את הדף…
שֶׁאִם הִיזָּה וְלֹא מִיצָּה – כְּשֵׁירָה; וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּה מִדַּם הַנֶּפֶשׁ. שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים כּוּ׳. חַטַּאת הָעוֹף – הָא דַּאֲמַרַן. הַגָּשׁוֹת – דִּכְתִיב: ״וְהִגִּישָׁהּ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״. שְׁיָרֵי הַדָּם – דִּכְתִיב: ״וְאֶת כׇּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ״. מִלְּמַעְלָה: נִיסּוּךְ הַמַּיִם, וְהַיַּיִן, וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח. מַאי טַעְמָא? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁקְּרוֹבָה מִבֵּית הַדֶּשֶׁן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל כֹּהֲנִים – שֶׁאֵין לָךְ קַל בָּעוֹפוֹת יוֹתֵר מִמּוּרְאָה וְנוֹצָה, פְּעָמִים שֶׁהַכֹּהֵן זוֹרְקָן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים אַמָּה. דִּתְנַן: נָטַל מַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִינָּה אֶת הַגֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחָתָה מִן הַמְאוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיוֹרֵד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה – מַחֲזִיר פָּנָיו כְּלַפֵּי צָפוֹן, וְהוֹלֵךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מוּרְאָה וְנוֹצָה, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה. הָנֵי טְפֵי מִתְּלָתִין וְחַד הָוְיָין! מְקוֹם גַּבְרֵי לָא חָשֵׁיב. כׇּל הָעוֹלִים לְמִזְבֵּחַ, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְסָכִים – שֶׁמָּא יִתְעַשְּׁנוּ, וְעוֹלַת הָעוֹף – שֶׁמָּא תָּמוּת בֶּעָשָׁן. וּרְמִינְהוּ: בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מֵאַיִן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית; וְנוֹתְנִין לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:בכל מקום כשירה - כדמפרש טעמא דמיצוי בחטאת לאו עבודה היא ליפסל בשינוי שאפילו עקר המיצוי לגמרי שהזה ולא מיצה כשירה כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל זבחים דף נב.) והנשאר ימצה שאינו נשאר לא ימצה אלמא איכא דסבירא דלא מעכב ומהאי קרא: ובלבד - שיהא הזאה הנעשית ראשון מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש: הא דאמרן - דילפינן לעיל מכי חטאת היא האמור במנחה: אל פני המזבח - ודרשינן לעיל דאקרן מערבית דרומית קאי: אל יסוד המזבח - ואמרינן באיזהו מקומן (לעיל זבחים דף נג.) ילמד ירידתו מן הכבש בחטאות החיצונות מיציאתו מן ההיכל בסמוך לו והיינו יסוד דרומי ובכל הדרום אין לך יסוד אלא אמה אחת בקרן מערבית דרומית כדאמרינן (שם דף נד.) אוכל בדרום אמה אחת: מבית הדשן - מקום שנותנין שם בכל בקר תרומת הדשן שכתב בה ושמו אצל המזבח והוא במזרחו של כבש וכתיב גבי מוראה ונוצה (ויקרא א׳:ט״ז) והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן ולקמן מייתי משנה ממסכת תמיד דבמזרחו של כבש הוה והיינו לקרן דרומית מזרחית: שאין לך קל בעוף - ודבר שהוא קל מאד אין נוח לזורקו למרחוק: פעמים שכהן זורקו כו' - כשהיא רבה במזרח ונעשית בקרן מערבית דרומית צריך לזרוק יותר משלשים אמה: דתנן - במסכת תמיד מי שזכה בתרומת הדשן של מחתה נטל מחתה של כסף ועלה לראש המזבח כו': הגיע לרצפה - לסוף הכבש: מחזיר פניו לצפון - כלפי המזבח והולך למזרחו של כבש ומתקרב למזבח עשר אמות ממקום שכלה הכבש דהיינו רחוק מעל ראש המזבח כ"ב אמה: צבר את הגחלים כו' - אלמא התם הוי בית הדשן וכשהוא עושה עולת העוף בקרן מערבית דרומית צריך לזורקה כל אלכסון של כ"ב על כ"ב שהרי מדרום לצפון אמרנו דאיכא כ"ב וממקום שהוא עומד עד מזרחו של כבש אין פחות מכ"ב ואפי' הוא מתקרב לכבש כל אמות רוחב הקרן ואין כאן אלא כ"א תן כנגדה אמה מקום מעמדו שהוא מרוחק מן הצפון לדרום לבית הדשן שהוא עומד בראש המזבח ולא בסובב שכשהיא נעשית במזרח עומד בסובב לפי שיש לו כבש קטן במזרח לפנות הימנו לסובב אבל לצד המערב אין לו [כבש] לפנות לסובב וצריך לעלות על ראש המזבח ועומד בדרומה של קרן והכי תנן במס' סוכה (דף מח.) גבי נסכים עלה ופנה לשמאל ולא תנן בה ופנה לסובב הרי משם ולכבש ה' אמות שהכבש רחב ט"ז באמצע המזבח נמצא ראש המזבח עודף עליו לכל צד ו' אמות הרי כ"ב אמה עם רוחב הקרן ואע"פ שזה נמשך לצד הכבש של קרן הרי נתרחק כנגדה אמה לדרום נמצא בית הדשן עומד כנגדה באלכסון של כ"ב על כ"ב וכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא תוספת ח' אמות וד' חומשים הרי שלשים אמות וד' טפחים גדולים ובית הדשן היה משוך ממזרחו של כבש שלשה טפחים הרי שלשים וא' אמה וטפח והיינו דפריך טפי (ליה) מתלתין וחדא הויין ומשנינן מקום גברא לא קחשיב [ולא הוי] להו יותר משלשים: מאי טעמא - העולה אין עולה דרך ימין ויקיף והלא דרך ימין מצוה כדאמרן לעיל: יתעשנו - כשיקיף את המערכה בעשן המערכה וקי"ל במנחות (דף פו:) יין מעושן פסול: בא לו להקיף כו' - משנה היא במסכת תמיד גבי כהן גדול שאינו כשאר כהנים לזכות בפייס לעבודה אחת אלא עובד וגומר בכל חפצו כדתנן במסכת יומא (דף יז:) כהן גדול מקריב חלק בראש אמר עולה זו אני מקריב בזמן שהוא (מקריב) רוצה להקטיר מי שזכו בהולכת האיברים מושיטין לו והוא עומד בראש המזבח וזורקן למערכה ולאחר שגמר בא להקיף כו' עד שמגיע לקרן השיתין וקסלקא דעתך והיין בידו אלמא לא חיישינן לשמא נתעשנו:שאם היזה ולא מיצה כשירה - הא דלא פריך מהכא במסכת מעילה פרק חטאת העוף (מעילה דף ח:) לרב אדא בר אהבה ' ואמר דתני רב מיצה דמה דמיצוי חטאת העוף מעכב דמצי למימר הא מני תנא דבי ר' ישמעאל היא דאמר אינו מעכב לעיל פ' איזהו מקומן (זבחים דף נב:) כדאמר תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל והא דפריך התם לרב הונא דתני הזה דמיצוי אינו מעכב ולא משני דאתא כההוא תנא דאמר אינו מעכב ניחא ליה לשנויי טפי לצדדין קתני: הגשות דכתיב והגישה - הוה ליה למימר כדאמרן דמהאי קרא לחודיה לא נפיק: שירי הדם דכתיב - נראה דהיינו שירים החיצונים דבעי קרן מזרחית דרומית: מפני שקרובה מבית הדשן - תימה ולמה הוא הולך עד הקרן שהיה מרחיק מבית הדשן ואין לומר משום דכל דמים טעונין קרן דהא אמר לעיל (זבחים דף ס.) גבי מודה רבי יהודה בדמים דנישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי כל דמים טעונין קרן מאי קשיא ליה: יותר מל"א אמות - פי' בקונטרס כשהיתה במזרח היה עומד בסובב לפי שבמזרח היה כבש קטן שפנה על סובב אבל במערב לא היה לו כבש לשמאל לפנות בו לסובב וצריך לעלות לראש המזבח ולעמוד בדרומית של קרן והכי תנן במסכת סוכה (דף מח.) גבי נסכים עלה בכבש ופנה לשמאלו ולא תנן בהו ופנה לסובב ונראה דאין משם ראי' שלא היה כבש לסובב במערב אם כן כשהיה נותן ארבע מתנות שבחטאת ותנן פרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף נג.) פנה לסובב גבי חטאת וכשהיה מגיע לקרן מערבית דרומית היה צריך לחזור על עקיבו ולכך נראה דהיה שם כבש אבל קשה דלא חשיב ליה לעיל (זבחים דף סב:) גבי שני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש: מן המאוכלות הפנימיות - אומר ר"ת דגבי גחלים של יום הכפורים לא גרסינן מן המאוכלות הפנימיות דהכא חשבינן להו דשן וביום הכפורים וכן בקטרת של כל השנה בעינן גחלים דוקא כדאמר התם גחלי אש יכול עוממות: צבר את הגחלים - משום דאמר ושמו שלא יפזר: דישון מזבח הפנימי והמנורה - הקשה ריב"א כיון דתרומת הדשן ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעים במקומן אמאי מועלין בזה יותר מזה דבתרומת הדשן מועלין כדאמר לעיל ס"פ ב"ש (זבחים דף מו.) ובדישון מזבח ומנורה תנן במעילה דלא נהנים ולא מועלים וי"ל דשאני תרומת הדשן דגלי קרא ושמו וכי תימא כיון דנבלעין היכי משכחת בהו מעילה שמא לא היו נבלעין מיד ור"ת אומר דתרומת הדשן לא היה נבלע מדלא חשיב להו ביומא (דף כא.) בהדי אינך דנבלעין דישון מזבח הפנימי והמנורה ואומר ה"ר יום טוב דאין זו ראיה דה"נ בת"כ (סדר ויקרא פ' ט) דחשיב ב' בתי דשנים הן אחד בדרום דמוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה ולא חשיב תרומת הדשן אף על פי שהיתה שם כדתנן בתמיד: