זבחיםקד.
טוען את הדף…
וּמַאי אַחֵר הֶפְשֵׁט – קוֹדֶם שֶׁנִּרְאוּ לְהֶפְשֵׁט, אַחַר שֶׁנִּרְאוּ לְהֶפְשֵׁט. מַאי רַבִּי וּמַאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: הַדָּם מְרַצֶּה עַל הָעוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּכְשֶׁהוּא עִם הַבָּשָׂר, נוֹלַד בּוֹ פְּסוּל בֵּין קוֹדֶם זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה – הֲרֵי הוּא כְּיוֹצֵא בּוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין הַדָּם מְרַצֶּה עַל הָעוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּכְשֶׁהוּא עִם הַבָּשָׂר – נוֹלַד בּוֹ פְּסוּל קוֹדֶם זְרִיקָה, הֲרֵי הוּא כְּיוֹצֵא בּוֹ. אַחַר זְרִיקָה, הוּרְצָה בָּשָׂר שָׁעָה אַחַת; יַפְשִׁיטֶנּוּ, וְעוֹרוֹ לַכֹּהֲנִים. לֵימָא בִּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָמִיפַּלְגִי? ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִם אֵין דָּם אֵין בָּשָׂר, אִם אֵין בָּשָׂר אֵין דָּם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דָּם – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״? לוֹמַר לְךָ: מָה דָּם בִּזְרִיקָה, אַף בָּשָׂר בִּזְרִיקָה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁרֶיוַח יֵשׁ בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. לֵימָא מַאן דְּאָמַר הוּרְצָה – כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וּמַאן דְּאָמַר לֹא הוּרְצָה – כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי; כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַאן דְּאָמַר לֹא הוּרְצָה – כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַאן דְּאָמַר הוּרְצָה אָמַר לָךְ: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם – אֶלָּא בְּבָשָׂר, דְּלֵיכָּא פְּסֵידָא לַכֹּהֲנִים; אֲבָל עוֹר, דְּאִיכָּא פְּסֵידָא לַכֹּהֲנִים – אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה. מִידֵי דְּהָוֵה אַדִּיעֲבַד; דִּתְנַן: נִטְמָא בָּשָׂר אוֹ נִפְסַל, אוֹ שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִזְרוֹק, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִזְרוֹק. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם זָרַק – הוּרְצָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים כּוּ׳. וְלֹא?! הֲרֵי פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים! לְמִצְוָתָן לָא קָאָמְרִינַן. הֲרֵי קוֹדֶם הֶפְשֵׁט וְקוֹדֶם זְרִיקָה! חָלוּץ קָאָמְרִינַן. וְהָאִיכָּא אַחַר הֶפְשֵׁט וְקוֹדֶם זְרִיקָה לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: אֵין הַדָּם מְרַצֶּה עַל הָעוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ! רַבִּי חֲנִינָא כְּרַבִּי סְבִירָא לֵיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אֲפִילּוּ תּוֹקְמַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – מוֹדֶה רַבִּי שֶׁאֵין הֶפְשֵׁט קוֹדֶם זְרִיקָה. וְהָאִיכָּא נִמְצֵאת טְרֵיפָה בִּבְנֵי מֵעַיִים! קָסָבַר: נִמְצֵאת טְרֵיפָה בִּבְנֵי מֵעַיִים – מְרַצֶּה. דַּיְקָא נָמֵי – דְּקָתָנֵי, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ, שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵיפָה – שֶׁיֵּאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ! שְׁמַע מִינַּהּ. וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן רַבִּי עֲקִיבָא? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: אֲפִילּוּ בִּגְבוּלִין. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא לֹא אָמַר אֶלָּא כְּשֶׁהִתִּירוֹ מוּמְחֶה, אֲבָל לֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה – לֹא. וְהִלְכְתָא כְּדִבְרֵי חֲכָמִים; בָּשָׂר בִּקְבוּרָה, וְהָעוֹר בִּשְׂרֵיפָה. מַתְנִי׳ פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים, בִּזְמַן שֶׁהֵן נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן – נִשְׂרָפִים בְּבֵית הַדֶּשֶׁן וּמְטַמְּאִין בְּגָדִים, וְאִם אֵינָן נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן – נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַבִּירָה וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים.קודם שנראו להפשט - קודם זריקה אין עורותיהן לכהנים ואפי' הופשט ואח"כ נפסל וכל שכן כשהוא עם הבשר דאין דם מרצה על העור בלא בשר: לאחר שנראו להפשט - דהיינו לאחר זריקה עורותיהן לכהנים ואפי' עורו עם הבשר כשנפסל כדקאמר רבי אלעזר דכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים: על העור בפני עצמו - אם הופשט ונפסל הבשר קודם זריקה וזרק הדם הותר העור דקסבר רבי אין עור פסול אלא הנפסל עם הבשר אבל הופשט קודם פסולו אפי' קודם זריקה אתיא זריקה ושריא ליה וכל שכן אחר הפשט ואחר זריקה אבל אם קודם הפשט נפסל ואפילו אחר זריקה הרי הוא כבשר: רבי אלעזר ברבי שמעון כו' - קסבר בזריקה כשרה תליא היתר העור אבל נפסל בשר קודם זריקה אין העור מותר ואפילו הופשט קודם פסולו: מ"ד - הדם מרצה על העור לאחר שנפסל בשר: כרבי אליעזר - דאמר דם אע"פ שאין בשר: אליבא דר' אליעזר כ"ע לא פליגי - כלומר מילתיה דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר לא הורצה ודאי פלוגתא היא דעל כרחך מודה הוא דאילו רבי אליעזר לא קאי כוותיה דהא קאמר יזרוק לכתחילה אף ע"פ שאין בשר כגון אבד או נשרף אלמא זריקה מעלייתא היא: כי פליגי אליבא דרבי יהושע - כלומר הא דאמר דמ"ד הורצה כר' אליעזר ולא כרבי יהושע ליתא דאפילו אליבא דרבי יהושע אמרה רבי למילתיה: ה"ג עד כאן לא א"ר יהושע אלא בבשר דליכא פסידא לכהנים - ע"כ לא קאמר רבי יהושע אם אין בשר אין דם אלא לענין לעלות קרבן לבעלים לחובה דליכא פסידא לכהנים והתורה אמרה (דברים יב) הבשר והדם: אבל לענין עור דאיכא פסידא דכהנים אפילו רבי יהושע מודה - דלא מפסידנא להו שלא כדין ואם נשרף בשר או אבד קודם זריקה לכתחילה לא יזרוק וליכא פסידא דכהנים שהרי לא קרב הקרבן ואם עבר וזרק הדם הויא זריקה להתיר העור אע"פ שלא עלה לו הקרבן הקרבה הוי וקרינא ביה עור העולה אשר הקריב: מידי דהוה אדיעבד - דקתני אם זרק הורצה הניחא גבי נטמא איכא למימר הציץ מרצה אבל גבי יוצא לא מרצה הציץ וקאמר אם זרק הורצה אלמא ק"ל היה לו לרבי יהושע בדרשה זו דאם אין בשר אין דם דאם זרק הורצה הלכך גבי אבוד ושרוף נמי אע"ג דבדיעבד נמי פסול כדאמרינן בכיצד צולין (פסחים עח:) לענין עור מיהא מודה: למצותן לא קאמר - דהני הכשר מצותן בכך וכי קאמר ר' חנינא בנשרפין מחמת פסולן: והאיכא קודם הפשט וקודם זריקה - דבין לרבי בין לרבי אלעזר ברבי שמעון נשרף לרבי משום דקודם הפשט ולרבי אלעזר משום דקודם זריקה: חלוץ קאמרי' - מימי לא ראיתי עור מופשט יוצא לבית השריפה והנפסל קודם הפשט עורו נשרף בבשרו ואין מפשיטים אותו: והאיכא אחר הפשט קודם זריקה - דלרבי אלעזר ברבי שמעון חלוץ ונשרף הוא: ומשני רבי חנינא כרבי ס"ל - דאמר הדם מרצה על העור: ה"ג ואב"א אפילו תימא כר' אלעזר בר"ש ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה - אפילו תימא רבי חנינא כרבי אלעזר ס"ל ודקא קשיא לך הא איכא אירע בו אחר הפשט קודם זריקה לא איתרמי בימיו דאפילו לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו מודה הוא דאין הפשט קודם זריקה (ולא הורגלו בכך) וכל שכן לרבי אלעזר ברבי שמעון לא הורגלו בכך: והאיכא נמצאת טריפה בבני מעיים - לא נמצא פסולו עד שהופשט ופסול זה קודם זריקה וקודם הפשט היה בו דקס"ד דבין לרבי ובין לרבי אלעזר נשרף כדאמרן לרבי משום דקודם הפשט ולרבי אלעזר משום קודם זריקה: מרצה - הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט לרבי וקודם זריקה לרבי אלעזר מרצה על העור והבשר ישרף כשאר פסולי קדשים: אלא מאי קמ"ל רבי עקיבא - כיון דשמעיה לרבי חנינא דאמר בשאר קדשים מרצה למה לי לאשמועינן בכור: דאפילו בגבולין - בכור בעל מום הנשחט בו במדינה על מומו ולא התירו הכתוב אלא באכילה כדכתיב (דברים ט״ו:כ״ב) בשעריך תאכלנו אבל אם מת עורו אסור וטעון קבורה ואשמועינן רבי עקיבא דהיכא דלא ניכר טריפתו עד לאחר הפשט שראה שחיטתו והפשיט עורו כאילו נזרק דמו במקדש ונמצא טריפה לאחר הפשט: בשר בקבורה - דאין מאכילין קדשים לכלבים ושריפה ליכא דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאה לעזרה ונפסל לאחר שחיטה: והעור בשריפה - לא ידענא טעמא ונראה בעיני דל"ג האי פירושא אלא ה"ג והלכה כדברי חכמים ותו לא מידי ותוספתא זו גירסא דתלמידי תרביצאי היא וטעו במה ששנינו במשנתינו במילתייהו דרבנן לבית השריפה יצא ואני אומר דרבנן לאו אדר"ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא קיימי דאיירי בקדשי המקדש: מתני' נשרפין בבית הדשן - חוץ לג' מחנות כדיליף לקמן בפירקין: ומטמאין בגדים - לעסוקין בהן כדכתיב (ויקרא טז) והשורף אותם וגו': שלא כמצותן - שנפסלו טעונין שריפה כשאר פסולי קדשים: בבית הבירה - פעמים בעזרה פעמים בהר הבית כדאמרינן בגמרא:מאן דאמר לא הורצה כרבי יהושע - תימה היכי מצי סבר כוותיה הא קתני ומודה רבי יהושע דאם זרק הורצה כדבסמוך ונראה לפרש ומ"ד לא הורצה כר' יהושע דגזר נטמא בשר או נפסל דלא יזרוק אטו אבוד ושרוף דליכא בשר כלל דהתם אפילו בדיעבד לא הורצה והכא נמי אין הדם מרצה על העור בפני עצמו אפילו בדיעבד בנטמא גזירה אטו אבוד ושרוף ולא מיירי הכא באבוד ושרוף אלא בנטמא או נפסל ומ"ד הורצה ע"כ לא קאמר רבי יהושע דגזר אטו אבוד ושרוף ולא יזרוק אלא גבי בעלים דליכא פסידא דכהנים שעדיין לא זכו בעורו אבל עור דאיכא פסידא [דכהנים] דכבר זכו כהנים משנזרק הדם התם לא גזרינן אטו אבוד ושרוף מידי דהוה אדיעבד פי' בפסול יוצא וטומאה דדיעבד אם זרק הורצה ולא גזרינן הכא נמי מרצה הדם על העור בפני עצמו ופירוש הקונטרס דחוק: א"ר עקיבא מדבריו למדנו כו' - משמע דוקא בעורו יאותו הכהנים אבל בבשרו לא דאפילו לעובדי כוכבים אסור והקשה ה"ר אפרים דבפרק כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לב:) מתיר רבי עקיבא אפילו לעובדי כוכבים ולעיל פי' בריש פ' התערובת (זבחים דף עא:) אבל לא התירו מומחה לא משמע דוקא משום טריפות הא לאו הכי לא והיינו דלא כר"מ דקניס בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לג) בבכור שנשחט שלא על פי מומחה מכאן דקדק בהלכות גדולות דהא דקיימא לן כרבי מאיר בגזירותיו דוקא בגזירותיו ולא בקנסיו: