זבחיםסב:
טוען את הדף…
״בְּנֵי קְטוּרָה״. בְּנֵי אֲחָתֵיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן הָווּ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, פָּתַח וְאָמַר: ״וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ יוֹחָנִי״. אָמְרִי לֵיהּ: ״קְטוּרָה״ כְּתִיב! קָרֵי (עֲלֵיהֶם) [עֲלַיְהוּ] ״בְּנֵי קְטוּרָה״. אָמַר אַבָּיֵי בַּר הוּנָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: גְּזִירִין שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה – אוֹרְכָּן אַמָּה, וְרוֹחְבָּן אַמָּה, וְעוֹבְיָין כְּמַחַק גּוֹדֶשׁ סְאָה. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאַמָּה גְּדוּמָה. אָמַר רַב יוֹסֵף, וְלָאו הַיְינוּ דְּתַנְיָא: ״עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – שֶׁלֹּא יְהוּ עֵצִים יוֹצְאִין מִן הַמִּזְבֵּחַ כְּלוּם?! תְּנַן הָתָם: כֶּבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמָהּ שֶׁל מִזְבֵּחַ – אוֹרֶךְ שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, עַל רוֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״וְשָׁחַט אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה״ – שֶׁיְּהֵא יָרֵךְ בְּצָפוֹן, וּפָנָיו בַּדָּרוֹם. אֵימָא: יָרֵךְ בַּצָּפוֹן וּפָנָיו בַּצָּפוֹן! אָמַר רָבָא: רָמֵי גַּבְרָא אַאַפֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אַדְּרַבָּה – תָּרֵיץ וְאוֹתֵיב גַּבְרָא! אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב. וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ דִּמְרַבַּע רַבּוֹעֵי! מִי כְּתִיב ״מְרוּבָּע״?! וְלִיטַעְמָיךְ, מִי כְּתִיב ״רָבוּץ״?! אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב – דְּמַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי. וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים״ – כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח. וְאֵימָא שְׂמֹאל לַמִּזְרָח! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּתָנֵי רָמֵי בַּר (יְחִזְקִיָּה) [יְחֶזְקֵאל]: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה – ״עֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר; שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה, וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה״ – כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח. הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, ״פֹּנִים״ ״פֹּנִים״ לְמָה לִי? שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא אֶת רַבִּי יוֹסֵי: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, אֲוִיר יֵשׁ בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה – אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן?! וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״ – מָה דָּם בִּזְרִיקָה, אַף בָּשָׂר בִּזְרִיקָה! אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, עוֹמֵד בְּצַד מַעֲרָכָה – וְזוֹרֵק. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהוּא זוֹרֵק – לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק, אוֹ לְמַעֲרָכָה שֶׁאֵינָהּ דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק? הֱוֵי אוֹמֵר: לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק! הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר. רַב פָּפָּא אָמַר: כִּי דָּם; מָה דָּם – אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ, אַף בָּשָׂר – אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי כְּבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין מִן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁבָּהֶן פּוֹנִים לַיְסוֹד וְלַסּוֹבֵב; וּמוּבְדָּלִין מִן הַמִּזְבֵּחַ מְלֹא נִימָא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״סָבִיב״. וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: ״רָבוּעַ״. וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״סָבִיב״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״רָבוּעַ״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״ – הֲוָה אָמֵינָא דְּעָגֵיל מִעְגָּל; כְּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״ – הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲרִיךְ וְקַטִּין; כְּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״. תְּנַן הָתָם: הַכֶּבֶשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ – שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם. הָנֵי שִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָווּ! נִמְצָא פּוֹרֵחַ אַמָּה עַל יְסוֹד וְאַמָּה עַל סוֹבֵב.בני קטורה - בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב: הכי גרסינן הוו יתבי קמיה דרבי טרפון - ולא הוו אמרי מידי: פתח ואמר - כדי שידברו: יוחני - מילתא בעלמא הוא דקאמר כדי לפתוח פיהם: בני קטורה - אינם יודעין לדבר בהלכה: גזירין - שני גזרי עצים צריך לסדר בראש המזבח המערכה לתמיד של שחר בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים בשני כהנים כדקיימא לן בסדר יומא (דף כו:): אמה ארכו ואמה רחבו - כמידת מקום המערכה: באמה גדומה - קצרה שלא יצאו חוץ למערכה ויעכבו הכהנים מלהקיף: לאו היינו דתניא כו' - ואמה גדומה למה לי אלא אמה מצומצמת: מנהני מילי - שהכבש בדרום: ירך - רגלים ופניו בדרום כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום: אימא ירך בצפון ופניו בצפון - כאדם היושב זקוף: רמי גברא אאפיה - שיער באדם השוכב ארצה: אדרבה תריץ ואותיב גברא - זקפוהו והשיבוהו ונמצא ראשו ורגליו לרוח אחת: רבוע כתיב - דרבוע באדם רובץ ומושכב שיער הכתוב: והאי רבוע מיבעי ליה דמרבע ריבועי - שיהא מרובע ולא עגול: ה"ג רבוע כתיב דמשמע הכי ומשמע הכי - הלכך תרווייהו יליף מינה: ותנא - דברייתא מייתי לה להא דאייתי רב הונא מירך המזבח מייתי תנא מהכא: ומעלותיהו פנות קדים כל פינות שאתה פונה יהו דרך ימין למזרח - האי קרא במזבח כתיב ביחזקאל וקאמר שתמיד כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותו הפנייה לימין ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום: ופרכינן ואימא דרך שמאל למזרח - נהי דפנות קדים כתיב בקרא אבל דרך ימין לא כתיב ביה העמידהו בצפון וכשתגיע לראש המזבח פנה אל קרן מזרחית צפונית ודרך שמאל: לא ס"ד - שיהו פונים לשמאל אלא דרך ימין: לא יהו אלא דרך ימין - כי מנינא דקרא דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך: למזרח - מהאי קרא לא נפקא לן ומהכא נפקא לן דרך ימין ומקרא דלעיל דכתיב קדים שמעינן למזרח דלא תימא דרך ימין למערב ויהא כבש בצפון: מיבעיא ליה לגופיה - להודיעך מושב הים היאך ומנין לך ללמוד הימנו לפינות המקדש בצורכי עבודה: אויר יש בין כבש למזבח - שלא היה ראש הכבש נוגע במזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתיים: ה"ג אמר לו ואתה אי אתה אומר כן: מה דם - עולה שעומד בארץ וזורק מן הכלי כדכתיב וזרקו אף בשר בזריקה אלמא אויר יש ומחמת האויר הוא צריך זריקה שעומד בכבש וזורק אל עבר האויר למערכה: אמר לו שאני אומר זורק עומד בצד המערכה - בראש המזבח וזורק ולהכי אתא קרא: אמר לו כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק כו' - כלומר משום הא למה לי קרא פשיטא דעל כרחו הוא זורקו שהרי אין יכול לסדר סביב על ראשי העצים שאין המערכה דלוקה שם אלא הימנו והלאה מקום שהמערכה דולקת והתם משום דלא אפשר הוא דע"כ כי אתא קרא לאשמועינן אתא דיש אויר בין כבש למזבח: רב פפא אמר - לא מצית אמרת דהיקש לאשמועינן אתא דעומד בצד המערכה וזורק דהפסקה אויר רצפה בעינן כי דם: מה דם אויר קרקע - הרצפה מפסיק בינו למזבח אף בשר כו': שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש כו' - אותו שפונין בו לסובב יצא במזרחו של כבש לימין ויוצא ומתחיל בשפולו של כבש ונמשך ועולה באלכסון עד שמגיע לסובב והפונה ליסוד יוצא למערבו להוליך בו שירים של חטאת שיורד מן המזבח פונה לשמאלו ליסוד דרומי ומתחיל לצאת בשיפולו של כבש רחוק מן המזבח כדי שיהא נוח לשפע ולירד ליסוד: משום שנאמר סביב - שיהא היקף למזבח כל דהו ואי הוו מחוברין שוב אין היקף אפילו בחוט אין אדם יכול לסובבו: רבי אבהו אמר רבוע - ואי מחוברין לא הוי בנינו מרובע: ואיצטריך למיכתב סביב ואיצטריך למיכתב רבוע - ואף על גב דאפקינהו לתרוייהו להך דרשא שלא יהא בנין אחר מחובר לו: דעגיל מעגל - ולא יהא לו זויות: דאריך וקטין - ארכו יותר על רחבו וזויות יהא לו: כתב רחמנא סביב - שיהו כל סביביו שוין: שיתין וארבע הוו - דהא תנן לעיל אורך הכבש ל"ב אמה וכן המזבח: ומשני נמצא שראש הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד והסובב - ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי אמות:באמה גדומה - חסירה ובערוך פירש גרומה ברי"ש כמו נותן לו את גירומיו (ב"ב פח:) ורב יוסף פריך ממתניתא שלא יהו. עינים יוצאים: אויר קרקע מפסיקו - קרקע לאו דוקא שהיה פורח אמה על יסוד ואמה על סובב ובלאו קרא היה צריך אויר משום שנאמר סביב כדבסמוך אלא דסגי במשהו אבל הכא בעינן אויר גדול וניכר שהוא לצורך אויר: דאריך וקטין - והא דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב למצוה והאי קרא לעכב ומיהו קשה דלעכב מהמזבח נפקא: שיתין וד' הוו - היינו כלוי דאמר לעיל (זבחים דף נד.) בדמים ונקיט כוותיה משום תרגום דידן דמתרגמינן באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב דלא הוה ליה יסוד בבנין הוה ליה מזבח מן הצפון ולדרום ל"א וכבש ל"ב הרי ס"ג ה"ל לשנויי שהיה פורח על הסובב אמה: