זבחיםעג:
טוען את הדף…
וְכׇל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי! אֶלָּא נִיכְבְּשִׁינְהוּ (דְּנָיְידִי) [דְּנִינַיְידָּן], וְנֵימָא: כֹּל דְּפָרֵישׁ – מֵרוּבָּא פָּרֵישׁ! אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן לָא נִיקְרַב, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיַקְרִבוּ. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, מְגִיסָא אֲסִירָא?! מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיִקְחוּ. בַּעֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת מִי אֶפְשָׁר?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִשּׁוּם קָבוּעַ. אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרִי רַבָּנַן לָא נַקְרֵיב, אִי (נַקְרֵיב) [מַקְרֵיב] – לָא מְרַצֵּי. אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה לְרָבָא: חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלָה, וְעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחַטָּאת, אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא – יָמוּתוּ כּוּלָּן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּכֹהֵן נִמְלָךְ; אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵין נִמְלָךְ, עֲשָׂאָן לְמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה – (שְׁנֵיהֶן) [שְׁתֵּיהֶן] פְּסוּלוֹת, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַטָּאת קְרֵיבָה לְמַעְלָה וְעוֹלָה קְרֵיבָה לְמַטָּה. אֶלָּא הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין, הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין. הֲרֵי שְׁחוּטִין – דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא נִידְחִין;נכבשינהו דניניידו - יכוף אותם שינודו דלא ליהוי קבוע: אמר רבא גזירה שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקרבו - קא סלקא דעתך השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו י' והם רוב יבואו י' כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בבת אחת ואיכא למיחש איסורא ברובא איתיה דבשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר מרובא פריש ואיסורי הנאה בהני דפיישי הוא דהוו רובא לגביה אבל השתא דקרבי כי הדדי לא הוו הני דפיישי רובא לגבייהו: אלא מעתה מגיסא אסירא - כלומר וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרים ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר: ומשני משום שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקחו - מתוך התערובת וכיון דרובא נכסי כי הדדי איכא למיחש דאיסורא ברובא איתיה: ובבת אחת מי משכחת לה - בשלמא זריקה והקטרה איכא למימר בבת אחת אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד: אלא אמר רבא גזירה משום קבוע - דלמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד וחד כי לא ניידי דה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש: אי מקריב לא מרצי - דאידחי ליה מדרבנן (נ"ל מדאורייתא בשעת קביעותא לא חזו עד דניידי וגזרו ביה רבנן משום קביעותא והוו להו דחויין מן התורה ומתני' אפילו הוכרו לבסוף אסורין הואיל ונדחו ושוב אין חוזר) ור' אמר לי דהאי קבוע אינו דין מן התורה כמחצה על מחצה אלא א"כ ניכר האיסור כל שהן (דמגו דאחד דמינכר ילפי' לה) ושוב אינו חוזר ונראה ואע"פ שהכשרין שבהן ראויין להקרבה הואיל ונדחה מלהקריב לכתחלה מחמת הפסולין המעורבין בהן נדחו לגמרי דהוה להו כפסולין: חטאת שנתערבה בעולה - בעופות קתני דלית להו תקנתא ברעייה שאין פדיון לעוף כדאמרינן במנחות בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף ק:): מחצה כשר ומחצה פסול - ומביא חטאת ויקריבנה למטה ותיובתא לרבא מהא דקתני מחצה כשר דהא הכא אילו אתי לאימלוכי אמרי' ליה לא תקריב כדקתני ימותו שאין משנים לפסול זה בידים מפני תקנת חבירו וכי לא נמלך והקריב קתני דהעשוי כהלכתא כשר וה"נ הכשירין ירצו: הא כמ"ד - פלוגתא רבי יהודה ורבנן היא בסדר יומא (דף סד:): והרי שחוטין דלכ"ע - כל הנך דפליגי בבעלי חיים מודו בשחוטין דנידחין:ונכבשינהו דניניידן ונימא דכל דפריש מרובא פריש - וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאי היתה הפרישה בפנינו היו אסורין כאילו לקחן במקום קביעות וכן מוכח בפרק קמא דפסחים (דף ט:) דתשע צבורין של חמץ ואחת של מצה ואתא עכבר ושקל דאמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ובפרק גיד הנשה (חולין צה.) אמרי' גבי תשע חנויות בנמצא הלך אחר הרוב אפילו נמצא ביד עובד כוכבים והיינו טעמא דגבי ציבורין מיירי בדשקל עכבר קמן שנולד לנו הספק במקום קביעות ולכך קאמר ונכבשינהו דניניידן דכיון שיצאו ממקום קיבוען אמרינן מרובא פריש והכי נמי אמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פד:) גבי תשעה עכו"ם וישראל אחד ביניהן דבאותה חצר מפקחין ובחצר אחרת אין מפקחין: אלא אמר רבא משום קבוע - מדגזור משום קבוע היה נראה דאי שקיל חד מן הקבוע אסור מדאורייתא ולא אמרי' מרובא פריש דכיון דדבר חשוב הוא ולא בטל היכא דה"ל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל א"א לומר כן מדאמר רב בסמוך טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הותרו כולן ומשמע נמי לדידיה דבמתני' [דנתערבו] אחד בריבוא ומית חד מינייהו אמרי' דאיסורא מית והשאר מותרין ואמאי אדרבה דהיתר נפל ומית אלא היינו טעמא דהקילו משום דמדאורייתא בטלי ברובא דכל מילי מדאורייתא ברובא בטלי כיון דלא ידיע ואפילו ששה דברים מאחר שנתערב ולא ידיע וכן תרומה בטלה באחד ומאה ולא שייך כל קבוע אלא בדבר הידוע כגון תשע חנויות ותשע צבורין ותשע צפרדעים ותשע עכו"ם שההיתר והאיסור שלהם ידועים במקומם: במה דברים אמורים בכהן נמלך כו' - אין משנה זו שנויה כך במסכת קינים אלא פרק אחד הוא שמתחיל כך וקאי אכל מאי דתני לעיל: