זבחיםז.
טוען את הדף…
לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין נִפְדִּין תְּמִימִים, לְדִבְרֵי חֲכָמִים נִפְדִּין תְּמִימִין! וְעוֹד, הָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: שְׂעִירֵי עֲצֶרֶת שֶׁקִּבֵּל דָּמָן בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת, וְנִזְרַק דָּמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן; שֵׁנִי לָמָה הוּא בָּא? עַל טוּמְאָה שֶׁאוֹרְעָה בֵּין [זְרִיקָה שֶׁל] זֶה לָזֶה. (נִזְרַק דָּמוֹ שֶׁל שֵׁנִי לָמָה הוּא קְרֵיבִין) עַד כָּאן לָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ – אֶלָּא עֲשֵׂה דִּלְאַחַר שְׁחִיטָה, אֲבָל עָשָׂה דִּלְאַחַר הַפְרָשָׁה – לָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ! דִּלְמָא ״אִם תִּימְצֵי לוֹמַר״ קָאָמַר. אִיתְּמַר: תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם תּוֹדַת חֲבֵירוֹ (כְּשֵׁרָה) – רַבָּה אָמַר: כְּשֵׁרָה, רַב חִסְדָּא אָמַר: פְּסוּלָה. רַבָּה אָמַר כְּשֵׁרָה – תּוֹדָה לְשֵׁם תּוֹדָה נִשְׁחֲטָה. רַב חִסְדָּא אָמַר פְּסוּלָה – לְשׁוּם שְׁלָמִים דִּידֵיהּ נִשְׁחֲטָה בָּעֵינַן. אָמַר רַבָּה: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ וְגוֹ׳״ – אַבָּא חָנִין אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, בָּא לְלַמֵּד: תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם שְׁלָמִים – כְּשֵׁרָה, שְׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ לְשֵׁם תּוֹדָה – פְּסוּלִים. וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? תּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים, וְאֵין שְׁלָמִים קְרוּיִין תּוֹדָה. שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה – פְּסוּלָה, הָא תּוֹדָה לְשֵׁם תּוֹדָה – כְּשֵׁרָה; מַאי, לָאו דְּחַבְרֵיהּ? לָא, דִּידֵיהּ. אֲבָל דְּחַבְרֵיהּ מַאי – פְּסוּלָה? אַדְּתָנֵי ״שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה פְּסוּלָה״, לִיתְנֵי ״תּוֹדָה לְשֵׁם תּוֹדָה״ – וְכׇל שֶׁכֵּן שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה! שְׁלָמִים לְשֵׁם תּוֹדָה דִּידֵיהּ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִדְּתוֹדָה קְרוּיָה ״שְׁלָמִים״, שְׁלָמִים נָמֵי קְרוּיִין ״תּוֹדָה״ – וְכִי שָׁחֵיט לְהוּ לְשֵׁם תּוֹדָה לִיכַּשְּׁרוּ; קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רָבָא: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם חַטָּאת – כְּשֵׁירָה, לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה. מַאי טַעְמָא? ״וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת״ אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת נִשְׁחֲטָה. לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה. וְאָמַר רָבָא: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב חַטָּאת – פְּסוּלָה. עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב עוֹלָה – כְּשֵׁרָה. מַאי טַעְמָא? ״וְכִפֶּר עָלָיו״ – עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ; חֲבֵירוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ, בִּמְחוּיָּיב כַּפָּרָה כְּמוֹתוֹ. וְאָמַר רָבָא: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב כְּלוּם – פְּסוּלָה, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב עֲשֵׂה. וְאָמַר רָבָא: חַטָּאת מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי עֲשֵׂה מִקַּל וְחוֹמֶר – עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת מְכַפֶּרֶת, עַל חַיָּיבֵי עֲשֵׂה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! לְמֵימְרָא דְּבַת מִינַהּ הִיא?! וְהָאָמַר רָבָא: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב חַטָּאת – פְּסוּלָה, עַל מִי שֶׁמְּחוּיָּיב עוֹלָה – כְּשֵׁרָה!לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימין - דהכי גמר לה רבי יוחנן מרביה דפליגי בה רבי שמעון ורבנן לרבי שמעון לית ליה לב ב"ד מתנה עליהן להכשירן לתמידי שנה הבאה [לומר] אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא קדושים לדמיהן שיפדו אותן ממעות חולין בלא מום ויוציאם לחול ויפלו דמיהם למותר תרומה ואחר כך יחזרו ויקחו אותם מתרומה חדשה ויוכשרו לתמידין ולדברי חכמים נפדין תמימים דאית להו לב בית דין מתנה עליהן תנאי זה אלמא לית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה עליהן (בהן) דאי אית ליה יוכשרו לתמידין ולא יקייצו אלא לית [ליה לב ב"ד מתנה] כך שמעתי בשבועות: ועוד - אי נמי בעית למימר דקרא דחיק ומוקי אנפשיה כשהפרישן בזה אחר זה ובטומאה דערב יום טוב קאמר מי מצית למימר דכי קתני שאירעה בין זה לזה בהפרשה קאמר והא בעא מיניה כו': בשתי כוסות - נשחטין כאחד ואין שהות לאורועי טומאה בין שחיטתיהן ונזרק דמו של ראשון שני למה קרב לר' שמעון הרי אין טומאה בין זה לזה ואמר ליה לטומאה שאורעה בין זריקתו של זה לזריקתו של זה: ע"כ לא מיבעיא כו' - אפילו לרבי ירמיה לא מתמה אלא אי מכפר אעשה דלאחר שחיטתו אי לא מכלל דפשיטא ליה דבין זה לזה דקאמר רבי שמעון בטומאת י"ט קאמר בין שחיטתו של זה לשחיטתו של זה: דלמא אם תמצא לומר קאמר - דלמא תרוייהו קמיבעיא ליה והכי קמיבעיא ליה האי בין זה לזה דקאמר רבי שמעון קודם הפרשה קאי או לאחר הפרשה קאי ואם תימצי לומר אחר הפרשה נמי קאי קודם שחיטה או אפילו לאחר שחיטה עד זריקה ואהדר ליה איהו אפילו עד זריקה ודלמא לא קיימא לן כר' זירא ולא איפשיטא בעיין: תודה ששחטה לשם תודת חבירו - לא ששחטה ע"מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי קודש שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה [וה"ה] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם: כשרה - ועולה לבעלים דאפי' שינוי קדש אין כאן: פסולה - לא עלתה לבעלים דשינוי קדש הוא: לשם שלמים דידיה בעינן - דכתיב זבח תודת שלמיו והאי דאיפלוג בתודה משום דמינה מייתי רבה סייעתא למילתיה מדאבא חנן ומיהו ה"ה לשאר זבחים: כשרה - עלתה לבעלים: פסולין - לא עלו: לא דידיה - ואע"פ שלא באו על הודייה אחת דארבעה צריכין להודות כדאמרינן בברכות (דף נד:) וכתיב בהו (תהילים ק״ז:כ״ב) ויזבחו זבחי תודה ושחט תודה בשעת עלייתו מן הים לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורין: חטאת ששחטה לשם חטאת - כגון חטאת חלב שנשחטה לשם חטאת דם: כשרה - ועלתה לו: פסולה - פסולה לגמרי כדתנן חוץ מן הפסח והחטאת: על מי שמחוייב חטאת - בשינוי בעלים על מנת לזרוק דמה לשם חבירו המחוייב חטאת כמותו: שאינו מחוייב עשה - שלא עבר עשה ובעשה שייך למימר חטאת כדמפרש ואזיל: ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה - הלכך מחוייב כפרה כמותו הוא: למימרא - דעשה בת מינה דחטאת היא: והאמר רבא כו' על מי שמחוייב עולה כשרה - אלמא לאו מיניה הוא דהא עבירות עשה בידו שהפריש עולה עליהן:דלמא אם תימצי לומר קאמר - ורבי זירא נמי שהשיב נמי לרבי ירמיה על טומאה שאירעה בין זו לזו כמו כן אם תימצי לומר קאמר וקושיא ראשונה ומי אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה לא חש לתרץ דאיכא למימר דאפרשינהו בזה אחר זה ואינו חושש בקושיא דליקו ולימא ליה לקרא כו' ועוד דהיכא דלית ליה תקנתא ברעייה אית ליה לרבי שמעון לב בית דין מתנה כדמוכח במנחות פ' התודה (מנחות עט:) ומיהו הא מוכח דהיכא דאית ליה תקנתא ברעייה לית ליה לב בית דין מתנה וכאן אית ליה תקנתא ברעייה: תודה ששחטה לשם תודת חבירו כשרה - ועולה לשם חובה משום שנוי בעלים לא מיפסלא דאין שינוי בעלים אלא (א"כ) בזריקה ורב חסדא אמר פסולה פירוש לא עלתה לשם חובה משום דהוי שינוי קודש כשאמר תודת פלוני לשם תודה אחרת של פלוני אבל אמר תודה זו לשם פלוני כשרה גמורה לפי שהוא שינוי בעלים בשחיטה דכשירה גמורה: הגה"ה רב חסדא אמר פסולה - נראה דוקא בתודה פליג משום דכתיב בהן קרא שלמיו ובקונטרס פירש דהוא הדין בשאר קרבנות: אמר רבא חטאת ששחטה לשם חטאת כשרה - פירש רבינו תם דרבה כרב חסדא ס"ל דהא דרבה אידחי וטעמא דתודה משום שלמים משמע דר"ל דאיירי ששחטה לשם חטאת חבירו ונראה דלאו בהכי מיירי מדלא קאמר בהדיא חבירו אלא מיירי בחטאת חלב לשם חטאת דם כדאמר רבא לקמן בפירקין (זבחים דף ט:) חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים כשרה לשם חטאת נזיר לשם חטאת מצורע פסולה הני עולות נינהו ואם תאמר ותרתי דרבה למה לי ויש לומר דהך דהכא נקט לאשמועינן דשינוי קודש איפכא משינוי בעלים אע"ג דרבא לא פירש הפסוקים כדבריו מדאמר בריש פירקין (לעיל זבחים דף ג:) דרב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש ומשני [והא] דלקמן נקט לחלק בחטאות וגם משום בעיא דאחר כך דבעי רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו: חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשרה - וכגון שלא הפרישה עדיין דאי הפרישה הוה ליה כעל מי שאינו מחוייב כלום אם תימצי לומר דלא מכפרא אעשה דלאחר הפרשה דמסתמא עולה יביא ויכפר על הכל א"נ דאמר הרי עלי עולה דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר: על מי שאינו מחוייב כלום פסולה - אי דגרסינן בהא מימרא עולה דגבי עולה נמי כתיב לכפר עליו דאי גרסינן הכא חטאת ל"ל אידך מילתא דרבא דחטאת מכפרת על חייבי עשה מהכא שמעינן לה: על חייבי עשה לא כל שכן - מהאי קל וחומר הוה לן למימר דאפילו מקיבעא מכפרא אלא דאינה מכפרא הואיל ועיקרא למילתא אחריתי קאתיא ואהני קל וחומר לקופיא: