זבחיםכו:
טוען את הדף…
גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: פָּסוּל בָּשָׂר, אֲבָל בְּעָלִים נִתְכַּפְּרוּ. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר״ – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ, נִתְכַּפְּרוּ בְּעָלִים. אִי הָכִי, בָּשָׂר נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״לְכַפֵּר״ – לְכַפָּרָה נְתַתִּיו, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר. אַלְמָא קָסָבַר: שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ – כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי. תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין: נְתָנוֹ עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ, לְמָה לִי יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל? וְכִי תֵּימָא לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה – מִי אִיכָּא זְרִיקָה דְּלָא מְכַפְּרָא, וְשָׁרְיָא בָּשָׂר בַּאֲכִילָה?! אִי דְּיַהֲבֵיהּ כָּשֵׁר – הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּיַהֲבֵיהּ פָּסוּל. וְלִיהְוֵי דָּחוּי! דִּתְנַן: וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל. קִיבְּלוּ אִין, זָרְקוּ לָא; מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּחוּי? לָא; מִשּׁוּם דִּפְסִיל בְּמַחְשָׁבָה. אִי הָכִי, קַבָּלָה נָמֵי! וְעוֹד, מִי פָּסְלָה מַחְשָׁבָה?! וְהָאָמַר רָבָא: אֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וּבְדָבָר הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וּבְמָקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה! לָא תֵּימָא: זָרְקוּ לָא, אֶלָּא אֵימָא: שָׁחֲטוּ לָא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – דְּפָסְלָה מַחְשָׁבָה? תְּנֵינָא: לְפִיכָךְ הֵן פּוֹסְלִין בְּמַחְשָׁבָה! הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּמִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ לָא פָּסְלָה מַחְשָׁבָה. מַאי טַעְמָא? כִּדְרָבָא. מֵיתִיבִי: חִישֵּׁב לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; לְמַטָּה לְמַעְלָה – לְאַלְתַּר כָּשֵׁר (לְמָחָר פָּסוּל). חָזַר וְחִישֵּׁבגמ' אמר שמואל פסול - דקתני מתני' אבשר קאי אבל בעלים נתכפרו: על המזבח - כל המזבח שוה לענין כפרה: לכפרה נתתיו - הקשיתי כל מקומות המזבח שוין ולא לדבר אחר שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים י״ב:כ״ז): יחזור הכשר ויקבל - יחזור כהן הכשר לקבלה ויקבל כדי מתן מן הבהמה ויחזור ויתן במקומו וקס"ד השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי והאי הכשר דקתני כדי נסבה: למה לי יחזור - הלא נתכפרו: וכי תימא להתיר בשר באכילה - דזריקה הוא דשריא לה: ומי איכא זריקה דלא מיכפרא - כגון הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא איכפר בקמייתא: אי דיהביה - שלא במקומו כהן כשר הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל: הכא במאי עסקינן דיהביה פסול - דהא דקתני נתנו על גבי הכבש ארישא קאי דקתני כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו' ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' בפ"ג: וליהוי דחוי - כיון דאמרי' שלא במקומו כמקומו דמי ובלבד שיהא במזבח כי יהביה פסול הויא לה זריקה פסולה כאילו נתנו פסול במקומו וניהוי כל הדם דחוי ולא תיהוי ליה תו תקנתא: דהא תנן - בההיא: וכולן שקבלו - את הדם ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו: אם יש דם הנפש - עוד בצואר בהמה יחזור הכשר ויקבל מן הדם ויתן שלא במחשבה וכשר דמחשבה דחשיב עלה קמא לא נפסל דכיון דאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו מחשבה: קבלו אין - הוא דאית ליה תקנתא: מאי טעמא לאו משום - דזריקה פסולה משויא ליה דחוי משום דגמר כפרתו: לא - הא דדייקינן זרקו לא משום דמיפסיל במחשבה דהא בעושה מחשבה קיימינא ודכוותה דייקינן זרקו לא: א"ה - דמחשבת פסולין פסלה מקבלה שקיבל במחשבה ליפסיל ועוד מי פסל במחשבת כהן פסול: במי שראוי לעבודה - כהן כשר: ובדבר הראוי לעבודה - מנחת חטים לאפוקי מנחת [העומר שהיא של] שעורים דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה: ובמקום הראוי לעבודה - לאפוקי נפגם המזבח הכי מפורש במנחות (דף ה:): לא תימא זרקו לא - דודאי איכא תקנתא ואפי' זרקו פסול במחשבה: אלא אימא שחטו לא - שאם שחטו פסול במחשבה תו ליכא תקנתא דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט פוסלין מחשבתן: תנינא - בההיא משנה גופה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה לפיכך הן פסולין במחשבה: הא קמ"ל - הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו' [אע"ג] דבשחיטה תנן פוסלין במחשבה אבל בקבלה ומקבלה ואילך לא פסלי ולא למידק מיניה זרקו לא דה"ה לזרקו אלא קמייתא דכולהו נקט דכיון דפסול אינו ראוי לה לא פסלה מחשבתו: כדרבא - דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה: חישב - כהן כשר: ליתן את הניתנין כו' - ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו: לאלתר כשר - אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום כשר ואי נמי זריקה פסולה היא ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו כדאמרינן במשנה כל הפסולין (לקמן זבחים לו.) אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא לשמן: חזר וחישב - בעבודה שניה על מנת לאוכלו חוץ למקומו פסול ואין חייבין כרת על אכילתו:אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו - נראה דקאי אניתנין למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אניתנין על גבי הכבש לא קאי דבהא כולי עלמא מודו בשלא במקומו דלאו כמקומו דמי אע"ג דבפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים פז.) מרבה כבש כמזבח לענין קידוש דאם עלו לא ירדו ובפ' כל המנחות (מנחות נז:) לענין הקטרה דהמעלה מכונן ע"ג הכבש לר' יוחנן חייב מ"מ לענין דמים לא מצינו בשום מקום כבש כמזבח דלקמן בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סד:) גבי עולה וגבי חטאת ממעטינן מדכתיב קיר המזבח ולא קיר הכבש ועל כרחין שמואל לאו אכולה מילתיה קאי דניתנין בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ שנתנו בפנים לכ"ע לאו כמקומן דמי כדמוכח פ' כל הפסולין לקמן בסופו (זבחים דף לה:) דא"ר יהודה חישב להניח דמו למחר פסול דסבר מחשבה כמעשה ופריך (שם לו.) וליפלוג בסיפא על ניתנין למטה שחשב ליתנן למעלה שיהא פסול ומשני קסבר ר' יהודה שלא במקומו כמקומו דמי (תוספות) והשתא אמאי הדר פריך וליפלוג ר' יהודה בנתן הניתנין בפנים בחוץ ובחוץ בפנים אלמא דהני [לכ"ע] שלא במקומו מיקרי (ע"כ) ומיהו לקמן פירש בקונטרס דמהניתנין בחוץ שחישב ליתן בפנים דוקא קמקשי דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכל חטאת אשר יובא וגו' אבל מחישב ליתן הניתנין בפנים בחוץ לא פריך וכן מוכיח מדקמשני קסבר רבי יהודה בעינן מקום שהוא משולש בדם ובבשר ובאימורים פירוש דגבי מחשבת חוץ למקומו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו (שלישי) חוץ למקומו משולש בדם ובשר ואימורים שהיה מותר בו דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה (תוספות) והותר שם לאפוקי פנים שלא הותרו מעולם ליכנס שלשתן דדם חטאת אסור דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וכן אימורין כתיב ועולה לא יעלו עליו (ע"כ) ואניתנין בפנים שנתנן בחוץ לא שייך האי שינוייא ומיהו מצינו למימר דבעי' נמי שיהא המחשבה במקום משולש תדע דאי לאו הכי למ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי מאי הוה משני מבפנים אחוץ מיהו ר' יהודה אית ליה כמקומו דמי ונראה (תוס') ור' יוחנן דאמר בסמוך שלא במקומו לאו כמקומו דמי היינו דוקא לרבנן אבל לר' יהודה אית ליה כמקומו דמי אפי' לר' יוחנן כדמשני פרק כל הפסולין (גם זה שם) על ניתנין למעלה למטה ולמטה למעלה וה"ה דסבר כן בניתנים בפנים שנתנן בחוץ והתם לא פריך אלא מניתנים בחוץ שנתנן בפנים דוקא כדפי' רש"י משום דנפסל בשעה שהובא בהיכל וא"כ מצי שמואל קאי אכולהו אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים שנפסל בביאתו בהיכל קודם שנתנן על מזבח הזהב (ע"כ): (הגה"ה) ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי מדלא פריך לקמן דליפלוג ר' יהודה אחישב ליתנו על גבי כבש וכי תימא משום דיאספנו ואין כאן בית מיחוש מחשבה דהרי בחשב לשפוך מן הכלי על הרצפה יאספנו לכ"ע הא לקמן אמרי' דלר' יהודה לא יאספנו היכא דקלטי' מזבח וא"כ מהאי טעמא לא יאספנו מעל גבי כבש דכבש מקדש פסולין כמזבח ומיהו כיון דפרישית לעיל דלענין דמים לא הוי כבש כמזבח לא קלטיה ויאספנו ומיהו על כרחיך אכבש נמי קאי שמואל דלקמן בשמעתין פריך ור' יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי א"כ זריקתו אינה כלום ליהוי כנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו משמע לשמואל ולריש לקיש דאמרי שלא במקומו כמקומו דמי ניחא ואמאי לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי הכבש ומניתנין בפנים שנתנן בחוץ אבל על ניתנין בחוץ שנתנן בפנים דמודו כולהו דשלא כמקומו דמי לא שייך למיפרך אמאי (לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי כבש ומניתנים בפנים בחוץ תוס') פסול נימא יאספנו שהרי בלא ניתנין על מזבח הזהב כבר נפסל בביאתו בהיכל ואפי' נשפך שם לא יהא כשר לאספנו. ע"כ הג"ה: לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר - בעלמא (לקמן זבחים דף מו.) דרשינן לכפרה נתתיו ולא למעילה: ואי שלא במקומו כמקומו דמי למה לי יחזור הכשר ויקבל - תימה דלקמן בפ' התערובת (זבחים דף עט:) תנן הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את הניתנין למטה כאילו הן מים ויחזור ויתן למטה דייק מינה בגמרא דר' אליעזר סבר יש בילה והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר וי"ל כיון דאית ליה רואים כאילו הן מים לא הוי כמכופר ולא יהיב ליה לשם כפרת התחתון ומיהו קשה לרבנן דלית להו רואין ומשמע התם דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני נתן למעלה ולא נמלך (כשר): הכא במאי עסקינן דיהביה פסול - תימה אם כן אפילו נתן במקומו נמי וי"ל דהאי פסול היינו טמא דאיירי ביה לעיל ואי יהביה במקומו כולי עלמא מודי דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כדאמר בפ"ק דמעילה (דף ה:) דאין לך עושה שירים ופסול אלא טמא הואיל ומרצה בקרבן ציבור וחוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו: