זבחיםנב.
טוען את הדף…
דְּבָרַאי לְגַוַּאי וּדְגַוַּאי לְבָרַאי; הָא אֵין לוֹ יְסוֹד לִפְנִימִי עַצְמוֹ! אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה יְהֵא לַיְסוֹד. מִי כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״?! ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ כְּתִיב! אִי הֲוָה כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״ – הֲוָה אָמֵינָא: בִּזְקִיפָה אֶל יְסוֹד; הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ – אַגַּגּוֹ דִּיסוֹד. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: גַּג יְסוֹד לְמָה לִי קְרָא? קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵין מְכַפְּרִין וְאֵין בָּאִין לְכַפֵּר – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת וּבָאָה לְכַפֵּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?! אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״? תֵּן יְסוֹד (למזבח) [לְמִזְבְּחָהּ] שֶׁל עוֹלָה. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שִׁירַיִם מְעַכְּבִים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – מָר סָבַר מְעַכְּבִי, וּמָר סָבַר לָא מְעַכְּבִי. רַב פָּפָּא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִים; וְהָכָא בְּמִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב קָא מִיפַּלְגִי – מָר סָבַר מְעַכֵּב, וּמָר סָבַר לָא מְעַכֵּב. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: ״וְאֵת כׇּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַפָּר״? לִימֵּד עַל פַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד. דִּבְרֵי רַבִּי. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר; וּמָה אִם מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה מִי שֶׁאֵין דָּמוֹ נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ חוֹבָה לִפְנַי וְלִפְנִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?! יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״ – שָׁלְמוּ כָּל הַכַּפָּרוֹת כּוּלָּן. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. קַל וָחוֹמֶר לְפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ מִשְּׂעִיר נָשִׂיא, מֵעַתָּה: וּמָה מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים, לֹא חוֹבָה וְלָא מִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?! יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל (הַדָּם) [דַּם הַפָּר] יִשְׁפֹּךְ״ – נִתְּקוֹ הַכָּתוּב לַעֲשֵׂה, וַעֲשָׂאוֹ שְׁיָרֵי מִצְוָה; לוֹמַר לְךָ: שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִין. וְסָבַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב?! וְהָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – וְהַנִּשְׁאָר יִמָּצֵה,או אינו כו' - ואי ס"ד לגופיה אתא הני למה לי מה בא ללמדנו לשירים אשר ישפך שיריו למזבח החיצון פשיטא דעליו ישפכם דהא תחילת מתנותיו בחוץ נעשו וכי תימא אי (לא) כתיב אל יסוד מזבח סתמא הוה אמינא נפיך מיפך שירי הדם הפנימיים הצריך הכתוב לשפוך בחוץ ומהם אתה לומד ששירי החיצון יתננו לפנימי הא אין לו יסוד לפנימי עצמו הילכך על כרחך תן יסוד למזבח של עולה קאמר: מי כתיב אל יסוד העולה אל יסוד מזבח העולה כתיב - בשלמא אי דרשת ליה ליתן תורת שפיכת שיריים לכל דמים החיצונים שפיר כתיב מזבח העולה ליתן תורת יסוד למזבח העולה לכל דמים הנזרקים עליו אלא אי לתחילת דמים קא דרשת ליה תו ליכא למימר ליתן תורה כנגד היסוד למזבח העולה לכל דמיו דהא חטאת טעונה מתן על ארבע קרנות וקרן דרומית מזרחית בכלל ועל כרחך אעולה לחודיה תדרשיה הוה ליה למיכתב אל יסוד העולה שתהא העולה כנגד היסוד מזבח העולה מאי היא: בזקיפה דיסוד - שיזרוק תחילת מתנות העולה בעליית אמה שמן הארץ עד הכניסה שהיא כנוס אמה דכולה ההוא אמה בין בגובהה בין בכניסה יסוד מיקרייא השתא דכתיב אל יסוד המזבח יסוד שהוא דומה למזבח דהיינו גג של יסוד: א"ר ישמעאל כו' - לא לחלוק הוא בא אלא ללמד שאין שיריים מעכבין בו והכי קאמר פר יוה"כ מק"ו הוא בא וכתבו הכתוב יכול לעכב כתבו לך ת"ל וכלה מכפר כו' מסקנא דמילתא דרבי ישמעאל אתיא: שיריים מעכבין איכא בינייהו - ר' ישמעאל סבר כפרה הוא דלא מכפרי אבל עכובי מעכבי רבי עקיבא דמוסיף ואין באין לכפרה אשמעינן דאין מתן דמים של מתנות תלוי בהן דלא מעכבי להו שיריים להזאות: דכולי עלמא שיריים לא מעכבי - בחטאות ואפי' פנימיות והנך שיריים דאיפלוג בהו ר' ישמעאל ור' עקיבא במיצוי חטאת העוף שהוא שירי הזאתו דכתיב והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם וגו' (ויקרא ה): תניא כוותיה דרב פפא - דאית ליה לר' ישמעאל נמי לא מעכבי שירים: ואת כל דם הפר - בכהן משיח כתיב ואת כל הדם ישפוך היה יכול לכתוב מה ת"ל הפר כו': מי שאין נכנס דמו לפנים חובה - כגון פר כהן משיח שכניסת דמו לפנים אינה חובה קבועה שלא היה מצוה לחטוא ולהביא חטאת: טעון יסוד - שפיכת שיריים: מי שנכנס דמו לפנים חובה - פר יום הכפורים שהוא חובה קבועה בכל שנה ורבי עקיבא בא להוסיף על דבריו עד שאתה לומדו מהיכל שדם פר נכנס לו למצוה צא ולמדו מלפני ולפנים שאינו נכנס לו לא לחובה ולא למצוה וזה נכנס לו אפילו לחובה אינו דין שיטעון: יכול יעכבנו - דניהוי כמי ששנה עליו הכתוב לעכב שהרי לא הוצרך לכתוב וכתבו: תלמוד לומר - באחרי מות וכלה מכפר שלמו כל הכפרות כולן בעבודות הללו האמורות בענין ושפיכת שיריים לא נאמרו שם: קל וחומר לפר כהן משיח מעתה - מאחר שבאנו לכלל קל וחומר יש לנו לדרוש קל וחומר כיוצא בו ולומר ששיריים מעכבין בפר כהן משיח מריבוי הכתוב שהרי בקל וחומר היה למד לשפיכת שיריים משעיר נשיא יכול יעכבנו מעתה תלמוד לומר וכלה: ומה מי שאין נכנס דמו לפנים - כגון שעיר נשיא וחטאת יחיד שאין נכנסים להיכל לא חובה ולא מצוה טעונין יסוד פר משיח שנכנס דמו לפנים מצוה אינו דין שטעון יסוד נראה בעיני דלא גרסינן בהאי מסקנא בין לחובה בין למצוה אלא למצוה גרידתא ואי גרסינן לה לא תיקשה אדתנא ברישא על דם פר משיח שאינו נכנס לפנים חובה וכאן הוא שונה בין חובה בין מצוה לגבי פר יום הכפורים לא הוי כניסת פר משיח חובה שאינו חובה כמותו אבל לגבי שעיר נשיא דלא עייל ליה כלל קרי לה לכניסת פר משיח חובה ובמסכת סוטה (דף מד:) אמרינן כהאי גוונא מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה: יכול יעכבנו - מעתה דניהוי כמי ששנה עליו לעכב: ת"ל ואת כל דם הפר וגו' נתקו הכתוב - מסדר שאר העבודות ועשאו שירי מצוה ששנה בהילוך לשונו שכל העבודות כתיב ולקח והזה ונתן על קרנות וכאן לא כתיב ושפך דמו אל יסוד אלא שנה במשמעה לנתקו מכלל שאר העבודות לומר שאינה חובה כמו אותם לעכב:דבראי לגואי - וא"ת הא אמר ר' עקיבא לקמן (זבחים דף פא:) דכל דמים שהכניס לפנים פסולין וי"ל דשירים אין מכפרין לרבי עקיבא ולא קרינן בהו לכפר בקודש: גג יסוד למה לי קרא ק"ו - הקשה ה"ר חיים לקמן פרק התערובת (זבחים דף פא.) אמרינן גבי דם חטאת שנתערב בדם עולה דפליגי רבי אליעזר ורבנן אמר אביי לא שנו אלא תחילת חטאת ועולה אבל סוף חטאת ותחילת עולה דברי הכל מקום עולה מקום שירים פירוש דאם נתערבו שירי חטאת בתחילת עולה לכולי עלמא יתנם למטה מן החוט דמקום תחילת מתן עולה כשר לשירי חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאליהם שותתין ליסוד ואין כאן שנוי מקום א"ל רב יוסף הכי אמר רב יהודה שיריים צריכין איצטבא פירוש שישפכם על גג היסוד ממש העשוי כאיצטבא ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט עולה דמשמע דעולה אינה טעונה גג יסוד וי"ל דהאי דבעינן הכא בתחילת עולה גג יסוד לא אתא אלא למעוטי אמה אדמה התחתונה של מזבח שמן הארץ עד הכניסה אבל קיר הזקוף של מעלה עד היסוד פשיטא דעדיף (בעולה) מגג יסוד ממש דחודה עדיף משום דבעינן שתי מתנות שהן ארבע: לימד על פר יוה"כ שטעון מתן דמים ליסוד - לעיל פרק בית שמאי (זבחים דף מ:) גבי ועשה לפר כאשר עשה דריש סמיכה ושירי הדם בפר יוה"כ ותימא להאי תנא סמיכה מנא ליה ושם פירשנו: ומה מי שאין נכנס דמו לפנים חובה - תימה מה לפר כהן משיח שכן מכפר על עבירת מצוה ידועה כדפריך לעיל פ' בית שמאי (זבחים דף מ:) וי"ל דסמיך אהאי דאתי בקל וחומר משעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו: יכול יעכבנו - דלית לן למימר טרח וכתב לה קרא כל כמה דאיכא למידרש: