Sanhedrin 94b · Talmud

עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. פַּרְעֹה, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״מִי ה׳ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ״, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיְנַעֵר ה׳ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם״, וּכְתִיב: ״דָּרַכְתָּ בַּיָּם סוּסֶיךָ וְגוֹ׳״. סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב: ״בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ ה׳״, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְגוֹ׳״. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמֵי: כְּתִיב ״מְרוֹם קִצּוֹ״, וּכְתִיב ״מְלוֹן קִצּוֹ״. אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע: בַּתְּחִלָּה אַחְרִיב דִּירָה שֶׁל מַטָּה, וְאַחַר כָּךְ אַחְרִיב דִּירָה שֶׁל מַעְלָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב ״עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה׳ עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה׳ אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ״. מַאי הִיא? דִּשְׁמַע לִנְבִיָּא דְּקָאָמַר: ״יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהוֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ״. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא תַּרְגּוּמָא דְּהַאי קְרָא, לָא הֲוָה יָדַעְנָא מַאי קָאָמַר. ״חֲלַף דְּקָץ עַמָּא הָדֵין בְּמַלְכוּתָא דְּבֵית דָּוִד, דִּמְדַבַּר לְהוֹן בִּנְיָיח, כְּמֵי שִׁילוֹחָא דְּנָגְדִין בִּנְיָיח, וְאִיתְרְעִיאוּ בִּרְצִין וּבַר רְמַלְיָה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״מְאֵרַת ה׳ בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ״? ״מְאֵרַת ה׳ בְּבֵית רָשָׁע״ – זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִינּוּחַ סְעוּדָה. ״וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ״ – זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה אוֹכֵל לִיטְרָא יָרָק בִּסְעוּדָה. ״וְלָכֵן הִנֵּה ה׳ מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר״, וּכְתִיב: ״וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ״. אֶלָּא מַאי טַעְמָא אִיעֲנִישׁ? נְבִיָּא אַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אִיתְנַבִּי, אִיהוּ יְהַיב דַּעְתֵּיהּ עַל כּוּלַּהּ יְרוּשָׁלֶם. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: ״כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר בֶּרֶכְיָה: אֵין נִמְסָר עַם עָיֵיף בַּתּוֹרָה בְּיַד מִי הַמֵּצִיק לוֹ. מַאי ״כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבוּלֻן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם״? לֹא כָּרִאשׁוֹנִים שֶׁהֵקֵלּוּ מֵעֲלֵיהֶם עוֹל תּוֹרָה, אֲבָל אַחֲרוֹנִים שֶׁהִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶן עוֹל תּוֹרָה. וּרְאוּיִין הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס כְּעוֹבְרֵי הַיָּם וּכְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן. אִם חוֹזֵר בּוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל בַּגּוֹיִם. ״אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו״. הַאי רִישָׁנָא לְהַאי פַּרְדָּשְׁנָא? ״אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת״, אַחַר מַאי? אָמַר רָבִינָא: לְאַחַר שֶׁקָּפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע, וְאָמַר: אִי אָמֵינָא לֵיהּ לְחִזְקִיָּה מַיְיתֵינָא לֵיהּ לְסַנְחֵרִיב וּמָסַרְנָא לֵיהּ בִּידָךְ, הַשְׁתָּא אָמַר: לָא הוּא בָּעֵינָא וְלָא בִּיעֲתוּתֵיהּ בָּעֵינָא. מִיָּד קָפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע: דְּמַיְיתֵינָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּע ה׳ צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם. לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא סַנְחֵרִיב וְסִיעָתוֹ וְיֵעָשֶׂה אֵבוּס לְחִזְקִיָּהוּ וּלְסִיעָתוֹ. ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: חוּבַּל עוֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מָה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְאָמַר: כׇּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִדָּקֵר בְּחֶרֶב זוֹ. בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וְלֹא מָצְאוּ עַם הָאָרֶץ. מִגְּבָת וְעַד אַנְטִיפְרַס, וְלֹא מָצְאוּ תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת, אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאִין בְּהִלְכוֹת טוּמְאָה וְטׇהֳרָה. וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן וְגוֹ׳״, וְאוֹמֵר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כׇל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה״. אַף עַל פִּי שֶׁאֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה. ״וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל״. אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: אִסְפוּ שְׁלַלְכֶם. אָמְרוּ לוֹ: לִבְזוֹז אוֹ לַחְלוֹק? אָמַר לָהֶם: ״כְּאֹסֶף הֶחָסִיל״. מָה אֹסֶף הֶחָסִיל – כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ. אַף שְׁלַלְכֶם – כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מָמוֹן עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מְעוֹרָב בּוֹ? אָמַר לָהֶם: ״כְּמַשַּׁק גֵּבִים שׁוֹקֵק בּוֹ״. מָה גֵּבִים הַלָּלוּ מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטּוּמְאָה לְטׇהֳרָה, אַף מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – כֵּיוָן שֶׁנָּפַל בְּיַד אוּמּוֹת הָעוֹלָם, מִיָּד טִיהַר. כִּדְרַב פָּפָּא, דְּאָמַר רַב פָּפָּא: עַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן. אָמַר רַב הוּנָא: עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּא עַל עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו. עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. נָדְדָה מַדְמֵנָה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד, יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם״. הָנֵי טוּבָא הָוְיָין? ״צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים״ – נָבִיא הוּא דְּקָאָמַר לַהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: ״צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים״, בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁעָשׂוּ מִצְוֹת כְּגַלֵּי הַיָּם. ״הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה״ – מֵהַאי לָא תִּסְתְּפַי, אֶלָּא אִיסְתְּפַי מִנְּבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע דִּמְתִיל כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וְגוֹ׳״. מַאי

על ידי שליח - דהיינו בזוי יותר אף הקב"ה נפרע ע"י שליח ונתבייש יותר: כתיב מרום קצו - בישעיה: וכתיב מלון קיצו - במלכים. מרום קיצו משמע דירה של מטה כדכתיב (ירמיהו י״ז:י״ב) מרום מראשון מקום מקדשנו מלון קיצו משמע דירה של מעלה בית מלונו: ה' אמר אלי עלה אל הארץ וגו' מאי היא - היכי אמר לו הקב"ה להשחית: יען כי מאס העם הזה וגו' - ומשוש את רצין ובן רמליהו ואתרעו להשחית' ברצין ובר רמליהו: מארת ה' - שלא נשבע מכל מה שהיה אוכל: ליטרא ירק - במדה: ועלה על כל אפיקיו - שאמר לו הקב"ה עלה והשחת: מ"ט - מאחר שברשות הלך שנביא נתנבא עליו מאי טעמא איענש: כי לא מועף לאשר מוצק לה - לא נמסר עמו של חזקיה שהוא עיף בתורה ביד סנחריב המציק לו: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגו' לא כראשונים - עשרת השבטים שהקלו מעליהם עול תורה אבל אחרונים עמו של חזקיה הכבידו עליהם עול תורה והיינו דכתיב האחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים ראויין הללו לעשות להם נס כיוצאי מצרים שעברו את הים וכדורכי הירדן: אם חוזר בו סנחריב מוטב - ואם לאו אעשה אותו גליל הגוים שמגלגל בחרפה בכל הגוים ל"א גליל לשון גללים. מ"ר: אחרי הדברים והאמת האלה - השתא משמע שהיה מדבר בחזקיהו שהיו עסוקין בתורה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים ויאמר לבקעם אליו: האי רישנא להאי פרדשנא - וכי מביאין דורון כזה לאדון כזה וכי מפני שהאמת בחזקיהו בא סנחריב: רבינא אמר מאי אחר הדברים והאמת אחר שקפץ הקב"ה ונשבע - להביא סנחריב והיינו אמת שחותמו וקיומו של הקדוש ברוך הוא אמת: ויעשה אבוס - שיהיו כלם פגרים ויאכילו סוסיהם ובהמתם בתוך עצמות הפגרים כעין אבוס: מגבת ועד אנטיפרס - מקומות שבסוף התחומים: אע"פ שאלף גפן באלף כסף - שהן יקרים שאין להם רוב כרמים אפילו הכי לשמיר ולשית יהיה שמניחין אותן לאבוד ומביירים אותן והיו עוסקין בתורה: לשלל - כל אחד ואחד לעצמו או לחלוק ביחד אותו ממון שנשאר מחיל סנחריב ל"א לחלוק לאחרים מה שאנו שוללים אבל אנו אסורים באותו שלל שממון שבזזו מעשרת השבטים מעורב בו דאיכא משום גזל: כמשק גבים שוקק בו - השקאה של צינורות שמזלפין בהם מים נובעין השקו באותו ממון וטיהרתו דמה צינורות הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה ע"י טבילה אף ממונם וכו' משק שו"ן בלע"ז: בא על עית וגו' - ומתרגמינן ומני רבני משרייתיה: עברו מעברה גבע מלון לנו וגו' יושבי הגבים העיזו - ולא קא חשיב עוד היום בנוב לעמוד דההוא לאו מסע הוא אלא כדאמרינן לקמן אותו היום נשתייר מעונה של נוב: הני טובא הוי - די"ב הוא דאיכא: נביא הוא - קרא דצהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה דחשיבנא ביה תלתא בת גלים לישה ענתות הנהו לאו מן חושבנא נינהו דנביא הוא דקאמר להו לישראל וכו': מהאי לא תסתפי - שתנצל מידו היינו דכתיב צהלי קולך אלא אסתפי מנבוכדנצר שנמשל לליש דכתיב ביה עלה אריה מסובכו והיינו דקאמר הקשיבי לישה:

סנהדרין צד:

Navigate the library