טוען את הדף…
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹנָתָן, כִּדְקָא מְפָרֵשׁ רַבִּי טַעְמָא. אֶלָּא לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, מִמַּאי דְּאִיכָּא חֶנֶק בָּעוֹלָם? אֵימָא סַיִיף! אָמַר רָבָא: אַרְבַּע מִיתוֹת גְּמָרָא גְּמִירִי לְהוּ. מַאי ״לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה״? קָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְאַבָּיֵי: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ סְקִילָה, דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, בְּמַאי גָּמְרִי? בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, אוֹ בִּ״דְמֵיהֶם בָּם״ גָּמְרִי? אֲמַר לֵיהּ: בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם בָּם״ גָּמְרִי, דְּאִי בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, ״דְּמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם״ לְמָה לִי? אֶלָּא מַאי, בִּ״דְמֵיהֶם״ ״דְּמֵיהֶם״ גָּמְרִי? ״מוֹת יוּמָתוּ״ לְמָה לִי? כִּדְתַנְיָא: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּמִיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ. מִנַּיִין שֶׁאִם אִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ בְּמִיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ, שֶׁאַתָּה מְמִיתוֹ בְּכׇל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה״ – מִכׇּל מָקוֹם. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְאִי בְּ״מוֹת יוּמָתוּ״ גָּמְרִי, מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ? אִילֵּימָא אֵשֶׁת אִישׁ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לְמֵיתֵי וּלְמִיגְמַר ״מוֹת יוּמַת״ מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי: מָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּאן בִּסְקִילָה? מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא אֲרוּסָה בִּסְקִילָה, מִכְּלָל דִּנְשׂוּאָה לָאו בִּסְקִילָה. וְאֶלָּא, מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לְמֵיתֵי וּלְמִיגְמַר מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי? עַד דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, לִיגְמְרוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, דְּאִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכָהּ לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ: שְׁאָר הַנִּסְקָלִין גּוּפַיְיהוּ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּאִי בְּ״מוֹת יוּמָת״ גָּמְרִי, עַד דְּגָמְרִי מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, לִיגְמְרוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ! מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין: הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמֵּדִיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַבָּא עַל הָאֵם, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵם וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבַד. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב, חַיָּיב מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין. הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי בְנוֹ בֵּין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין. גְּמָ׳ תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבַד. מַאי ״אֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ״? אִילֵּימָא חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וְחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ? הָא לֵית לֵיהּ קִידּוּשִׁין בְּגַוַּוהּ! אֶלָּא: חַיָּיבֵי לָאוִין, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין. מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה – חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת.הכי גרסינן בשלמא לר' יונתן כדמפרש רבי טעמא: ממאי דאיכא חנק בעולם - במיתת ב"ד דילמא אין מיתות ב"ד אלא שלש קלה שבהן בסייף: ארבע מיתות - בשמן הנקוב להן וכיון שלא פירש למי נתן חנק על כרחיך קלה היא מכולן והניחה לסתומי' שאינו רשאי למשכה להחמיר עליה אלא להקל עליה לפיכך לא הוצרך לפרש: שאר הנסקלין - דלאו עבודת כוכבים ונערה המאורסה וחלול שבת ואוב וידעוני ומגדף דהנך כתיבי בהו סקילה וכולהו שאר הנסקלין לא כתיבא בהו סקילה בהדיא וגמרינן להו לקמן בגזירה שוה דאוב וידעוני: במאי גמרי - איזו (טובה)[תיבה] מופנית לגזירה שוה דמיהם בם או מות יומתו: א"ל רב אחא מדפתי לרבינא - הא דא"ר זירא לאביי במאי גמרי מאי הוה קשיא ליה לרבי זירא אי הוה גמרי במות יומתו: אי נימא אשת איש קא קשיא ליה - אמאי קרי ליה מיתה סתם ובחנק תיגמר מינה ג"ש מאוב וידעוני כי היכי דגמרינן כל הנסקלין דלא כתיב בהו אלא מות יומתו סתמא וגמרינן להו מהתם: מכה אביו ואמו - אמרינן לקמן דמיתתו בחנק באלו הן הנחנקין (דף פד:) וקשיא ליה לגמריה לסקילה מאוב וידעוני ומאי קשיא ליה אדגמר מאוב וידעוני לגמריה מאשת איש דהכי שפיר דכיון דאיכא למיגמר קלה ואיכא למגמר חמורה אי אתה רשאי למשכה להחמיר: לגמרו מא"א - כדאמרינן דאינה רשאי למושכה להחמיר הלכך בדמיהם בם גמרי: מתני' אלו הן הנסקלין - דכתיב בהו סקילה הא כתיב ביה ודלא כתיב ביה סקילה כתיב בהו דמיהם בם וגמירי מאוב וידעוני: והאשה המביאה את הבהמה - עליה: והנותן מזרעו למולך - קסבר האי תנא מולך לאו עבודת כוכבים הוא מדתנן עבודת כוכבים ותנא מולך אלא חק העבודת כוכבים בעלמא הוא ורחמנא חייב עליה סקילה והכי אמרינן בגמ': אוב וידעוני - במתניתין לקמן (סנהדרין דף סה.) מפרש להו: והמקלל אביו ואמו - החמיר מבמכה משום דאיכא תרתי קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים לבטלה: והמסית - את היחידים: והמדיח - עיר הנדחת לקמן באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פט:) מפרש לה מנא לן דבסקילה: מכשף - בגמרא (דף סז.) יליף לה מנא לן דבסקילה: הבא על האם - בשוגג חייב עליה שתי חטאות דבכולהו עריות כתיב בהו כרת וכתיב בהו חלוק חטאות ואפילו בגוף אחד כדאמרינן בפרק בתרא דמסכת מכות (דף יד.) לחייבו על אחותו שתים שהיא אחותו מאביו ואחותו מאמו והכא נמי כתיב בהו חלוק לרבנן כדמפרש בגמרא: משום אשת אב - אם נתקדשה לאביו שלא ילדתו בזנות או נתקדשה לו אחרי כן: אלא משום אם - וטעמא מפרש בגמרא: בין לאחר מיתת אביו - אחיוב דאשת אב קאי דמרבה ליה קרא אף לאחר מיתה כדמפרש בגמרא אבל שם אשת איש לאחר מיתה לא קאמרי: בין מן האירוסין - דכיון דקדשה אשתו היא דכתיב (דברים כד) כי יקח איש אשה משעת לקיחה נקראת אשתו והך קיחה קידושין היא דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון: גמ' תניא ר' יהודה אומר וכו' - האי תנא פליג אתנא דידן דלא מפליג לדרבי יהודה בין ראויה לשאינה ראויה והאי תנא אית ליה דהיינו טעמא דרבי יהודה דלא היה לו לאביו אישות בה הלכך לא קרינא ביה אשת אב: חייבי כריתות - שאסורין עליו באיסור כרת דקיימא לן בקדושין בפרק שלישי (דף סז.) דלא תפסי בהו קדושין: מכלל דרבנן וכו' - בתמיה: אלא בחייבי לאוין - כגון ממזרת ונתינה או אלמנה לכה"ג דקיי"ל (שם דף סח.) דתפסי בהו קדושי מהאחת אהובה והאחת שנואה וטעמא דר"ע התם מפרש מלא יקח איש את אשת אביו וסבר דבאנוסת אביו הכתוב מדבר דלאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו הוא דאיכא וקאמר רחמנא דלא יקח אין לו לקוחין בה: איסור מצוה כו' - יבמה שנפלה לפני יבם והיא אסורה עליו משום מצוה או משום קדושה חולצת ואינה יוצאה בלא כלום אף על גב דגבי חייבי כריתות קיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ג:) מגזרה שוה דעליה דיוצאה הימנו בלא כלום בלא חליצה התם הוא דאסורה ליה איסור חמור דלא תפסי ביה קדושי אבל איסור מצוה או קדושה דבנות קדושין נינהו מרבינן התם (דף כ.) מיבמתו יבמתו יש לך אחרת שעולה השערה לחלוץ ואינה עולה ליבום ואיזו זו חייבי לאוין: ולא מתייבמת - דהא אסירא ליה וכי תימא תיתי עשה ותדחה לא תעשה גזירה ביאה ראשונה שמקיים בה יבמה יבא עליה (דברים כ״ה:ה׳) אטו ביאה שניה שאין בה מצות עשה:קמיפלגי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן - תימה ור' ישמעאל דאמר לעיל (סנהדרין דף נא.) ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה מנ״ל דאשת איש בחנק דאי מר' יאשיה מסתמא מדסבר כר' שמעון דשריפה חמורה סבר נמי כוותיה דסייף קיל וכדרבי נמי לא מצי דריש דתקשי אימא שריפה ול״מ לשנויי מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה מכלל דהאי לאו בשריפה דדילמא ה״מ ארוסה אבל נשואה אימא בשריפה ועוד קשה בסוף פירקין (סנהדרין דף סו:) איכא למ״ד דמוקי רבי כרבי ישמעאל וי״ל דאין סברא להחמיר בנשואה בת ישראל טפי מבארוסה ואף על גב דפריך הכא אימא שריפה ה״מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני והך שינויא לא מצי לשנויי למאי דמוקי רבי כרבי ישמעאל: דאי במות יומתו גמירי עד דגמרי מאוב וידעוני ליגמרי מא"א - תימה א"כ ג"ש מאי אהני דבלאו הכי סתם מיתה חנק וי"ל דלאו דווקא מא"א דאיכא למימר דליגמר מרוצח דהוי בסייף: משום אם ומשום אשת אב - הא דלא קתני א"א משום דהכא לאחר מיתה איירי: הא לית ליה קידושין בגווה - אפילו ר' יהושע דאמר בפרק החולץ (יבמות דף יט. ושם) אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד מודה דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות כדדרשינן מקרא בסוף האומר (קדושין דף סח.) ובפ"ק דב"מ (דף טו:) אמר אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע בכל דוכתא דממזרות תלי בתפיסת קידושין היינו דלא כרבי יהושע: