סנהדרין ג:

פרק א׳ · דיני ממונות

Sanhedrin 3b · Chapter 1: Dinei Mamonot

שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם בְּרֹאשׁ הוּא, תְּנָא נָמֵי חֲצִי נֶזֶק, דְּמָמוֹן שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם בְּרֹאשׁ הוּא. וְאַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא חֲצִי נֵזֶק, תְּנָא נָמֵי נֵזֶק. שְׁלֹשָׁה מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״ – הֲרֵי כָּאן אֶחָד, ״עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם״ – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, ״אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים״ – הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: רִאשׁוֹן תְּחִילָּה נֶאֱמַר, וְאֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת. אֶלָּא ״עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם״ – הֲרֵי כָּאן אֶחָד, ״אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים״ – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד – הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה. נֵימָא בְּדוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת קָמִיפַּלְגִי? דְּמָר סָבַר: דּוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת, וּמַר סָבַר: אֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת. לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין דּוֹרְשִׁין תְּחִילּוֹת. אָמַר לָךְ רַבִּי יֹאשִׁיָּה: אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הַשּׁוֹפֵט״. מַאי ״אֶל הָאֱלֹהִים״? שְׁמַע מִינַּהּ לְמִנְיָינָא. וְרַבִּי יוֹנָתָן, לִישָּׁנָא דְּעָלְמָא נְקַט, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: מַאן דְּאִית לֵיהּ דִּינָא – לִיקְרַב לְגַבֵּי דַּיָּינָא. וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה לֵית לֵיהּ בֵּית דִּין נוֹטֶה? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״? הַתּוֹרָה אָמְרָה: עֲשֵׂה לְךָ בֵּית דִּין נוֹטֶה. סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שִׁבְעִים. דִּתְנַן: סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעִים. אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּסַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה, דִּכְתִיבִי קְרָאֵי. בִּשְׁאָר בֵּי דִינָא מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? וְכִי תֵּימָא: לָא שְׁנָא, וְהָתְנַן: סְמִיכַת זְקֵנִים וַעֲרִיפַת עֶגְלָה בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּחֲמִשָּׁה. וְאָמְרִינַן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? ״וְסָמְכוּ״ – שְׁנַיִם, ״זִקְנֵי״ – שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה. דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה עֲדִיפָא מִדְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה בְּסַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה הוּא דְּלֵית לֵיהּ, הָא בִּשְׁאָר בֵּי דִינָא אִית לֵיהּ. וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה בִּשְׁאָר בֵּי דִינָא נָמֵי לֵית לֵיהּ. וְאֶלָּא הַאי ״לִנְטֹת״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מוֹקֵים לֵהּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – לָא? אֶלָּא הָא דִּתְנַן: שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּיב – זַכַּאי, שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּיב וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי – חַיָּיב. נֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יֹאשִׁיָּה, מַיְיתֵי לַהּ בְּקַל וָחוֹמֶר מִדִּינֵי נְפָשׁוֹת: וּמָה דִּינֵי נְפָשׁוֹת דַּחֲמִירִי, אָמַר רַחֲמָנָא ״זִיל בָּתַר רוּבָּא״, דִּינֵי מָמוֹנוֹת לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? תָּנוּ רַבָּנַן: דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, רַבִּי אוֹמֵר: בַּחֲמִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אַטּוּ בִּתְלָתָא מִי לָא גָּמַר דִינָא בִּתְרֵי? הָכִי קָאָמַר: מִפְּנֵי שֶׁגְּמַר דִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אַלְמָא קָסָבַר: תְּלָתָא כִּי כְּתִיבִי – בִּגְמַר דִינָא כְּתִיבִי. מְגַדֵּף בַּהּ רַבִּי אֲבָהוּ: אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּהֵא סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה צְרִיכָה מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד? וּתְהֵא סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה צְרִיכָה אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים? אֶלָּא ״אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא, מִשְּׁעַת אֲסִיפָה שִׁבְעִים. ״וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה״ נָמֵי, מִשְּׁעַת שְׁפִיטַת הָעֵדָה. הָכִי נָמֵי: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״, מִשְּׁעַת קְרִיבָה שְׁלֹשָׁה. אֶלָּא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי: ״אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים״ – תְּרֵי. נֶאֱמַר ״אֱלֹהִים״ לְמַטָּה וְנֶאֱמַר ״אֱלֹהִים״ לְמַעְלָה. מָה לְמַטָּה שְׁנַיִם, אַף לְמַעְלָה שְׁנַיִם. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל – מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה.

שאינו משתלם בראש - שמשלם יותר מן הקרן וחצי נזק משלם פחות מן הקרן בראש היינו קרן דכתיב (ויקרא ה) ושלם אותו בראשו: אין דורשין תחלות - למניין דלגופיה אתא דלבעי מומחין דאלהים לשון גדולה ורבנות: ואין ב"ד שקול - אין עושין ב"ד זוגות דצריך לקיים בו אחרי רבים להטות ואם יתחלקו לחצאין אין כאן רבים: א"כ - דלא למידרשיה אתא לכתוב אל השופט: לגבי דיינא - אצל דיין הרגיל ולא אצל הדיוט: ור' יאשיה - דבעי קרא לאתויי שלישי מי לית ליה ב"ד נוטה שצריך שלא יהא בית דין שקול כדי שיתקיים בו הטייה אחרי רבים ולדידיה ארבעה או ששה כשרין דאי בעי בית דין נוטה קרא לאיתויי שלישי למה לי: והתניא כו' - והא קרא דריש: סבר לה - רבי יאשיה כרבי יהודה דאמר סנהדרי גדולה שבעים דהוו להו זוגות וקרא מוקי לה לקמן לדרשה אחריתי: דכתיבי קראי - לקמן (סנהדרין דף יז'.) בשילהי פירקין: סמיכת זקנים - על ראש פר העדה: ואין ב"ד שקול - וסתם זקנים בית דינא משמע: עדיפא מדר' יהודה כלומר ר' יאשיה חיזק את דבריו יותר מדר' יהודה: אלא האי לנטות מאי עביד ליה - בשלמא לר' יהודה מוקי לה בשאר בית דין: בדיני נפשות - שתתקיים בו הטייתך לטובה על פי אחד כדאמרה במתניתין ואי הוי זוגות ליכא הטייה בפחות משנים: לימא דלא כר' יאשיה - דאי כר' יאשיה כיון דשלישי מקראי יליף להו ולאו משום נוטה צריך שתהא דעת שלשתן שוה: אפי' תימא ר' יאשיה - מודה דהיכא דחלוקין אזלינן בתר רובא: כדי שיגמר הדין - אם יחלקו שיהא שלשה רוב ונלך אחריהם: אטו - כי הוו תלתא מעיקרא מי לא גמיר דינא בתרי: מפני גמר דין - שצריך שלשה בגמר דין: אלא מעתה - דקראי בגמר דין קיימי: תהא סנהדרי גדולה כו' - אלא מאי טעמא לא אמרת הכי: דאספה לי כו' - ר' אבהו קאמר לה לכולה מילתא ובלשון קושיא: ושפטו העדה - וילפינן מיניה במתניתין כ"ג לסנהדרי קטנה: ונקרב בעל הבית אל האלהים - דילפינן מיניה משעת קריבה קאמר: ירשיעון - לשון רבים: למטה - ירשיעון אלהים: למעלה - עד האלהים יבא וההוא דונקרב לא קחשיב דקסבר אין דורשין תחילות:

אין דורשין תחילות. פי' בקונטרס משום דאיצטריך למומחין וקשה דמסיק דכ״ע אין דורשין תחילות ור' יאשיה אמר לך אם כן נכתוב קרא אל השופט דהא משופט לא ידעינן מומחין כמו שפירש בקונטרס עצמו ור' יונתן לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא הרגיל ולא אצל הדיוט לכך נראה דה״ק אין דורשין תחילות למניינא ואע״ג דלא איצטריך למומחין וכן משמע בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן דלקמן (סנהדרין דף ד.) דבסכת בסכת בסכות מפרש בפ״ק דסוכה (דף ו:) בחד לישנא דכ״ע יש אם למסורת ופליגי בדורשין תחילות ומשמע דלכ״ע סככא לא בעי קרא ואפ״ה מדלינן חד לגופיה ולא מוקמינן למניינא למאן דלא דריש תחילות וצריך לדקדק בכל הנהו דלקמן (סנהדרין דף ד.) קרנת קרנת קרנות לטטפת לטטפת לטוטפות וי' כהנים דסוף פירקין (סנהדרין דף יד:) דדרשינן כולהו למניינא ולא אמרינן אין דורשין תחילות: רבי יהודה אומר שבעים - והא דאמר רבי יהודה בפרק החליל (סוכה דף נא: ושם) גבי אלכסנדריא של מצרים שהיו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א זקנים של סנהדרי גדולה היינו משום דמשה על גבייהו וכן בכל סנהדרי גדולה היה שם מופלא שבב"ד שלא היה מן החשבון: מוקי לה בדיני נפשות אבל בדיני ממונות לא - משום דקרא משמע בדיני נפשות דכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות דמשמע דבר שהוא רע לכל דהיינו דיני נפשות אבל בדיני ממונות זכות לזה וחובה לזה ואף על גב דדיני נפשות נמי קרי ליה זכותיה דגואל הדם בריש אחד דיני ממונות (לקמן סנהדרין דף לג:) מ״מ חשיב ליה רעות כיון דאין מרויח כלום במיתתו של זה ועדים זוממין אף על גב דכי מיחייבי מפטר רוצח בכך מכל מקום אפשר דמיפטרי כולהו בהכחשה הלכך חשיב ליה רעות כי מיחייבי עדים זוממין מיתה ועוד מצי למימר דע״כ נמי קרא בדיני נפשות משום דדרשינן בריש פירקין (סנהדרין דף ב.) לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה ולא שייך בדיני ממונות דרע לזה וטוב לזה: דיני ממונות לא כ"ש - תימה דבריש המוכר פירות (ב"ב דף צב:) קאמר שמואל דאין הולכים בממון אחר הרוב ואמאי לא נילף בק"ו מדיני נפשות כדאמר הכא ואין לומר דדיני נפשות גופייהו לא אזלינן בתר רובא ברובא דליתיה קמן אלא ברובא דאיתיה קמן דהא בריש פרק סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף סט.) משמע דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא בדיני נפשות כגון רוב נשים לט' ילדן ורובא דאינשי דטעו בעיבורא דירחא וצ"ל דרובא לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רובא הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות: מסנהדרי גדולה פריך שפיר דשבעים ואחד כתיב כדדריש בסוף פירקין (סנהדרין דף יז.) אבל סנהדרי קטנה דעשרים כתיב ותו לא כדדריש בריש פירקין עדה שופטת ועדה מצלת ואי עשרים בגמר דין כתיב בל״ט סגי: