שבתסג.
טוען את הדף…
בְּיַיִן חַרְדָּלִי? בְּמֵסַב רָחָב, אוֹ בְּמֵסַב קָצָר? בְּחָבֵר טוֹב, אוֹ בְּחָבֵר רָע? אָמַר רַב חִסְדָּא: וְכוּלָּן לִזְנוּת. אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: עֲצֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קִינָּמוֹן הָיוּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַסִּיקִין מֵהֶן, רֵיחָן נוֹדֵף בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִשֶּׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם נִגְנְזוּ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר אֶלָּא כִּשְׂעוֹרָה, וּמִשְׁתְּכַח בֵּי גַזָּא דְּצִימְצְמַאי מַלְכְּתָא. מַתְנִי׳ לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְּסַיִיף וְלֹא בְּקֶשֶׁת וְלֹא בִּתְרִיס וְלֹא בְּאַלָּה וְלֹא בְּרוֹמַח. וְאִם יָצָא — חַיָּיב חַטָּאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת וְלֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה״. בִּירִית — טְהוֹרָה וְיוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת. כְּבָלִים — טְמֵאִים וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת. גְּמָ׳ מַאי בְּ׳אַלָּה׳ — קוּלְפָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. תַּנְיָא: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי מֵאַחַר דְּתַכְשִׁיטִין הֵן לוֹ, מִפְּנֵי מָה הֵן בְּטֵלִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ? אָמַר לָהֶן: לְפִי שֶׁאֵינָן צְרִיכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב״. וְתֶהֱוֵי לְנוֹי בְּעָלְמָא! אָמַר אַבָּיֵי: מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁרָגָא בְּטִיהֲרָא. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁיעְבּוּד גָּלֻיוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: כׇּל הַנְּבִיאִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא: ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. וְאִיכָּא דְאָמְרִי: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי מֵאַחַר דְּתַכְשִׁיטִין הֵן לוֹ, מִפְּנֵי מָה הֵן בְּטֵלִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ? אָמַר לָהֶן: אַף לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵינָן בְּטֵלִין. הַיְינוּ דִּשְׁמוּאֵל, וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי, וְאָמְרִי לַהּ לְרַב אַוְיָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב יוֹסֵף לְרַב דִּימִי, וְאָמְרִי לַהּ לְרַב אַוְיָא, וְאָמְרִי לַהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ — דִּכְתִיב: ״חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ״. אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְמָר בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא: הַאי בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב! אֲמַר לֵיהּ: אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ. אָמַר רַב כָּהֲנָא: כַּד הֲוֵינָא בַּר תַּמְנֵי סְרֵי שְׁנִין וַהֲוָה גְּמִירְנָא לֵיהּ לְכוּלֵּיהּ תַּלְמוּדָא, וְלָא הֲוָה יָדַעְנָא דְּאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵּי פְּשׁוּטוֹ עַד הַשְׁתָּא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּלִיגְמַר אִינִישׁ וַהֲדַר לִיסְבַּר. סִימָן ״זָרוֹת״. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְחַדְּדִין זֶה לְזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצְלִיחַ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲדָרְךָ צְלַח״. אַל תִּקְרֵי: ״וַהֲדָרְךָ״, אֶלָּא ״וַחֲדָדְךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעוֹלִין לִגְדוּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צְלַח רְכַב״. יָכוֹל אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל דְּבַר אֱמֶת״. יָכוֹל אִם הֵגֵיס דַּעְתּוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעַנְוָה צֶדֶק״. וְאִם עוֹשִׂין כֵּן זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁנִּיתְּנָה בְּיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: זוֹכִין לִדְבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּימִינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. דְּאָמַר רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מַאי דִכְתִיב ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״ — אֶלָּא בִּימִינָהּ אֹרֶךְ יָמִים אִיכָּא, עֹשֶׁר וְכָבוֹד לֵיכָּא?! אֶלָּא: לַמַּיְימִינִין בָּהּ — אֹרֶךְ יָמִים אִיכָּא, וְכָל שֶׁכֵּן עוֹשֶׁר וְכָבוֹד. לַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ — עוֹשֶׁר וְכָבוֹד אִיכָּא, אוֹרֶךְ יָמִים לֵיכָּא. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנּוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ וְגוֹ׳״ — אֵין דִּבּוּר אֶלָּא נַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״. מַאי ״וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״? אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֲפִילּוּ חִישֵּׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ. אָמַר רַב חִינָּנָא בַּר אִידִי: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע״. אָמַר רַב אַסִּי, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא: אֲפִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵירָה — הוּא מְבַטְּלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע״. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמַּקְשִׁיבִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ לְקוֹלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי״. וְאִם אֵין עוֹשִׂין כֵּן — גּוֹרְמִין לַשְּׁכִינָה שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמַּדְגִּילִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה״. אָמַר רָבָא: וְהוּא דְּיָדְעִי צוּרְתָּא דִשְׁמַעְתָּא. וְהוּא דְּלֵית לְהוּ רַבָּה בְּמָתָא לְמִיגְמַר מִינֵּיהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: גָּדוֹל הַמַּלְוֶה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה. וּמֵטִיל בַּכִּיס, יוֹתֵר מִכּוּלָּן. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אִם תַּלְמִיד חָכָם נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ הוּא — חׇגְרֵיהוּ עַל מׇתְנֶיךָ. אִם עַם הָאָרֶץ הוּא חָסִיד — אַל תָּדוּר בִּשְׁכוּנָתוֹ. אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל הַמְגַדֵּל כֶּלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מוֹנֵעַ חֶסֶד מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַמָּסביין חרדלי - שחור כלומר לבנה או שחורה: במסב רחב - מיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה ולענין ניאוף אשה שמנה: קצר - כחושה: חבר טוב - אשה טובת מראה: דצימצמאי מלכתא - כך שמה: מתני' באלה - מפרש בגמ' קולפא מצוק"ה בלע"ז: וכתתו חרבותם - ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד: בירית - בגמרא מפרש: טהורה - אינה מקבלת טומאה: ויוצאין בה - דלא שלפא ומחויא שלא יראה שוקה: כבלין טמאין - בגמ' מפרש לה: גמ' שרגא בטיהרא - נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטין הן: ופליגא - הא דקתני בטלין לימות המשיח פליגא דשמואל דלשמואל אין בטלין לימות המשיח: לא יחדל - משמע לעולם אלמא יש עניות ועשירות ש"מ נחמות שנתנבאו הנביאים ולא יהיה כנעני עוד (זכריה י״ד:כ״א) לא לימות המשיח נתנבאו שהן מן העולם הזה דאם כן חדל לך אביון: מסייע ליה - ברייתא דקתני בטלין לימות המשיח לרבי חייא בר אבא: לא נתנבאו - דברי נחמות שלהן: עין לא ראתה - עין של נביאים לא שלטה לראותו: בדברי תורה כתיב - הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך: דליגמר איניש - לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה: והדר ליסבר - טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי: המחדדין - שואלין ומשיבין ולא לקפח אלא להתחדד: והדרך - כמו וחדדך: ותורך - ותלמדך: עושר וכבוד ליכא - בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד: למיימינין - של תורה שמפשפשין טעמיהן בדקדוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה: למשמאלין בה - שאין יגעים בה כל צרכן אי נמי מיימינין בה עוסקין לשמה משמאילים שלא לשמה: הנוחין זה לזה - נושאין ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי שילמדו זה מזה: ידבר עמים תחתינו - ישפיל וכל שפלות בנחת ל"א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה (שמות ל״ב:ל״ד) ידבר תרגום של ינהג: ומי יאמר לו מה תעשה - שומר מצות יוכל לומר לו: המקשיבין - מלמדים זה את זה ומבינים זה מזה ולישנא דקרא נקט: בגנים - בתי מדרשות: חבירים מקשיבים - זה לזה להם אני אומר שישמיעוני קולם ואענם: ברח דודי - בתריה כתיב: המדגילים - מאספין זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו: צורתא - שורש הדבר קצת למדו מרבם: גדול המלוה - לפי שאין העני בוש בדבר: ומטיל לכיס - מעות ומלאי להשתכר בהן למחצית שכר ואיידי דאיירי רבי אבא אמר ריש לקיש נקט כל הני מילי דאגדתא דאמר להו ר' אבא משמיה: חוגרו - הדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו: אל תדור בשכונתו - שאינו יודע בדקדוקי מצות ואין חסידותו שלם וסופך ללמוד ממנו: מונע חסד - שאינו מניח העניים לבא לפתחו: למס - דהיינו כלב:אין בין העוה"ז לימות המשיח - אע"ג דהשתא אין ירושלים ואין בהמ"ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל בנוי צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא: