טוען את הדף…
וְהָא קַשִּׁישׁ מִינֵּיהּ טוּבָא! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּשִׁיטְתֵיהּ. וּמִי קָאֵי? וְהָתַנְיָא: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מוּסָף — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בִּנְעִילָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בְּעַרְבִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו אוֹמֵר: מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אִיהוּ אָמַר מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַאּ דְּמַאן תְּנָא קִטְפָא פֵּירָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא? וְהָתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף עָרְלָה אָסוּר! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא בְּקִטְפָא דִּגְוָוזָא, אֲבָל בְּקִטְפָא דְּפֵירָא מוֹדוּ לֵיהּ, דִּתְנַן: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הֶעָלִין בִּשְׂרַף הָעִיקָּרִין מוּתָּר, בִּשְׂרַף הַפַּגִּין אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — בְּאִילָן הָעוֹשֶׂה פֵּירוֹת, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת — מוֹדוּ דִּקְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. דִּתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין לַקְּטָף שְׁבִיעִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ לַקְּטָף שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁקְּטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. מַאן חֲכָמִים? לָאו רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן חֲכָמִים? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאי אִירְיָא אִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי? אֲפִילּוּ אִילָן הָעוֹשֶׂה פְּרִי — קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ! לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי, אֲפִילּוּ אִילָן הָעוֹשֶׂה פֵּירוֹת נָמֵי — קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. לְדִידְכוּ, אוֹדוֹ לִי מִיהַת בְּאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת דִּקְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. וְרַבָּנַן אָמְרִי לֵיהּ: לָא שְׁנָא. אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: נִשֵּׂאת וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת נִישּׂוּאִין, יָלְדָה וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת לֵידָה — עֲדַיִין אֲנִי קוֹרֵא לָהּ ״בְּתוּלָה״, שֶׁהֲרֵי ״בְּתוּלָה״ שֶׁאָמְרוּ — בְּתוּלַת דָּמִים, וְלֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים. אִינִי? וְהָאָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּנָא, שָׁלֹשׁ בְּתוּלוֹת הֵן — בְּתוּלַת אָדָם, בְּתוּלַת קַרְקַע, בְּתוּלַת שִׁקְמָה. בְּתוּלַת אָדָם — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, נָפְקָא מִינַּהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, אִי נָמֵי לִכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. בְּתוּלַת קַרְקַע — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְנַחַל אֵיתָן, אִי נָמֵי לְמִקָּח וּמִמְכָּר. בְּתוּלַת שִׁקְמָה — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְצְצָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר, אִי נָמֵי לְמִקְצְצַהּ בִּשְׁבִיעִית, כְּדִתְנַן: אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי נָמֵי הָא! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי, אֲבָל מִידֵּי דְּאִית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי — לָא קָתָנֵי. רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דִּתְלֵי בְּמַעֲשֶׂה, מִידֵּי דְּלָא תְּלֵי בְּמַעֲשֶׂה — לָא קָתָנֵי. רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּלָא הָדַר לִבְרִיָּיתוֹ, מִידֵּי דְּהָדַר לִבְרִיָּיתוֹ לָא קָתָנֵי. רָבִינָא אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּקָפֵיד עֲלֵיהּ זָבוֹנָא, מִידֵּי דְּלָא קָפֵיד עֲלֵיהּ זָבוֹנָא לָא קָתָנֵי. וְלָא קָפְדִי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂאוֹר יָפֶה לָעִיסָּה, כָּךְ דָּמִים יָפִין לָאִשָּׁה. וְתַנְיָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרוּבִּין — בָּנֶיהָ מְרוּבִּין! אֶלָּא, כִּי קָתָנֵי — מִידֵּי דְּקָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבוֹנָא, מִידֵּי דְּלָא קָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבוֹנָא — לָא קָתָנֵי. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹהִי ״בְּתוּלַת קַרְקַע״? כֹּל שֶׁמַּעֲלָה רְשׁוּשִׁין, וְאֵין עֲפָרָהּ תִּיחוּחַ. נִמְצָא בָּהּ חֶרֶס — בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּעֶבְדָה. צוּנְמָא — הֲרֵי זוֹ ״בְּתוּלַת קַרְקַע״. מְעוּבֶּרֶת — מִשֶּׁיִּוָּדַע עוּבָּרָהּ. וְכַמָּה הַכָּרַת הָעוּבָּר? סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹמֵר״. זֵכֶר לַדָּבָר? קְרָא כְּתִיב, וּרְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא דְּיָלְדָה לְתִשְׁעָה, וְאִיכָּא דְּיָלְדָה לְשִׁבְעָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת, וְרָאֲתָה דָּם, וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָימָא — הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ״. מַאי זֵכֶר לַדָּבָר? הֲרֵי רְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא! כִּי כְּתִיב הַאי קְרָא, בִּזְכָרִים כְּתִיב. וּרְמִינְהִי: קִשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָימָא — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, וְאִי אָמְרַתְּ לֵידָה מְעַלַּיְיתָא הִיא,והא קשיש מיניה טובא - דהא ר' אליעזר היה בימי ר"ג בנו של ר"ש הנהרג בהרוגי מלכות ובעל אחותו היה כדאמרי' בהזהב (ב"מ דף נט:) ור' חנינא בנו של ר"ג היה: אור - ליל כניסתו: מעין שמנה עשרה - שאומר בשבעה ברכות מעין שמונה עשרה כגון ג' ראשונות וג' אחרונות כתקנן ואומר הביננו באמצע ומסיים בשומע תפלה כדאמרינן בברכות (דף כט.) ויש בה מעין כולם: המעמיד - חלב בהמה לעשות גבינה: בקטפא דגווזא - בשרף הנוטף מן העץ דכעץ בעלמא הוי אבל קטף הוי שרף הפגין ומודו בהו רבנן: לאו רבנן דפליגי עליה דר"א - בשאר אילנות וחזינן דבקטף סבירא להו כוותיה: בתולת דמים - דמי נדה ולא דמי בתולים דאפילו נבעלה עדיין היא בתולת דמים: לכהן גדול - שמצווה ליקח בתולה: לכתובתה מאתים - דאם נבעלה תו לא מיקרי בתולה וכתובתה מנה: למקח וממכר - שאם אמר לו קרקע בתולה אני מוכר לך נותן לו קרקע שלא נעבדה לפי שעושה פירות מרובין ושמנים: שלא נקצצה - כן מנהג לקוצצה כדי שירבה עוביו ויוציא ענפים הרבה במקום החתך ונקרא סדן שקמה: למקח וממכר - לפי שנוח לו בבתולה שילדה היא ויקצצנה ומתעבה: ליתני נמי הא - ונימא ארבע בתולות הן: שם לווי - כגון בתולה דמתניתין לאו בתולה סתם מיקריא אלא בתולת דמים דסתם בתולה בנשים היינו בתולת בתולים וכן קרקע בתולה וכן שקמה בתולה לא בעי שם לווי: דתלי במעשה - שאינו מאבד שמו אלא ע"י מעשה אבל ראיית דם מאיליה באה ואבדה שם בתולה: דהדר לברייתו - כגון זקנה שמסתלקין דמיה: דקפיד עליה זבינא - נותן עיניו בכך כגון בתולה נוחה לינשא מבעולה וכן קרקע ושקמה אבל בתולת דמים אין אדם נותן עיניו בדמים דלא חייש אי חזיא אי לא חזיא: דקפיץ עליה - שנוחה בתולה ללקוחות כגון בתולת בתולים וקרקע ושקמה אבל בתולת דמים כל כמה דחזיא ניחא ליה טפי כדאמרינן: רשושין - אבנים דקין שקורין פרדוי"א. לשון אחר רגבי אדמה קשין שאין עפרם מתפזר: חרס - מכיתת חרשים: בידוע שנעבדה - דאי לא נעבדה חרס זה מאין בא לתוכה: צונמא - סלע: דילדה לז' - שמא ניכר עוברה לשליש ימיה דהיינו שני חדשים ושליש קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים: דיה שעתה - לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דלאו הריון הוא ונטמאו טהרות דמעת לעת של ראיה: זכר לדבר - דהריון רוח שמיה הריון: קשתה שני ימים - בתוך אחד עשר ימי זוב ולשלישי נמי ראתה ואח"כ הפילה רוח בו ביום ולא שפתה מן הצער הרי לידה זו בזוב וצריכה שבעה נקיים וקרבן לזיבתה דכיון דלאו ולד הוא הויא זיבה מעליא:והא קשיש מיניה טובא. ר"א מרבי חנינא פרש"י שר' חנינא היה בנו של ר"ג דיבנה וכ"נ דבפרק המפלת (לקמן נדה דף כג.) א"ר חנינא בן גמליאל נראין דברי ר"מ בבהמה ובחיה וא"ת והא בת"כ (פ' אמור) גבי פנחס איש הסתת שעלה גורלו להיות כ"ג כו' אמר ר' חנינא בן רבן גמליאל וכי סתת היה והלא חתנינו היה וחורש היה ואי בן ר"ג דיבנה היה היאך היה לו חתן כ"ג והלא היה אחר החורבן וי"ל דלאו חתנינו ממש קאמר אלא חתן אבותיו וכן משמע דלא אמר חתני אלא חתנינו היה: [ומאי קאי – הר"מ ז"ל אמר דלא פריך מברייתא אברייתא משום דה"א דהדר ביה מההיא דהודאה (אחרינא שמע) מרבותיו אבל השתא דקאמר דקאי בשיטתיה משמע דלא הדר ביה דאל"כ אכתי תיקשי ותו ליכא לכך פריך שפיר ומאי קאי. גי']: מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. הקשה הר"ר יעקב מאורלינ"ש ונכלליה מכלל דהכי פריך פרק תפלת השחר (ברכות דף כט.) אהא דאמר שמואל כל השנה מתפלל הביננו חוץ ממוצאי שבת מפני שצ"ל הבדלה בחונן הדעת ופריך ונכלליה מכלל וי"ל דהתם פריך משום דלא ישנה אדם משום הבדלה מכמו שהוא מתפלל כל השנה [כיון דסבר דכל השנה מתפלל הביננו] אלא יכלול בהביננו והכא קאמר ר' חנינא [כיון דס"ל דכל השנה אינו מתפלל הביננו א"כ] במוצאי יוה"כ מפני טורח תענית לא ישנה מכמו שהוא מתפלל כל השנה כדי שיאמר הבדלה בחונן הדעת: בקטפא דפירא מודו ליה דתנן א"ר יהושע כו'. וא"ת [א"כ] אמאי אוקי רבי פדת מתניתין כר"א כיון דרבנן מודו בקטפא דפירא ואי משום דבעי לאוקומי בכל מיני קטף אפי' בדגווזא מ"מ היכי קאמר ליה ר' זירא חזי דמשתריא קטפא לעלמא הא ודאי אמת הוא דקטפא דגווזא שרי דאף ר' זירא מודה דאין הלכה כר"א אלא בד' וליכא למימר דאתי למטעי ולמשרי אף קטפא דפירא מדלא מוקי רבי פדת מתני' בקטפא דפירא ודברי הכל מכלל דסבר אף בקטפא דפירא רבנן הוא דשרו הא לא אתי למטעי דהא חזינן במשנה שאוסר רבי יהושע שרף הפגים וי"ל שיטעו ויסברו שרבי יהושע שמעתי קאמר וליה לא ס"ל מדלא מוקי ר' פדת מתני' כוותיה ובקטפא דפירא ואפשר דר' פדת סבר דקטפא דפירא שרי ור' [יהושע] קאמר שמעתי וליה לא סבירא ליה: מאן חכמים (א"ר יוחנן) ר"א. אע"ג דתנא בלשון חכמים ניחא ליה לאוקומי כר"א ולא לימא ג' מחלוקות בדבר: