טוען את הדף…
מַאי קְרָא? ״מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי״. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״גּוֹזִי״ לִישָּׁנָא דְּאִשְׁתְּבוֹעֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״גׇּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמָה וָלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לֶאֱגוֹז מוּנָּח בְּסֵפֶל שֶׁל מַיִם, אָדָם נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ עָלָיו — שׁוֹקֵעַ לְכָאן וּלְכָאן. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים — וָלָד דָּר בְּמָדוֹר הַתַּחְתּוֹן, אֶמְצָעִיִּים — וָלָד דָּר בְּמָדוֹר הָאֶמְצָעִי, אַחֲרוֹנִים — וָלָד דָּר בְּמָדוֹר הָעֶלְיוֹן, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת — מִתְהַפֵּךְ וְיוֹצֵא, וְזֶהוּ ״חֶבְלֵי אִשָּׁה״. וְהַיְינוּ דִּתְנַן: חֶבְלֵי (שֶׁל) נְקֵבָה מְרוּבִּין מִשֶּׁל זָכָר. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי קְרָא? ״אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ״. ״דַּרְתִּי״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״רֻקַּמְתִּי״. מַאי שְׁנָא חֶבְלֵי נְקֵבָה מְרוּבִּין מִשֶּׁל זָכָר? זֶה בָּא כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ, וְזֶה בָּא כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ, זוֹ הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ, וְזֶה אֵין הוֹפֵךְ פָּנָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים — תַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לָאִשָּׁה, וְגַם קָשֶׁה לַוָּלָד. אֶמְצָעִיִּים — קָשֶׁה לָאִשָּׁה וְיָפֶה לַוָּלָד. אַחֲרוֹנִים — יָפֶה לְאִשָּׁה וְיָפֶה לַוָּלָד, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ נִמְצָא הַוָּלָד מְלוּבָּן וּמְזוֹרָז. תָּנָא: הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְיוֹם תִּשְׁעִים — כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים. מְנָא יָדַע? אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: מְשַׁמֵּשׁ וְהוֹלֵךְ, וְ״שׁוֹמֵר פְּתָאיִם ה׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין יֵשׁ בָּאָדָם — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו, וְאִמּוֹ. אָבִיו מַזְרִיעַ הַלּוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲצָמוֹת, וְגִידִים, וְצִפׇּרְנַיִם, וּמוֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, וְלוֹבֶן שֶׁבָּעַיִן. אִמּוֹ מַזְרַעַת אוֹדֶם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר, וּבָשָׂר, וּשְׂעָרוֹת, וְשָׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וּנְשָׁמָה, וּקְלַסְתֵּר פָּנִים, וּרְאִיַּית הָעַיִן, וּשְׁמִיעַת הָאוֹזֶן, וְדִבּוּר פֶּה, וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם, וּבִינָה, וְהַשְׂכֵּל. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אָבִיו וְאִמּוֹ, מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי ״פּוּץ מִלְחָא וּשְׁדִי בִּשְׂרָא לְכַלְבָּא״. דָּרֵשׁ רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: מַאי דִכְתִיב ״עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר״? בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, נוֹתֵן חֵפֶץ בְּחֵמֶת צְרוּרָה וּפִיהָ לְמַעְלָה — סָפֵק מִשְׁתַּמֵּר, סְפֵק אֵין מִשְׁתַּמֵּר. וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָר הָעוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה פְּתוּחָה וּפִיהָ לְמַטָּה, וּמִשְׁתַּמֵּר. דָּבָר אַחֵר: אָדָם נוֹתֵן חֲפָצָיו לְכַף מֹאזְנַיִם, כׇּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד יוֹרֵד לְמַטָּה, וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כׇּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד הַוָּלָד עוֹלֶה לְמַעְלָה. דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מַאי דִכְתִיב ״אוֹדְךָ (ה׳) עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד״? בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם נוֹתֵן זֵרְעוֹנִים בַּעֲרוּגָה כׇּל (אַחַת וְאַחַת) [אֶחָד וְאֶחָד] עוֹלֶה בְּמִינוֹ, וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר הָעוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, וְכוּלָּם עוֹלִין לְמִין אֶחָד. דָּבָר אַחֵר: צַבָּע נוֹתֵן סַמָּנִין לַיּוֹרָה — כּוּלָּן עוֹלִין לְצֶבַע אֶחָד, וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר הָעוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, כׇּל (אַחַת וְאַחַת) [אֶחָד וְאֶחָד] עוֹלֶה לְמִינוֹ. דָּרֵשׁ רַב יוֹסֵף: מַאי דִכְתִיב ״אוֹדְךָ ה׳ כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשׁוֹב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי״, בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּצְאוּ לִסְחוֹרָה. יָשַׁב לוֹ קוֹץ לְאֶחָד מֵהֶן, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. לְיָמִים שָׁמַע שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בַּיָּם, הִתְחִיל מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״יָשׁוֹב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִכְתִיב ״עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת (גְּדוֹלוֹת) לְבַדּוֹ וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם״? אֲפִילּוּ בַּעַל הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ. דָּרֵישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: מַאי דִכְתִיב ״אׇרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכׇל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה״? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נוֹצַר אָדָם מִן כׇּל הַטִּפָּה, אֶלָּא מִן הַבָּרוּר שֶׁבָּהּ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁזּוֹרֶה בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת. כִּדְרַבִּי אֲבָהוּ, דְּרַבִּי אֲבָהוּ רָמֵי: כְּתִיב ״וַתַּזְרֵנִי חַיִל״, וּכְתִיב ״הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל״. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֵירִיתַנִי וְזֵרַזְתַּנִי. דָּרֵשׁ רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי דִכְתִיב ״מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל״? מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְסוֹפֵר אֶת רְבִיעִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָתַי תָּבֹא טִיפָּה שֶׁהַצַּדִּיק נוֹצָר הֵימֶנָּה. וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמֵית עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, אָמַר: מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וְקָדוֹשׁ, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים, יָצִיץ בְּדָבָר זֶה?! מִיָּד נִסְמֵית עֵינוֹ, דִּכְתִיב: ״נְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתוּם הָעָיִן״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִכְתִיב ״וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא״? מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיֵּיעַ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם״ — חֲמוֹר גָּרַם לוֹ לְיִשָּׂשׂכָר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִילָּה — יוֹלֶדֶת זָכָר, אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִילָּה — יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר״. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים — אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִילָּה יוֹלֶדֶת זָכָר, אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, וְלֹא פֵּירְשׁוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר, עַד שֶׁבָּא רַבִּי צָדוֹק וּפֵירְשׁוֹ: ״אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ״ — תָּלָה הַזְּכָרִים בַּנְּקֵבוֹת וּנְקֵבוֹת בַּזְּכָרִים. ״וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל דּוֹרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים״ — וְכִי בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם לְהַרְבּוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים? אֶלָּא מִתּוֹךְמאי קרא - דמשביעין אותו ביום הלידה: נזרך - לשון נזירות דהיינו נדר דדמי לשבועה: למה ולד דומה: רקמתי - היינו יצירה ראשונה וכתיב בתחתיות דהיינו מדור תחתון: חבלי - צערה: דרך תשמישן - האיש פניו למטה כן זכר נולד פניו למטה ונקבה פניה למעלה הילכך נקבה צריכה להתהפך דהא כשהיא במעי אמה פניה למטה כדאמרינן לעיל [ראשו לו בין ברכיו] אבל זכר אין צריך להתהפך: קשה לאשה וקשה לולד - מפני שדר במדור התחתון. קשה לאשה לא ידענא למאי: זרע מלבן את הולד מגיעוליו: מזורז - חזק ובריא: ליום תשעים - לשליש ימים הוי חיותו: מנא ידע - הא לא ידע אימת מעברה: קלסתר - זיו: מראה העין - שאע"פ שנבראת העין מן האב והאם אינו רואה תדע שהרי המת יש לו עינים ויש לו שפתים ויש לו אזנים ואינו רואה ולא שומע ולא מדבר: פוץ מילחא - השלך המלח מן הבשר ושוב אינו ראוי אלא לכלבים כך הנשמה היא מלח לגוף לקיימו כיון שהלכה אז מסריח הגוף: עולה למעלה - כדתני לעיל אחרונים דר במדור העליון: כולין עולין למין אחד - זרע האב והאם נעשין בריה אחת: צבע - כמה סממנין צריך לצבע שחור קליפת עץ וטחינת ריחיים של נפחים וכמה דברים וכולן נעשין שחור ואינו יכול לצובעו ביורה אחת משנים ושלשה גוונים בשנים ושלשה מקומות: כל אחד ואחד עולה למינו - לובן מן האיש ושחור מן האשה: כי אנפת בי - מפני שכעסת עלי אני מודה לך שלטובתי היה: ישב לו קוץ - ברגלו לאחד מהם ולא יכול לצאת: לבדו - הוא לבדו יודע שהוא נס אבל בעל הנס אינו מכירו: ארחי - תשמיש כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט): ורבעי - תשמיש לשון לרבעה: זרית - ביררת בנפה שקורין וו"ן כמו (ישעיהו ל) ברחת ובמזרה: הברור - קלי"ר בלע"ז: ותזרני - חסר א' לשון מזרה: ותאזרני - לשון חגירת כח במתנים: זיריתני - מן הברור ואח"כ זירזתני: רביעיותיהם - עונת תשמישן: הוא - קודשא בריך הוא סייעה שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה ואותו הלילה של האחרות היה: ולא פירשו - את הדבר מנלן: זכרים בנקבות - בני לאה: נקבות בזכרים - ואת דינה בתו משום הך דרשה איש מזריע תחלה יולדת נקבה:שתום העין. שתום הוא לשון גילוי ופתיחה כדמתרגם דשפיר חזי וכן בלשון משנה במסכת ע"ז (דף סט.) הוי לשון פתיחה כדי שישתום ויסתום ויגוב והכא דייק שנסתמה עינו מדכתיב שתום העין לשון יחיד והא דכתיב (במדבר כ״ד:ד׳) וגלוי עינים היינו לפי מה שהיה בתחלה: