נדהעב.
טוען את הדף…
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: פְּטוּרִים מִן הַקׇּרְבָּן. טָבְלָה בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְשִׁמְּשָׁה אֶת בֵּיתָהּ, וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וּפְטוּרִין מִן הַקׇּרְבָּן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן, וּמוֹדִים בְּרוֹאָה בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם, וְטָבְלָה לָעֶרֶב וְשִׁמְּשָׁה — שֶׁמְּטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְחַיָּיבִין בְּקׇרְבָּן. טָבְלָה בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְשִׁמְּשָׁה — הֲרֵי זֶה תַּרְבּוּת רָעָה, וּמַגָּעָן וּבְעִילָתָן תְּלוּיִין. גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: וְשָׁוִין בִּטְבִילַת לַיְלָה לְזָבָה — שֶׁאֵינָהּ טְבִילָה, וְשָׁוִין בְּרוֹאָה בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם וְטָבְלָה לָעֶרֶב וְשִׁמְּשָׁה — שֶׁמְּטַמְּאָה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְחַיָּיבִין בְּקׇרְבָּן. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר יוֹם, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְחַיָּיבִין בְּקׇרְבָּן, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין מִקׇּרְבָּן. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: מַאי שְׁנָא יוֹם אַחַד עָשָׂר מִיּוֹם תּוֹךְ אַחַד עָשָׂר? אִם שָׁיוָה לוֹ לַטּוּמְאָה, לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לַקׇּרְבָּן? אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם, שֶׁכֵּן יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו מִצְטָרֵף עִמּוֹ לְזִיבָה, תֹּאמְרוּ בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר, שֶׁאֵין יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו מִצְטָרֵף עִמּוֹ לְזִיבָה?! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: הַשְׁווּ מִדּוֹתֵיכֶם! אִם שָׁיוָה לוֹ לַטּוּמְאָה — יִשְׁוֶה לוֹ לַקׇּרְבָּן, וְאִם לֹא שָׁיוָה לוֹ לַקׇּרְבָּן — לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לַטּוּמְאָה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: אִם הֲבֵיאנוּהוּ לִידֵי טוּמְאָה לְהַחֲמִיר, לֹא נְבִיאֵהוּ לִידֵי קׇרְבָּן לְהָקֵל. וְעוֹד מִדִּבְרֵיכֶם אַתֶּם נוֹשְׁכִין, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִין: טָבְלָה יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְשִׁמְּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וּפְטוּרָה מִן הַקׇּרְבָּן. אַף אַתֶּם הַשְׁווּ מִדּוֹתֵיכֶם: אִם שָׁיוָה לוֹ לַטּוּמְאָה, יִשְׁוֶה לוֹ לַקׇּרְבָּן. וְאִם לֹא שָׁיוָה לוֹ לְקׇרְבָּן, לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לַטּוּמְאָה! אֶלָּא לְהַחְמִיר וְלֹא לְהָקֵל; הָכָא נָמֵי — לְהַחְמִיר וְלֹא לְהָקֵל. אָמַר רַב הוּנָא: מִשְׁכָּבָהּ וּמוֹשָׁבָהּ שֶׁבַּשֵּׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, אַף עַל פִּי שֶׁטָּבְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאִילּוּ חָזְיָא מְטַמְּאָה, הַשְׁתָּא נָמֵי מְטַמְּיָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: טָבְלָה יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְשִׁמְּשָׁה אֶת בֵּיתָהּ, וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְטַמְּאָה מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, וּפְטוּרָה מִן הַקׇּרְבָּן! אָמַר רַב כָּהֲנָא: רָאֲתָה שָׁאנֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: וְכִי רָאֲתָה, מַאי הָוֵי? רְאִיָּיה דְּנִדָּה הִיא! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: רַב כָּהֲנָא הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ — בִּשְׁלָמָא הֵיכָא דְּרָאֲתָה, גָּזְרִינַן רְאִיָּיה דְּנִדָּה אַטּוּ רְאִיָּיה דְּזָבָה, אֶלָּא הֵיכָא דְּלָא רָאֲתָה, מַאי נִגְזַר בָּהּ? וְעוֹד תְּנַן: הָרוֹאָה רְאִיָּיה אַחַת שֶׁל זוֹב — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּבַעַל קֶרִי.וב"ה פוטרין מן הקרבן - דלא בעי שימור. אבל לענין טומאה מודו מדרבנן להחמיר גזרה יום י"א אטו תוך י"א יום דמטמאה בועלה מדאורייתא עד שתספור קצת יום המחרת כדיליף לקמן מיהיה לה: טבלה יום שלאחריו - דעבדה שימור קצת ושימור מעליא הוא אלא שתוך י"א יום אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק שמא תראה לאחר תשמיש ומצטרפין הימים לזיבה ואין טבילתה טבילה: מטמאין משכב ומושב - ואפילו בועלה מדרבנן גזרו אטו תוך י"א יום: ופטורין מן הקרבן - דהא עבדי שימור ואע"פ שחזרה וראתה אין מצטרפין לזיבה שהרי תחילת נדה היא: גרגרן - ממהר לחטוא שמא ירגיל בכך תוך י"א אבל לענין טומאה טהור: וחייבין בקרבן - ואפילו לא תראה למחר דהא בעי שימור והרי בעל זבה קטנה: טבלה יום שלאחריו - דעבדה קצת שימור ושמשה: ה"ז תרבות רעה - שמא תראה אחר כן ותצטרף לשלפניו ואין טבילתה טבילה: ומגען - לענין טומאה וטהרה: ובעילתן - לענין קרבן: תלויין - שאם תראה מגען מגע זבה וחייבין בקרבן ואם לא תראה מגען טהור ובעילתן פטורה: גמ' ת"ר ושוין בטובלת לילה לזבה - ואע"פ שחלוקין ב"ה ברואה יום י"א וטבלה לערב שפטורין מן הקרבן התם משום דיום י"א לא בעי שימור הילכך לאו זבה הואי אבל זבה קטנה של תוך י"א יום בעיא שימור דאין טבילת לילה עולה עד שתשמור יום המחרת קצת ותטבול: ושוין ברואה תוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שחייבין בקרבן - כאילו בועלה ביום. והך סיפא פירוש דרישא הוא: אם שיוה לו לטומאה - שאתם מודים שמטמאה בועלה משכב ומושב ליל מוצאי י"א: בתוך י"א מצטרף עמו לזיבה - הילכך צריכה לשמור יום המחרת כנגד יום הראייה: להחמיר - מדרבנן: להקל - להביא חולין בעזרה: נושכים - מוקשין: אמר רב הונא משכבות ומושבות שבשני - לראייתה הרואה תוך י"א וטבלה יום שלאחריו לב"ש דמחמירי ומטמאין משכב ומושב מדרבנן לאחר טבילה ואפילו לא ראתה מאי טעמא דכיון דכי חזיא מטמאה למפרע מדאורייתא שהרי מצטרף לזיבה כי לא חזיא נמי גזרינן מדרבנן אטו ראתה: תנינא טבלה יום שלאחריו - יום י"ב שאינו מצטרף ואחר כן ראתה וקס"ד האי ראתה דלאחריו כאילו לא ראתה תוך י"א דמיא דהא עכשיו היא מטמאה מתחילת נדה ואינה פוסלת טבילה של שחרית והך טומאה מדרבנן היא דגזרינן י"ב אטו י"א ה"נ גזרינן לא ראתה אטו ראתה: ראיית נדה היא - ואינה מצטרפת אלא מעכשיו מטמאה וטומאת מעת לעת הוא דאיכא עליה וטומאת מעת לעת אינה מטמאה את בועלה אלא משום דגזרינן יום שלאחר י"א אטו תוך י"א דאורייתא ה"נ תוך י"א כי לא ראתה בשני אחר טבילתה גזרינן אטו ראתה: א"ל אביי לרב יוסף רב כהנא - דאמר ראתה שאני הכי קא קשיא ליה אע"ג דהך טומאה מדרבנן ליכא למימר דכי היכי דגזרי ב"ש ראייה שניה דלאחר י"א אטו ראייה שניה תוך י"א ה"נ נגזור לא ראתה אטו ראתה דראייה בראייה מיחלפא ראתה בלא ראתה לא מיחלפא: ועוד תנן - דלא כרב הונא: הרואה ראייה אחת של זוב - באיש מיירי: כשומרת יום כנגד יום - בשני שלה שמגעה תלוי אחר טבילה אף זה מגעו תלוי אם טבל לאחר ראייה ונגע במעשר מגעו תלוי שמא יראה ראייה שניה ומצטרף לזיבה: כבעל קרי - וטהור למעשר לאחר טבילה מיד. קתני מיהא לב"ש שומרת יום וזב בראייה ראשונה שוין:אף אתם השוו מדותיכם. וא"ת ומאי ס"ד דב"ש הא ודאי לדידהו נמי איכא לאקשויי הכי וי"ל דקסברי ב"ש דיום י"א שהוא מדאורייתא אי מחמירינן ביה לטמא משכב ומושב אתי למימר ביה חיוב קרבן אבל ביום שלאחריו שהכל יודעין שהוא מדרבנן לא אתי לחיובי קרבן אי מחמירין ביה לטמויי משכב ומושב: אמר רב כהנא ראתה שאני. ואדרבה מנליה לרב הונא בתוך י"א יום בלא ראתה והיינו דקאמר רב כהנא הכי קא קשיא ליה פי' אדרב הונא ועוד תניא דלא כרב הונא: