Niddah 38a · Talmud

אֲפִילּוּ יָמִים הָרְאוּיִין לִסְפִירַת סְתִירַת זָבָה. תְּנַן: כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם. בִּשְׁלָמָא לְרַב, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, אֶלָּא לְלֵוִי — קַשְׁיָא. אָמַר לָךְ לֵוִי: מִי קָתָנֵי ״טְהוֹרָה בְּכוּלָּן״? בִּימֵי נִדָּה — נִדָּה, בִּימֵי זִיבָה — טְהוֹרָה. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי: אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵין הַוָּלָד מְטַהֵר אֶלָּא יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה גְּדוֹלָה. מַאי טַעְמָא? דָּמָהּ ״יָמִים רַבִּים״ כְּתִיב. אַבָּא שָׁאוּל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אֲפִילּוּ יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה קְטַנָּה, מַאי טַעְמָא? ״יְמֵי״ וְ״כׇל יְמֵי״ הָתָם כְּתִיבִי. תְּנַן: כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם. קַשְׁיָא לְתַרְוַיְיהוּ! מִי קָתָנֵי ״טְהוֹרָה בְּכוּלָּן״? קִשְּׁתָה בִּימֵי נִדָּתָהּ — נִדָּה, בִּימֵי זִיבָתָהּ — טְהוֹרָה. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ מְקַשָּׁה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם, וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן. כֵּיצַד? שְׁנַיִם בְּלֹא עֵת. וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה, וַחֲמִשִּׁים שֶׁהַוָּלָד מְטַהֵר. וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יֵשׁ מְקַשָּׁה כׇּל יָמֶיהָ, וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן! אָמַר לָהֶן: מַאי דַּעְתַּיְיכוּ? מִשּׁוּם נְפָלִים? אֵין קוֹשִׁי לִנְפָלִים. תָּנוּ רַבָּנַן: יֵשׁ רוֹאָה מֵאָה יוֹם, וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן. כֵּיצַד? שְׁנַיִם בְּלֹא עֵת, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה, וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר אִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דַּיָּהּ וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן: דַּיָּהּ חׇדְשָׁהּ, וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד? קִשְּׁתָה שְׁנַיִם בְּסוֹף שְׁמִינִי וְאֶחָד בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי, וַאֲפִילּוּ בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי יָלְדָה — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב. אֲבָל קִשְּׁתָה יוֹם אֶחָד בְּסוֹף שְׁמִינִי וּשְׁתַּיִם בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי, וַאֲפִילּוּ בְּסוֹף תְּשִׁיעִי יָלְדָה — אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה שִׁיפּוּרָא גָּרֵים. אִינִי? וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת אֶלָּא לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹם, אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם יוֹם, אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה! הוּא דְּאָמַר כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, דְּתַנְיָא: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן אֶלָּא בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן

אף ימים הראויין לספירת סתירת זבה - בימי זיבה דלעולם היא טהורה עד שתשפה שהרי כל ימיה ראויין לכך שאם תספור ששה ותראה סותרת הכל ונמצאו הימים הבאין ראויין לספירה והא דתניא בימי נדה נדה היכא דאתחיל קושי מימי נדה אבל אתחיל בימי זיבה כל מה שיאריך הקושי טהורה: ועוד ארבעים וחמשים יום - קס"ד לגמרי מטהר לה ר"מ מזוב ומנדות: בימי נדה נדה - וה"ק ר"מ כמה הוא קשויה שלא תבא להתחייב בקרבן ולספירת נקיים ארבעים וחמשים יום ומיהו בכל הני ארבעים כי שלמי ימי זוב ומטו ימי נדות טמאה נדה וכי הדרי שלמי ז' ימי נדות ומטו ימי זוב טהורה: זבה גדולה - ראתה שלשה רצופין בתוך י"א יום טהורה מספירת נקיים ומקרבן אבל לא ראתה אלא יום אחד צריכה לשמור יום כנגד יום דכי כתיב דמה דדרשינן ולא מחמת ולד בזבה גדולה כתיב דכתיב בההוא קרא ימים רבים ואם משך קשויה יותר מאחד עשר יום שנכנסה לימים שראויים לנדה טמאה: ימי וכל ימי זוב טומאתה וגו' - ומינייהו נפקא לן זבה קטנה בשילהי מכילתין בשמעתא בתרייתא: קשיא לתרוייהו - דאמרי זבה גדולה וקטנה הוא דמטהר ולד אבל אם יאריך אחריהן טמא: בימי זיבה - למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: יש מקשה - שהיא רואה: ק"נ יום - רצופין: ואין זבה עולה בהן - ולא שתהא מקשה כל ק"נ יום: כיצד ראתה ב' בלא עת - בלא עת נדה הרי י"א ימים שלאחר נדתה שהן ימי זיבה ואינה זבה עד שתראה בהן ג' רצופין ואם ראתה שנים בסופן כשתראה למחר הוי פתח של נדותה ואינו מצטרף לה לזיבה אלא תחלת נדה הויא וכל שבעה תהיה נדה הרי ט' ימים רצופין ושנים שלאחר הנדה שהן מן י"א של ימי זוב וכל כמה דלא חזיא ג' בימי זיבה לא הויא זבה הרי י"א רצופין וקשתה חמשים והיא חולה ואמרינן לעיל בחולה חמשים הרי ס"א וביום ס"א ילדה נקבה ואפילו רואה כל שמונים אינה זבה ואחד ושמונים הוי תחילת נדה ואם תראה ז' הרי מאה ומ"ח ושנים שלאחר הנדה ותפסוק הרי ראתה ק"נ רצופין ואינה זבה אבל אם תראה יותר הויא זבה דהוו להו ג' לאחר הנדה: וחמשים שהולד מטהר - הנך חמשים של קושי לפני השמונים: א"כ - דקחשבת שמונים של נקבה: יש מקשה לעולם - ואינה זבה כגון טובלת לי"ד של נקבה ומתעברת ולסוף שמונים שבעה לנדה ושנים לאחר הנדה ומקשה חמשים וחוזרת ומפלת נקבה וכן לעולם: אמר להן - ר"מ מאי דעתייכו משום נפלים כדפרשינן: אין קושי לנפלים - אין הנפל מטהר קישויו ואנן בולד דאית ליה קושי קמיירינן: יש רואה - בלא קושי: קמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם - דאי לא אפשר הויא לה זבה כשילדה אחר שנים שלאחר הנדה דהוה ליה יום לידה שלישי ואי הויא חזיא קודם לידה בפתיחת הקבר הרי היא זבה הואיל ובלא קושי ראתה: להקל ולהחמיר - פעמים שאינו מטהר כלום פעמים שהוא מטהר חדש ויום אחד: הרי זו יולדת בזוב - הואיל ורוב זיבה בשמיני הואי שאין הולד מטהר שדינן חד יומא בתר תרין והרי היא זבה: ואפי' בסוף תשיעי ילדה - ואע"ג דתשיעי כולו בשופי חוץ משני ימים אין זו יולדת בזוב בלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דשופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי דקסבר ר' יהודה שיפורא גרים כלומר החדש של תשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל הוה זמן לידה הילכך כל הדמים שרואה בו בקושי אינו אלא מחמת הולד אע"ג דאיכא שופי בתרייהו ואפי' בתחלת תשיעי הוי מחמת ולד דקסבר יולדת לט' יולדת למקוטעין: שיפורא - שופר שתוקעין בו ב"ד בקדוש החדש: או למאתים ושבעים ואחד - דהוו להו ט' חדשים שלמים של שלשים וביום ראשון של עשירי יולדת: או לרע"ב - כלומר אם לא קלט הזרע יום ראשון קולט בשני ומיום קליטתו הוי התחלת העיבור: או לרע"ג - שאם לא קלט בשני קולט בשלישי אבל אם לא קלט בשלישי שוב אינו קולט דקי"ל דעד שלישי הוי ראוי להזריע מכאן ואילך מסריח במסכת שבת (דף פו.) בפולטת שכבת זרע ביום השלישי בפרק ר' עקיבא. אלמא לא ילדה למקוטעין: [הוא] - שמואל דאמר כחסידים:

להיות בהן זבה גדולה. רש"י פירש לאפוקי י' וי"א דאינה ראויה להתחיל בהן זבה גדולה ור"ח פירש לאפוקי יום ראשון ויום שני של י"א דאינה ראויה עדיין להיות זבה גדולה אם לא תראה יום ג': מאי דעתיך משום נפלים. תימה דבלאו נפלים מצינן לאשכוחי יותר מק"נ כגון יהודה וחזקיה ואחר הולד השני תספור שמונים לנקבה ושבעה ימים לנדה ושני ימים אחרי כן וי"ל דלא שכיח וא"ת והלא בלא קושי משכחת כל ימיה שלא תהא זבה כגון שהפילה אחר פ' לנקבה וז' לנדה וב' ימים אחר נדה ובשלמא בסמוך גבי יש רואה ק' ימים איכא למימר דבחד ולד מיירי אי נמי בבן קיימא אבל הכא מיירי בנפלים מדקאמר אין קושי לנפלים ויש לומר דלא מיירי ביולדת בלא קשוי: שיפורא גרים. פירוש שופר שתוקעין בר"ח בקדוש החדש תשיעי של עיבורה ואם תאמר והיכי מוכח דחדש לבנה גרים דילמא חדש תשיעי של אחר ח' חדשים של שלשים יום להריונה גרים אפי' הוא מתחיל באמצע חדש הלבנה וי"ל דאם כן הו"ל למימר דיה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש המבורר דהיינו חדש הלבנה וקאי ש"מ אמתני' כמו אברייתא א"נ משום דברייתא מוכחא דיולדת למקוטעים כדקתני אפילו בתחלת ט' ילדה וליום אחד לא הוה קרי חדשה אבל אחדש לבנה קרי שפיר חדשה אפי' יום אחד (כו') אי נמי מסיפא דברייתא מוכיח דע"כ חדש לבנה גרים דקתני אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפי' ילדה בסוף ט' כו' והיאך יכולה לידע דקשתה שנים בט' אי לא דמיירי בחידושה של לבנה דנהי דהיכא דילדה בסוף ט' יכולה לידע כגון שילדה לרע"ג ימים לשמושה דאז מתחיל תשיעי שלה שלשים יום לפני לידתה דהזרע לא נקלט עד יום ג' לשמושה דאי נקלט יום ראשון היתה יולדת לרע"א לשמושה דאין הולד משתהה יותר דלא קי"ל כרבה תוספאה דפרק הערל (יבמות דף פ:) מ"מ מדקאמר אפי' ילדה בסוף ט' משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז אי אפשר לדעת אם קשתה ב' ימים בט' בצמצום דאי קשתה בר"מ וברמ"א וברמ"ב משמושה שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש וא"כ לא קשתה אלא יום אחד בחדש ט' ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג שנקלט הזרע ביום התשמיש א"כ ג' ימים קשתה בחדש ט' אלא ודאי שיפורא גרים ונראה דלרבי יהודה שיפורא דט' חדשים גרים ואם נתעברה בסוף החדש יולדת בתחלת תשיעי דאי בעינן שמונה הראשונים שלמים א"כ כי נתעברה בסוף החדש שיפורא דט' הוה ליה עשירי אא"כ נתעברה בתחלת החדש: והא אמר שמואל כו'. לא מצי למימר דרבי יהודה בנפלים איירי מדנקט שמיני ותשיעי ולא נקט ג' וד' אי נמי מדקתני ילדה:

נדה לח.

Navigate the library