בבא קמאצג:
טוען את הדף…
הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, צֶמֶר וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים – מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. גָּזַל פָּרָה מְעוּבֶּרֶת – וְיָלְדָה, רָחֵל טְעוּנָה – וּגְזָזָהּ; מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד, וּדְמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִיגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה – וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה, רָחֵל – וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ; מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַגַּזְלָנִים מְשַׁלְּמִין כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. גְּמָ׳ אָמְרִי: עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים – אִין, שִׁיפָּן – לָא; צֶמֶר וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים – אִין, לִיבְּנָן – לָא. וּרְמִינְהִי: גָּזַל עֵצִים וְשִׁיפָּן, אֲבָנִים וְסִיתְּתָן, צֶמֶר (וְלִיבְּנָן) [וְלִיבְּנוֹ], פִּשְׁתָּן וְנִקָּהוּ – מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. אָמַר אַבָּיֵי: תַּנָּא דִּידַן קָתָנֵי שִׁינּוּי דְּרַבָּנַן – דְּהָדַר, וְכׇל שֶׁכֵּן שִׁינּוּי דְּאוֹרָיְיתָא; עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים – בְּעֵצִים מְשׁוּפִּין, וּמַאי נִינְהוּ? נְסָרִים; דְּשִׁינּוּי דְּהָדַר לִבְרִיָּיתֵיהּ הוּא – דְּאִי בָּעֵי מְשַׁלֵּיף לְהוּ. צֶמֶר וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים – בְּצֶמֶר טָווּי; דְּשִׁינּוּי דַּהֲדַר לִבְרִיָּיתֵיהּ הוּא – דְּאִי בָּעֵי סָתַר לֵיהּ. וְכׇל שֶׁכֵּן שִׁינּוּי דְּאוֹרָיְיתָא. וְתַנָּא בָּרָא – שִׁינּוּי דְּאוֹרָיְיתָא קָתָנֵי, וְשִׁינּוּי דְּרַבָּנַן לָא קָתָנֵי. רַב אָשֵׁי אָמַר, תַּנָּא דִּידַן נָמֵי שִׁינּוּי דְּאוֹרָיְיתָא קָתָנֵי: עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים – בּוּכָאנֵי, דְּהַיְינוּ שִׁיפָּן; צֶמֶר וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים – נַמְטֵי, דְּהַיְינוּ שִׁינּוּי דְּלָא הָדַר. וְלִיבּוּן מִי הָוֵי שִׁינּוּי? וּרְמִינְהִי: לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ – פָּטוּר. לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ – חַיָּיב! אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: גְּזָזוֹ, טְווֹאוֹ וַאֲרָגוֹ – אֵין מִצְטָרֵף. לִבְּנוֹ – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מִצְטָרֵף, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִצְטָרֵף. רָבָא אָמַר: הָא וְהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְלָא קַשְׁיָא; הָא דְּנַפְּצֵיהּ נַפּוֹצֵי, הָא דִּסַרְקֵיהּ סָרוֹקֵי. רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר: הָא דְּחַוְּורֵיהּ חַוּוֹרֵי, הָא דְּכַבְרֵיהּ כַּבְרוֹיֵי. הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר צֶבַע לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא הָוֵי שִׁינּוּי, לִיבּוּן הָוֵי שִׁינּוּי? דְּתַנְיָא: גָּזַז רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּצְבָעוֹ, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּטְווֹאוֹ, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וַאֲרָגוֹ – אֵין מִצְטָרֵף. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: צְבָעוֹ – מִצְטָרֵף. אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבָּנַן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה, וְשָׁאנֵי צֶבַע – הוֹאִיל וְיָכוֹל לְהַעֲבִירוֹ עַל יְדֵי צָפוֹן. וְכִי קָתָנֵי הָתָם: לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ – פָּטוּר, וְאוֹקִימְנָא כְּדִבְרֵי הַכֹּל; בְּקָלָא אִילָן דְּלָא עָבַר. אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה, וּבֵית שַׁמַּאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ: שִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה – הָא דַּאֲמַרַן. בֵּית שַׁמַּאי מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: נָתַן לָהּ חִטִּין בְּאֶתְנַנָּהּ, וַעֲשָׂאָן סוֹלֶת; זֵיתִים וַעֲשָׂאָן שֶׁמֶן; עֲנָבִים וַעֲשָׂאָן יַיִן – תָּנֵי חֲדָא: אָסוּר, וְתַנְיָא אִידַּךְ: מוּתָּר. וְאָמַר רַב יוֹסֵף, תָּנֵי גּוּרְיוֹןמתני' הגוזל עצים - משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשינוי: ודמי רחל הטעונה ליגזז - והעודף ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר שלו הוא דקננהו בשינוי: גמ' שפוי שייך בעצים וסתיתה באבנים ושניהן לשון תיקון שמתקנן ומחליקן: ונקהו - מן הנעורת: משלם כשעת הגזלה - ומתניתין אמאי נקט כלים ובגדים הא אינו חוקקם עד שישפם תחלה וכן צמר מלבנו תחילה ואחרי כן טווהו ומשעת שפוי וליבון קנה מיד ולמה לי כולי האי: ה"ג אמר אביי תנא דידן תני שינוי דרבנן - עצים ועשאן כלים בעצים משופים ומאי נינהו כו': וכ"ש שינוי דאורייתא - כלומר להכי נקט כלים לאשמועינן דהני עצים דקתני בנסרים משופים עסקינן ועשאן תיבות וקתדראות דהוי שינוי קל שחוזר לברייתו דאי בעי משליף ומנתק הנסרים זו מזו והרי הן נסרים כבתחילה ואפי' הכי קני וכ"ש עצים ושיפן דהוי שינוי גמור ומדאורייתא קני כדאמר במרובה (לעיל בבא קמא דף סו.) שינוי קונה כתיבא ותנינא והשיב את הגזלה מה תלמוד לומר אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמי בעלמא בעי לשלומי: צמר ועשאן בגדים - להכי לא נקט ליבנו דלא מבעי' צמר וליבנו דשינוי שאין חוזר הוא אלא אפילו גזל צמר טווי וארגו דהדר לברייתו דאי בעי סתר לה והוי חוטין כמעיקרא אפי' הכי קני: נמי שינוי דאורייתא - דלא הדר קתני דקני אבל שינוי דרבנן לא קני ודקשיא לך משיפוי וליבון הוא דקנה וכלים ובגדים למה לי הכי נמי קאמר: כלים בוכאני - לכתוש דהיינו שיפן וליכא חקיקה: בגדים נמטי - פלטי"ר בלע"ז דאין מלבנים אותו הצמר אבל היכא דלבנן קנייה: נמטי - אין הצמר חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה: לא הספיק ליתנו - לראשית הגז לכהן עד שבצעו: פטור - דקנייה בשינוי ודמים נמי לא משלם דלאו גזל גמור הוא דלא מטא לידיה: אין מצטרף - דתנן בשחיטת חולין חמש רחלות גוזזות כל אחת מנה ופרס חייבות בראשית הגז וראשית הגז מהו הגוזז רחל לאחר שגזזה נותן מן הגיזה לכהן לפי מה שירצה ובלבד שתהא נתינה חשובה וקתני דאם גזז אחת וצבעה וכן שניה וכן שלישית אין מצטרפות למנה ופרס להתחייב דקננהו בשינוי: נפציה - ביד ירפי"ר בלע"ז ולא הוי שינוי כולי האי: סרקיה - במסרק: דכבריה - בגפרית להתלבן יפה: גזז ראשון ראשון וצבעו - לבד או שגזז ראשון ראשון וטוואו וכל שעה כשהוא גוזז היה משנהו: צפון - שיו"ן אבל ליבון לא הדר לברייתו: קלא אילן - דומה לתכלת: במקומו עומד - אין זז מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה: אסור - למזבח:מתני' הגוזל עצים. תנא דידן תנא שינוי דרבנן. וא"ת ולרבה דאית ליה אפילו שינוי החוזר לברייתו הוי דאורייתא כדפי' במרובה (לעיל בבא קמא דף סה: ושם) היכי משני מתניתין כדאביי לא מצי לשנויי וכרב אשי נמי לא דרב אשי מוקי לה דוקא בשינוי שאין חוזר ויש לומר דהוה משני דמתני' לרבותא נקט עצים משופים ועשאן כלים לאשמועינן דאפי' שינוי החוזר לברייתו קני וברייתא קמשמע לן דשינוי בעלמא הוי שינוי אף על פי שאין שם כלי עליהן: משלם דמי פרה העומדת לילד. וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד לגזלן:
עצים ועשאן כלים בוכני - דוקא שיפוי כי האי שנעשה בכך בוכני מועיל דחשיב שינוי מעשה וכן עבדיה נסרים נמי מהני אבל שיפוי שאין משתנה שמו בכך לא מהני וכן אמרינן לקמן (בבא קמא דף צו.) גזל דיקלא וקטליה לא קני דיקלא ועבדיה גובי לא קני דגובי דדיקלא מקרי אבל גובי ועבדינהו כשורי קני מעיקרא גובי והשתא כשורי: לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו - פירשתי במרובה (לעיל בבא קמא דף סו.): טוואו וארגו - וא"ת ארגו תיפוק ליה משום טוויה וי"ל מאי אריגה תיכי דכה"ג מפרש בסוף מכילתין (דף קיט:): הא דחווריה חוורי והא דכווריה כוורויי - ותרוייהו אליבא דכ"ע דחווריה חוורי אפילו לר"ש לא הוי שינוי וכווריה כווריי אפי' לרבנן הוי שינוי ורבא לא רצה לתרץ כן דקסבר כווריה כווריי לא מקרי ליבון אלא צביעה והא דלא נקט רבי חייא בר אבין הא דנפציה נפוצי הא דכווריה כווריי דהא בנפיצה אפילו ר"ש מודה דלא הוי שינוי כדמוכח במילתיה דרבא יש לומר אורחא דמי לתא נקט כל חד וחד דקודם סירוק עושין ניפוץ ואין משהין זה אחר זה אלא מיד מסרקין וקודם כווריה עושין חיוורי והשתא בנפוצי וחיוורי לכ"ע לא הוי שינוי ובכוורי לכולי עלמא הוי שינוי ובסירוק פליגי וי"ס שכתוב בהן במילתיה דרבי חייא בר אבין הא והא רבנן ולגיר' זו צריך לומר דבחיוורי נמי פליגי כמו בסרוקי ותימה למה לא העמיד תרוייהו ככ"ע והא דנפציה נפוצי והא דכווריה כווריי ושמא קסבר רבי חייא בר אבין בדנפוצי נמי פליגי: השתא צבעו לר"ש לא הוי שינוי - לרבא דשני הא והא כר"ש הוי מצי למיפרך מצבע אצבע: בקלא אילן דלא עבר - והא דמפליג בין ליבון לצביעה בצביעה גופא הו"מ לפלוגי בין עוברת לשאין עוברת אלא דעדיפא ליה לאיפלוגי בין קלא אילן לליבון דתרוייהו לא הדרי לברייתן ולרבא לרבי שמעון עדיף ליבון דלא הדר מצבע דהדר ורבנן עדיף להו צבע אע"ג דהדרא לפי שהוא שינוי מרובה מליבון שהוא שינוי מועט אע"ג דלא הדר: רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן - תימה הא בטוואו וארגו מודה ולא פליג אלא בצבעו משום דלא חשיב ליה שינוי לפי שלא נשתנה גוף הצמר וי"ל דלאו דוקא אמרו דבר אחד אלא כלומר בשיטה אחת הן וכה"ג איכא בכמה דוכתי: