בבא קמא לז:

פרק ד׳ · שור שנגח ד' וה'

Bava Kamma 37b · Chapter 4: Shor SheNagach Arba'ah VaChamishah

שׁוֹר, שׁוֹר וָשׁוֹר, חֲמוֹר וְגָמָל, מַהוּ? הַאי שׁוֹר בָּתְרָא – בָּתַר שְׁווֹרִים שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאַכַּתִּי לִשְׁווֹרִים הוּא דְּאִיַּיעַד – לְמִידֵּי אַחֲרִינָא לָא אִיַּיעַד; אוֹ דִילְמָא, הַאי שׁוֹר בָּתְרָא – בָּתַר חֲמוֹר וְגָמָל שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לֵיהּ לְכוּלְּהוּ מִינֵי? חֲמוֹר וְגָמָל, שׁוֹר, שׁוֹר וָשׁוֹר, מַהוּ? הַאי שׁוֹר קַמָּא – בָּתַר חֲמוֹר וְגָמָל שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לֵיהּ לְכוּלְּהוּ מִינֵי; אוֹ דִילְמָא בָּתַר שְׁווֹרִים שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאַכַּתִּי לִשְׁווֹרִים הוּא דְּאִיַּיעַד – לְמִינָא אַחֲרִינָא לָא אִיַּיעַד? שַׁבָּת, שַׁבָּת וְשַׁבָּת, אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, מַהוּ? הָא שַׁבָּת בָּתְרָיְיתָא – בָּתַר שַׁבָּת הוּא דְּשָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאַכַּתִּי לְשַׁבָּת הוּא דְּאִיַּיעַד – לִימוֹת הַחוֹל לָא אִיַּיעַד; אוֹ דִילְמָא בָּתַר אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לֵיהּ לְכוּלֵּי יוֹמָא? חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת וְשַׁבָּת, שַׁבָּת וְשַׁבָּת, מַהוּ? הָא שַׁבָּת קַמַּיְיתָא – בָּתַר חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת שָׁדֵינַן לֵיהּ, וְאִיַּיעַד לְכוּלְּהוּ יוֹמֵי; אוֹ דִילְמָא הָא שַׁבָּת קַמַּיְיתָא – בָּתַר שַׁבָּתוֹת הוּא דְּשָׁדֵינַן לֵיהּ, וּלְשֶׁבָּתוֹת הוּא דְּאִיַּיעַד? תֵּיקוּ. נָגַח שׁוֹר יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחוֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּחוֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּחוֹדֶשׁ זֶה – פְּלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, דְּאִתְּמַר: רָאֲתָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּחֹדֶשׁ זֶה – רַב אָמַר: קָבְעָה לָהּ וֶסֶת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד שֶׁתְּשַׁלֵּשׁ בְּדִילּוּג. אָמַר רָבָא: שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח, קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח, קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח – נַעֲשָׂה מוּעָד לְשׁוֹפָרוֹת. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הָךְ שׁוֹפָר קַמָּא – סְיוּטָא בְּעָלְמָא הוּא דְּנַקְטֵיהּ; קָא מַשְׁמַע לַן. מַתְנִי׳ שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹר רֵעֵהוּ״ – וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל גּוֹי – פָּטוּר. וְשֶׁל גּוֹי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל – בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. גּמ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, דְּתַנְיָא: שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹר רֵעֵהוּ״ – וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר; וְשֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אָמְרִי: מַאי קָא סָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אִי ״רֵעֵהוּ״ דַּוְקָא – אֲפִילּוּ שֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שֶׁל הֶקְדֵּשׁ לִיפְּטַר! וְאִי ״רֵעֵהוּ״ לָאו דַּוְקָא – אֲפִילּוּ דְּהֶקְדֵּשׁ נָמֵי, כִּי נָגַח דְּהֶדְיוֹט לִיחַיַּיב! וְכִי תֵּימָא: לְעוֹלָם קָסָבַר ״רֵעֵהוּ״ דַּוְקָא, וּמִיהוּ דְּהֶדְיוֹט כִּי נָגַח דְּהֶקְדֵּשׁ הַיְינוּ טַעְמָא דְּמִיחַיַּיב – מִשּׁוּם דְּקָא מַיְיתֵי לֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֶר דְּהֶדְיוֹט: וּמָה הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שֶׁל הֶדְיוֹט – חַיָּיב, כִּי נָגַח דְּהֶקְדֵּשׁ – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן דְּמִיחַיַּיב? דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין – לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן! מָה לְהַלָּן – תָּם חֲצִי נֶזֶק, הָכָא נָמֵי חֲצִי נֶזֶק! אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל נֶזֶק שָׁלֵם; כְּשֶׁפָּרַט לְךָ הַכָּתוּב: ״רֵעֵהוּ״ גַּבֵּי תָם – רֵעֵהוּ הוּא דְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; מִכְּלָל דְּהֶקְדֵּשׁ – בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם;

חמור וגמל שור שור ושור מהו - אם תמצא לומר היכא דהתחיל בשוורים שדינן לשור בתראה בתר מינו הכא מאי: ראתה יום ט"ו בחדש זה ויום ט"ז בחודש זה כו' - ומתחילה היתה לימודה בימים אחרים: קבעה לה וסת - לדילוג וכי חזיא הך ראייה שלישית בי"ז בחדש שלישי דיה שעתה ואינה מטמאה טהרות מעת לעת כדתנן כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה: ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג - אין לה וסת קבוע עד שתראה ראייה רביעית בי"ח דראייה קמייתא לאו ממניינא דלאו בדילוג חזית והכא נמי לרב בג' נגיחות נעשה מועד לדילוג ומשלם נזק שלם בשלישית ולשמואל עד שיגח רביעית בי"ח בחדש רביעי דקמייתא לאו ממניינא ונראה דהך ברייתא נמי דאייתינן לעיל [ראה] שור ונגח שור ולא נגח כו' לרב נעשה מועד דקתני אשלישית [קאי] ולשמואל ה"ק נעשה מועד לסירוגין דכי הדר נגח משלם נזק שלם אבל בהך שלישית תם הוא: סיוטא - ביעותא שנבעת מקול השופר: כי נגח דהקדש ליפטר - לגמרי: הכל היו בכלל נזק שלם - האמור במועד דכתיב במועד שלם ישלם שור ובמועד לא נאמר רעהו הלכך כולם במשמע הרי לך הדיוט חייב בהקדש הלכך כשפרט לך הכתוב רעהו בתם לא לפטור הדיוט בנזק הקדש בא אלא להחמיר עליו בא לשלם נזק שלם בהקדש לימדך שלא להוציא תם מכלל נזק שלם אלא גבי רעהו:

שור שור ושור חמור וגמל - וכגון שבין שוורים ראשונים ראה בהמות אחרות ולא נגח ובבעיא שנייה בין שוורים אחרונים ואתי שפיר כולה סוגיא כרב זביד ולא כרב אלפס שפירש סוגיא דשמעתין כרב פפא ונראה לר"י דהני תרי בעיות באם תמצא לומר דשור בתר שוורים שדינן ליה דאיכא תרי טעמי דסברא למשדייה בתר קמאי ובתר שוורים שהן מינו חמור וגמל שור שור ושור מהו משדינן ליה בתר קמאי או בתר שוורים שהן מינו: יום ט"ו בחדש זה כו' - נראה דג' פעמים בט"ו בחדש לכ"ע הוי מועד ובנדה נמי קובעת וסתה אע"ג דליכא אלא שתי פעמים סוף ל' יום דלאו סוף ל' יום גרים אלא ט"ו בחדש גרים כמו ריש ירחא וריש ירחא וריש ירחא דקבע וסתה בג' ראיות הללו כדמשמע בשילהי בנות כותים (נדה ד' לט:) וכמו שבת שבת ושבת דסגי בשלש פעמים דלאו סוף ז' גרים אלא יום שבת והיכא דאין שם היום גורם ולא שם מנין החדש כגון אם ראתה היום ולסוף עשרים לראייתה זו ראתה וחזרה וראתה לסוף עשרים לכ"ע אין הראשונות מן המנין דהא סוף עשרים גרים וכן משמע בנדה בפ' האשה (ד' סג:) דתנן היתה למודה לראות ליום ט"ו ושינתה ליום עשרים זה וזה אסורים שינתה ג"פ ליום עשרים הותר יום ט"ו ונאסר יום כ' שאין האשה קובעת כו' אלמא בעי' ג"פ ליום כ' ואין הראשונים של ט"ו יום מן המנין ואין נראה לחלק משום דהתם למודה לראות ועוד מדקתני שאין האשה קובעת כו' משמע דפסיקא ליה הכי בכל הנשים ולפ"ז אם נגח יום א' ויום ב' לא נגח יום ג' נגח ויום ד' לא נגח יום ה' נגח ויום ו' לא נגח אין נעשה מועד לכ"ע עד שישלש בדלוג ואין הראשונים מן המנין ותימה דגבי ראה שור ונגח וראה שור ולא נגח הוי ראשון מן המנין וצריך לחלק בין סירוגים של ימים לסירוגים של שוורים: