בבא מציעאקיז.
טוען את הדף…
כְּשֶׁהוּא דָּר, לְבַדּוֹ הוּא דָּר כִּדְמֵעִיקָּרָא, אוֹ דִלְמָא שְׁנֵיהֶם דָּרִין, דַּאֲמַר לֵיהּ: אַדַּעְתָּא לְאַפֹּקִינַן לָא אֹגַרִי לָךְ. אִם תִּמְצָא לוֹמַר שְׁנֵיהֶם דָּרִין בּוֹ, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ – דֶּרֶךְ פְּתָחִים מִשְׁתַּמֵּשׁ, אוֹ דֶּרֶךְ גַּגִּין מִשְׁתַּמֵּשׁ? מִי אָמַר כִּדְמֵעִיקָּרָא: מָה מֵעִיקָּרָא, דֶּרֶךְ גַּגִּין – הַשְׁתָּא נָמֵי דֶּרֶךְ גַּגִּין. אוֹ דִלְמָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: עֲלִיָּיה – קַבֵּילִי עֲלַאי, עֲלִיָּיה וִירִידָה – לָא קַבֵּילִי עֲלַאי. אִם תִּמְצָא לוֹמַר, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: עֲלִיָּיה וִירִידָה לָא קַבֵּילִי עֲלַאי. שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, מַהוּ? אִיפְּחִית עֶלְיוֹנָה, נָחֵית וְדָר בְּתַחְתּוֹנָה. אִיפְּחִית תַּחְתּוֹנָה, מַהוּ לְמִיסְלַק לִגְמָרֵי בְּעֶלְיוֹנָה? מִי אָמְרִינַן דַּאֲמַר לֵיהּ: שֵׁם עֲלִיָּיה קַבֵּילְיתְּ עֲלָךְ? אוֹ דִלְמָא: חַד עֲלִיָּיה – קַבֵּיל עֲלֵיהּ, שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת – לָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ? תֵּיקוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה כּוּ׳. מַאי ״תִּקְרָה״? רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: קִינִּים וּסְנָאִין. וְ[יוּ]סְטִינִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לְווֹחִים. וְלָא פְּלִיגִי: מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ. הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דַּהֲווֹ דָּיְירִי, חַד עִילַּאי וְחַד תַּתַּאי. אִיפְּחִית מַעֲזִיבָה. כִּי מָשֵׁי מַיָּא, עִילַּאי אָזְלִי וּמַזְּקִי לְתַתַּאי. מִי מְתַקֵּן? רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר: הָעֶלְיוֹן מְתַקֵּן, וְרַבִּי אִלְעַי מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: הַתַּחְתּוֹן מְתַקֵּן. וְסִימָן: ״וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה״. לֵימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אִלְעַי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי? לְמַאן דְּאָמַר הָעֶלְיוֹן מְתַקֵּן, קָסָבַר עַל הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הַנִּיזָּק. וּמַאן דְּאָמַר תַּחְתּוֹן מְתַקֵּן, קָסָבַר עַל הַנִּיזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הַמַּזִּיק. וְתִיסְבְּרָא רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן לְעִנְיַן נְזָקִין פְּלִיגִי? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ, דִּתְנַן: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה, בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִן הַצַּד. אִם הַבּוֹר קָדַם – קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. אִם הָאִילָן קָדַם – לֹא יָקוֹץ. סָפֵק זֶה קָדַם סָפֵק זֶה קָדַם – לֹא יָקוֹץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן – לֹא יָקוֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אַלְמָא, רַבִּי יוֹסֵי סָבַר עַל הַנִּיזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ, וְרַבָּנַן סָבְרִי עַל הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ! אֶלָּא אִי אִיכָּא לְמֵימַר פְּלִיגִי, בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן דְּהָתָם קָמִיפַּלְגִי. וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן דְּהָכָא, בְּמַאי פְּלִיגִי? בְּחוֹזֶק תִּקְרָה קָמִיפַּלְגִי. רַבָּנַן סָבְרִי: מַעֲזִיבָה אַחְזוֹקֵי תִּקְרָה הוּא, וְאַחְזוֹקֵי תִּקְרָה (עַל הַ)תַּחְתּוֹן בָּעֵי (לְ)אַחְזוֹקֵי. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מַעֲזִיבָה אַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת הוּא, וְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת (עַל הָעֶלְיוֹן לְאַשְׁווֹיֵי). אִינִי? וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב כָּהֲנָא, הֲוָה אָמְרִינַן: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּגִירֵי דִּילֵיהּ! דְּפָסְקִי מַיָּא וַהֲדַר נָפְלִי. מַתְנִי׳ הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּיה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּיה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת – הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִיָּיה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכָהּ, עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. אֶלָּא בַּעַל הָעֲלִיָּיה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּיה, [וּ]מְקָרֶה אֶת הָעֶלְיוֹנָה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו.לבדו הוא דר - ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו: דרך גגין - לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם: עלייה קבילת עילואי - לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה אבל טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי: שתי עליות זו על גב זו מהו - והגמרא מפרש לבעיא ואזיל: איפחית עלייה עליונה - והוא שכר העליונה פשוט לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא ליה: אלא איפחית תחתונה - והוא שכר את התחתונה מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית: חדא עלייה - מעלה: קינים וסנאים - מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש: וסטיני אמר ריש לקיש - שם חכם תלמידו של ריש לקיש: לווחין - פלנק"ש בלעז מנסרים של ארז: איפחית מעזיבה - והתקרה קיימת אלא שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה: ויוסף הורד - תרגומו איתחת רבי חייא ב"ר יוסי אמר תחתון וכו': בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן - דמתניתין דס"ד דהא דקאמר רבי יוסי העליון נותן את המעזיבה כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא דקסבר על המזיק להרחיק את עצמו והתחתון נותן תקרה שהרי השכיר לו מקום לגור ותנא קמא סבר על הניזק להרחיק את עצמו הלכך מעזיבה נמי על התחתון לעכב המים שלא ירדו עליו: ותיסברא דרבי יוסי ורבנן - דהכא בהיזיקא דתחתון פליגי ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון: איפכא שמעינן להו - דרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו: מן הבור - שהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור ומחלידין את הקרקע והכתלים נופלים: חרוב ושקמה - יש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות: בין מלמעלה - בין שהאילן נמוך מן הבור שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר והתם מפרש מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור: מן הצד - ששניהם בקרקע השוה: ונותן דמים - בעל הבור לבעל האילן: אלא אי איכא למימר דפליגי - אם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי: בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם הוא דפליגי - מ"ד על העליון לתקן כרבנן ומ"ד על התחתון כרבי יוסי: בחזוקי תקרה - וכשאין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק ואומר כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול: חזוקי תקרה הוא - מאחר שהוא טח בטיט אין הנסרים נדין ממקומן: אשווי גומות הוא - דחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלעז: איני והאמר רב אשי וכו' - אדרבי חייא בר יוסי פריך דאמר על התחתון לתקן ואוקימנא כרבי יוסי והא מודה רבי יוסי בגירי דיליה אע"ג דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ה"מ היכי דלאו אדם עצמו מזיקו כגון אילן ובור שבשעת נטיעתו אינו מזיקו אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא ששופך המים על ראשו מודה הוא דלא גרמא דניזקין הוא דתיפטר אלא מזיק ממש הוא ואדם מועד לעולם ער וישן שוגג ומזיד: דפסקי והדר נפלי - לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון אלא במקום אחר משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין: מתני' של שנים - בית של זה והעלייה של זה שחלקו כך בנחלת אביהן: אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות - החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג: בונה בית - לבדו עד תקרה התחתונה: עד שיתן לו יציאותיו - ואח"כ יצא ממנו ויבנה עלייתו: אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירו - אם כן הוא אף בעל העלייה זו כשהוא חוזר מעותיו לזה שהוא דר בתוך שלו ואי נמי זה לא חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו צריך להעלות לו שכר דזה מיהא נהנה שאלולי בית זה אין לו מקום לדור שם וקסבר זה נהנה וזה לא חסר חייב וצריך להעלות לו שכר ואי לא מיחזי כרבית: אלא בונה וגומר את הכל - ומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה: ויושב בבית - התחתון דהוה ליה זה לא נהנה וזה לא חסר הוא לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה וזה לא חסר דבלאו הכי לא חזיא ליה דהא לא הוה בני לה:איפחית תחתונה מהו למידר בעליונה - וא"ת אי דאמר ליה עלייה שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעליונה ששיעבד לו ואי אמר שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא שלא יכול לסלקו לילך לעליונה וי"ל דלעולם דא"ל שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל בית והא דא"ל שעל גבי בית זה משום דעיקר הבית היא למטה ואף על גב דמוכר את הבית לא מכר את העלייה לענין שיעבוד זה מיהא הוי בכלל בית: רבי יהודה אומר אף הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר - מה שפירש בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא דלא הלווהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא היה נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו הוא משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמרא: ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו - פי' בקונטרס דטעמא משום דהשתא לא נהנה דהרי עלייתו מוכנת לו וקשה דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות ונראה דגרס ומקרה את העלייה ויושב בתוכה פי' בעליי' ולא יניח לבעה"ב ליכנס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו: