בבא מציעא קיא:

פרק ט׳ · המקבל שדה מחבירו

Bava Metzia 111b · Chapter 9: HaMekabbel Sadeh MeChavero

״מֵאַחֶיךָ״ – פְּרָט לַאֲחֵרִים. ״גֵּרְךָ״ – זֶה גֵּר צֶדֶק. ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ – זֶה אוֹכֵל נְבֵילוֹת. אֵין לִי אֶלָּא שְׂכַר אָדָם, מִנַּיִן לְרַבּוֹת בְּהֵמָה וְכֵלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאַרְצְךָ״ – כׇּל שֶׁבְּאַרְצְךָ. וְכוּלָּן עוֹבְרִים בְּכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ. מִכָּאן אָמְרוּ: אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ״, וְיֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ״, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם ״לֹא תָלִין״. בְּהֵמָה וְכֵלִים אֵין בָּהֶן אֶלָּא מִשּׁוּם ״בַּל תַּעֲשֹׁק״ בִּלְבַד. מַנִּי? אִי תַּנָּא קַמָּא דְּ״מֵאַחֶיךָ״ – קַשְׁיָא גֵּר תּוֹשָׁב. אִי רַבִּי יוֹסֵי – קַשְׁיָא בְּהֵמָה וְכֵלִים! אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא – תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הוּא, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֶחָד שְׂכַר אָדָם, וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ״ וּמִשּׁוּם ״לֹא תָלִין״. גֵּר תּוֹשָׁב – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ״, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״. מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא ״דְּמֵאַחֶיךָ״ – גָּמַר ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה לָא גָּמַר ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״. נְהִי דְּלָא גָּמַר ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, בְּהֵמָה וְכֵלִים מִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ״ נָמֵי נִיחַיַּיב? תָּנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא, אָמַר קְרָא: ״וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא״ – מִי שֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, יָצְאוּ בְּהֵמָה וְכֵלִים שֶׁאֵינָן בָּאִין לִידֵי עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת. וְתַנָּא קַמָּא, הַאי ״כִּי עָנִי הוּא״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי: לְהַקְדִּים עָנִי לְעָשִׁיר. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: הָהוּא ״מִלֹּא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן״ נָפְקָא. וְתַנָּא קַמָּא: חַד לְהַקְדִּים עָנִי לְעָשִׁיר, וְחַד לְהַקְדִּים עָנִי לְאֶבְיוֹן. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אֶבְיוֹן – מִשּׁוּם דְּלָא כְּסִיף לְמִתְבְּעֵיהּ. אֲבָל עָשִׁיר, דִּכְסִיף לְמִתְבְּעֵיהּ – אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן עָשִׁיר – מִשּׁוּם דְּלָא צְרִיךְ לֵיהּ, אֲבָל אֶבְיוֹן דִּצְרִיךְ לֵיהּ – אֵימָא לָא, צְרִיכָא. וְתַנָּא דִּידַן: מָה נַפְשָׁךְ? אִי יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״ – אֲפִילּוּ גֵּר תּוֹשָׁב נָמֵי, אִי לָא יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״ – בְּהֵמָה וְכֵלִים מְנָא לֵיהּ? לְעוֹלָם לָא יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, וְשָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא ״וְלֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר״: כֹּל שֶׁפְּעוּלָּתוֹ אִתְּךָ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ גֵּר תּוֹשָׁב נָמֵי! אָמַר קְרָא ״רֵעֲךָ״ – רֵעֲךָ, וְלֹא גֵּר תּוֹשָׁב. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּהֵמָה וְכֵלִים נָמֵי! הָא כְּתִיב ״אִתְּךָ״. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת בְּהֵמָה וְכֵלִים וּלְהוֹצִיא גֵּר תּוֹשָׁב? מִסְתַּבְּרָא בְּהֵמָה וְכֵלִים הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹת – שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בִּכְלַל מָמוֹן רֵעֲךָ, גֵּר תּוֹשָׁב אֵינוֹ בִּכְלַל מָמוֹן רֵעֲךָ. וְתַנָּא קַמָּא דְּ״מֵאַחֶיךָ״ [וְר׳ יוֹסֵי בְּר׳ יְהוּדָה], הַאי ״רֵעֲךָ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״רֵעֲךָ״ וְלֹא גּוֹי. גּוֹי מֵ״אַחֶיךָ״ נָפְקָא! חַד לְמִשְׁרֵא עוֹשְׁקוֹ, וְחַד לְמִשְׁרֵא גְּזֵלוֹ, וְקָא סָבַר גֶּזֶל גּוֹי מוּתָּר. וּצְרִיכִי: דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גְּזֵלוֹ – מִשּׁוּם דְּלָא טָרַח בֵּיהּ, אֲבָל עוֹשְׁקוֹ, דְּטָרַח בֵּיהּ – אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן עוֹשְׁקוֹ – מִשּׁוּם דְּלָא אֲתָא לִידֵיהּ, אֲבָל גְּזֵלוֹ, דַּאֲתָא לִידֵיהּ – אֵימָא לָא. צְרִיכָא. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ״לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְכִדְרַב אַסִּי. דְּאָמַר רַב אַסִּי: אֲפִילּוּ לֹא שְׂכָרוֹ אֶלָּא לִבְצוֹר לוֹ אֶשְׁכּוֹל אֶחָד שֶׁל עֲנָבִים – עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״. וְאִידַּךְ: מִ״וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ״ נָפְקָא, דָּבָר הַמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ עָלָיו.

מאחיך - לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך: פרט לאחרים - עובד כוכבים: זה גר אוכל נבילות - דכתיב ביה שעריך (דברים י״ד:כ״א) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה: וכולן - על שכר ישראל ועל שכר בהמה וכלים וגר וגר תושב: עובר בכל השמות הללו - בין הכתובים כאן ובין האמורים בתורת כהנים דיליף גזירה שוה לאיתויינהו הכא כדלקמן: ויש בהם משום בל תלין - האמור בתורת כהנים והוא הדין ללא תעשוק ולא תגזול דכתיב גביה ומיהו של שכיר יום ליתיה בשכיר לילה: ר' יוסי בר' יהודה וכו' - לקמן מפרש לה: אין בהם אלא משום לא תעשוק שכיר וגומר - דכתיב ביה בארצך דמרבי בהמה וכלים אבל ביומו תתן שכרו אע"ג דסמיך ליה לא ולקמן מפרש טעמא: קשיא גר תושב - דמתניתין תנן אין בו משום בל תלין האמור בתורת כהנים ובברייתא קתני כולן עוברים בכל השמות הללו: קשיא בהמה וכלים - דקתני מתני' יש בהם משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין ור' יוסי בר' יהודה סבר אין בהן אלא משום לא תעשוק דמשנה תורה ואפילו משום ביומו וגו' דסמיך ליה לא: גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו - וכל שכן משום לא תעשוק שכיר דבגויה כתיב בשעריך: ואין בו משום לא תלין - דתורת כהנים וכן משום לא תעשוק ולא תגזול דת"כ והאי דנקט הני משום דמפרשי בהו שכיר יום ושכיר לילה וה"ק יש בו משום ביומו תתן שכרו דמשתעי גבי שכיר לילה ואין בו משום שכיר יום: גמר שכיר שכיר - כתיב הכא לא תעשוק שכיר וכתיב בשכיר יום לא תלין פעולת שכיר מה כאן גר תושב בהמה וכלים איתרבאי אף בת"כ נמי גר תושב בהמה וכלים: לא גמר - הלכך דתורת כהנים ליתנהו לא בבהמה וכלים ולא בגר תושב: משום דביומו תתן שכרו - ליחייב דהך סמיך ליה דבקרא דלעיל כתיב מארצך: להקדים עני לעשיר - נשכרו שני פועלין אחד עני ואחד עשיר ואין בידו ליתן אלא לאחד מהן העני קודם: אביון - מעונה מעני ולשון אביון האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב ואשמעינן קרא דעני קודם לאביון משום דעני כסיף למיתבעיה אף על גב דצריך: ואי אשמועינן עשיר - דלקדמיה עני משום דלא צריך ליה העשיר לשכר כמו העני: אבל אביון - הורגל לבושת ולא כסיף למיתבעיה: אבל אביון דצריך ליה - טפי מעני אימא דליקדמיה לעני קמ"ל דעני קודם דצריך ליה וכסיף למיתבעיה: ותנא דידן - וכן דבי רבי ישמעאל דאמרו תרוייהו בהמה וכלים אכולהו וגר תושב לית להו דת"כ אי גמיר ג"ש אפילו גר תושב נמי ליחייביה משום שכיר יום: אתך - קרא יתירא הוא: שפעולתו אתך - ואפילו בהמה וכלים: רעך - בהנך דתורת כהנים כתיב לא תעשק את רעך: עשקו - שכר שכיר: גזלו - גזילה ממש: ור' יוסי האי אתך מאי עביד ליה - דמרבי מיניה תנא דידן בהמה וכלים אף על גב דגזרה שוה לא גמיר: אלא לבצור אשכול אחד - כלומר שכיר שעות: מואליו הוא נושא את נפשו - כל ששיעבד עצמו עליו:

מאחיך פרט לאחרים - תימה אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עכו"ם מגר תושב נפקא דדוקא גר תושב ולא עכו"ם ועוד תימה אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא דכ"ש גר צדק וליכא למימר דאי לאו דכתיב גר צדק הוה מוקמינן בשעריך לגר צדק דבשעריך לא משמע אלא גר תושב שאוכל נבילות דומיא (דברים י״ד:כ״א) דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה: מגרך זה גר צדק - תימה אמאי איצטריך למימר גר צדק דמאחיך נפקא דגר צדק אחיך לכ"ע לרבי יהודה ולרבנן דפליגי בהחובל (ב"ק דף פז. ושם) גבי אין לעבדים בושת דיש לו אחוה ואחיך הוא במצות וי"ל דשאני הכא דכתיב מאחיך דמשמע ממובחר שבאחיך כדדרשינן ב"ק (דף פח.) מקרב אחיך אי נמי מאחיך ולא כל אחיך כדדרשינן קדושין (דף כד:) מן העוף ולא כל העוף והוה ממעטינן גר אי לאו דכתיב גרך אבל באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא דף עא.) גבי רבית דדריש גר זה גר צדק קשיא לר"י אמאי איצטריך פשיטא דמה לי ישראל מה לי גר צדק וכי בכל המצות אין גר צדק בכלל ישראל וכן קשה דזימנין כתיב לאזרח ולגר וזימנין דלא כתיב ומ"ש: כל שבארצך - ולא מוקמינן ליה למעוטי חוצה לארץ דחובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ: ורבי יוסי ברבי יהודה לא יליף שכיר שכיר - ובפ"ק דקדושין (דף יד: ושם) דלא משכח תנא דלא יליף שכיר שכיר היינו דוקא גבי עבד עברי משום דסבר דההוא דהכא לא מופנה והאי מופנה: ואי אשמעינן גזל משום דלא טרח - לא הוה צריך להאי צריכותא דאי לא כתיב אלא חד אפילו לא תגזול הוה מוקמינן לה בעושק דמשתעי ביה קרא כדאמר באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא סא. ושם ד"ה לעבור) אבל השתא דכתיבי תרוייהו מוקמינן לה בגזל עובד כוכבים באם אינו ענין אלא משום דמשכח צריכותא אפי' מיעטיה בהדיא מגזל לא הוה שמעינן עשק : ורבי יוסי בר' יהודה האי לא תלין אתך מאי עביד ליה - תימה דבסמוך בברייתא דריש מיניה כמה דרשות ומצאתי כתוב כמדומה בתוס' רבינו אלחנן דהכא משכיר קבעי מאי עביד ליה דהוי ליה למיכתב לא תלין פעולתו אתך: לבצור אשכול אחד - היינו שכיר שעות נראה לר"י דאיצטריך למיכתב משום דשכיר משמע שכיר יום או חצי יום שאין רגילות להשכיר פועלים אלא ליום או לחצי יום אבל לכל דהו לא אי נמי איצטריך לאשמועינן דאפילו שכרו לבצור אשכול אחד ואכלו אפילו הכי עובר עליו: