חוליןצג.
טוען את הדף…
חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ מוּתָּר, אַלְמָא שֶׁעַל הַכְּסָלִים אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּסָלִים, הָכָא נָמֵי שֶׁעַל הַכְּלָיוֹת אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלָיוֹת. גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ – מוּתָּר. אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי תַּרְבָּא דְּתוּתֵי מָתְנֵי – אֲסִיר! אָמַר אַבָּיֵי: בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ פָּרוֹקֵי מִיפַּרְקָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲנָא לָאו טַבָּחָא אֲנָא וְלָאו בַּר טַבָּחָא אֲנָא, וּנְהִירְנָא דְּהָכִי הֲווֹ אָמְרִי בֵּי מִדְרְשָׁא: בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ פָּרוֹקֵי מִיפַּרְקָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: חֵלֶב שֶׁעַל הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת (אסורין) [אָסוּר], וְעָנוּשׁ כָּרֵת, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי תַּרְבָּא דִּקְלִיבוּסְתָּא אָסוּר, וְעָנוּשׁ כָּרֵת, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַכְּסָלִים. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: חוּטִין שֶׁבַּיָּד אֲסוּרִין. אָמַר רַב סָפְרָא: מֹשֶׁה, מִי אָמַר רַחֲמָנָא ״לָא תֵּיכוֹל בִּישְׂרָא״? אָמַר רָבָא: מֹשֶׁה, מִי אָמַר רַחֲמָנָא ״אֲכוֹל דְּמָא״? חַתְכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ, אֲפִילּוּ לִקְדֵירָה נָמֵי שַׁפִּיר דָּמֵי. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: רֵישׁ מְעַיָּא בְּאַמְּתָא בָּעֵי גְּרִירָה, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּין. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: חוּטִין שֶׁבָּעוֹקֶץ אֲסוּרִין. חַמְשָׁא חוּטֵי אִית בֵּיהּ בְּכַפְלָא, תְּלָתָא מִיַּמִּינָא וְתַרְתֵּי מִשְּׂמָאלָא. תְּלָתָא מִפַּצְלִי לִתְרֵי תְּרֵי, תְּרֵי מִפַּצְלִי לִתְלָתָא תְּלָתָא. נָפְקָא מִינַּהּ, דְּאִי שָׁלֵיף לְהוּ עַד דְּחַמִּימֵי – מִשְׁתַּלְּפִי, וְאִי לָא – בָּעֵי חַטּוֹטֵי בָּתְרַיְיהוּ. אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: חַמְשָׁא חוּטֵי הָווּ, תְּלָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא, וּתְרֵין מִשּׁוּם דְּמָא. דִּטְחָלֵי וּדְכַפְלֵי וּדְכוּלְיָתָא – מִשּׁוּם תַּרְבָּא, דִּידָא וּדְלוֹעָא – מִשּׁוּם דְּמָא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ – הָנֵי דְּמִשּׁוּם דְּמָא, אִי מְחַתֵּךְ לְהוּ וּמָלַח לְהוּ – שַׁפִּיר דָּמֵי, הָנָךְ – לֵית לְהוּ תַּקַּנְתָּא. אָמַר רַב כָּהֲנָא, וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: חַמְשָׁא קְרָמֵי הָווּ, תְּלָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא, וּתְרֵי מִשּׁוּם דְּמָא. דִּטְחָלֵי דְּכַפְלֵי וּדְכוּלְיָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא, דְּבֵיעֵי וּדְמוֹקְרָא מִשּׁוּם דְּמָא. רַב יְהוּדָה בַּר אוֹשַׁעְיָא הֲוָה קָא קָלֵיף לֵיהּ טְחָלָא לְלֵוִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא, הֲוָה קָא גָאֵים לֵיהּ מֵעִילַּאי. אֲמַר לֵיהּ: חוֹת בֵּיהּ טְפֵי. אֲתָא אֲבוּהּ אַשְׁכְּחֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשּׁוּם דְּרַב, וּמַנּוּ רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁעַל הַדַּד בִּלְבָד. אִינִי? וְהָאָמַר רַב הַמְנוּנָא: תָּנָא קְרוּם שֶׁעַל הַטְּחוֹל אָסוּר, וְאֵין חַיָּיבִים עָלָיו. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁעַל הַדַּד – אַמַּאי אֵין חַיָּיבִין עָלָיו? אֶלָּא דְּכוּלֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא – תַּנְיָא. גּוּפָא, אָמַר רַב הַמְנוּנָא: תָּנָא, קְרוּם שֶׁעַל הַטְּחוֹל אָסוּר וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו, קְרוּם שֶׁעַל גַּבֵּי כּוּלְיָא אָסוּר וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו. וְהָתַנְיָא: חַיָּיבִין עָלָיו! טְחוֹל אַטְּחוֹל לָא קַשְׁיָא: הָא כְּנֶגֶד הַדַּד, הָא שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַדַּד. כּוּלְיָא אַכּוּלְיָא נָמֵי לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעִילָּאָה, הָא בְּתַתָּאָה. בֵּיעֵי חֲשִׁילָתָא, רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי – חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר,חלב שהבשר חופה אותו - חלב שעל הכסלים שתחת הכליות ונראה בגובה הכסלים ואח"כ נבלע תחת הבשר אדום דק ומתפשט תחת אותו בשר בכל הכסלים ומשהבשר חופהו מותר וכשכלה למטה אותו בשר יוצא ממנו קרום עב ולבן לבד קרום דק וקלוש המתפשט בכל הכסלים שאסור משום חלב כדלקמן ותחת אותו קרום עב יש חלב ויש שנוהגים איסור באותו חלב לפי שאותו קרום אינו חשוב חפוי בשר שדק הוא אבל בארץ אשכנז נוהגין בו היתר וגם בעיני נראה דחפוי גמור הוא. ובלובן כוליא הלך אחר המחמיר לשרש אחריו כיון דלא איתוקם הלכתא כרבי אסי והמחמיר יחמיר והמונע לא הפסיד: האי תרבא דתותי מתני - זה עליונו וגובהו של אותו חלב שפירשתי קודם שיכסהו הבשר ואותו גובה עצמו מכוסה במתנים שקורין לונביל"ש שרחבן מרחיב למטה מצלעות קטנות ומכסהו וכשהטבח מפרישו נראה אותו חלב: פרוקי מפרקא - כשהיא הולכת איבריה נעים והמתנים פעמים שהן נמשכים כלפי מעלה והכסלים נמשכין כלפי מטה ואין החלב נכסה בהן: המסס ובית הכוסות - בסוף הקרב ולא זה הוא עיקר חלב המכסה את הקרב שקורין טייל"א שהוא תותב קרום ונקלף אבל אותו חלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס ובית הכוסות: תרבא דקליבוסתא - עצם קטן הוא ומונח על עצם שקורין הנק"א ומחובר לחולית האליה מלמעלה ועליו יש חלב תחת ראש המתן שקורין לונבי"ל: חוטין שביד - שאנו נוטלין מן הכתף: משה - תלמיד חכם: ריש מעיא - כשהדקין יוצאין מן הקבה צריך לגרר חלב שעליהן אורך אמה: וזהו חלב שעל הדקין - שנחלקו בו רבי ישמעאל ורבי עקיבא באלו טרפות (לעיל חולין דף מט:): שבעוקץ - היינו ה' חוטי דכפלי פלונקש"א: עוקץ - הנק"א: בעי לחטוטי בתרייהו - עד שימצא במספר הזה וראשן אחד מחובר בשדרה וראשי הפצולין נדבקין תחת החזה בראשי הצלעות: ה' חוטי הוו - ה' מקומות ובהן חוטים של איסור: דטחלא - טחול: דידא - שביד: ודלועא - שבלחי. וחוטים דקין הוא דקחשיב הלכך לא תנא מזרקי הצואר שאף הם משום דם: דביעי - ביצים של זכר: דמוקרא - שעל המוח: חות ביה טפי - שלא היה קולפו אלא בגובהו במקום עוביו שהוא מחובר שם לכרס ולחלב ואמר לו קלוף ורד עד מטה: על הדד - קרום שעל מקום עוביו: אמאי - והא חלב הקרב הוא: אלא לאו דכוליה - של טחול כוליה: עילאה - חלב ממש שעל הכליות יש עליו קרום דק והוא חלב גמור: תתאה - קרום: ביעי חשילתא - ביצי זכר המעורים בגופו: חד אסר - משום אבר מן החי דאע"ג דתלו ביה כחתוכין דמו:משה מי אמר רחמנא לא תאכל בישרא - דס"ד דאסר להו אפילו חתכו ומשום חלב: חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שפיר דמי - מכלל דעד השתא משמע דלא הוה מיירי לקדרה אלא לצלי ואפילו הכי קאמר דאסור לפי שלא חתכה והא דקאמר לקמן גבי בשרא דאסמיק שפדיה בשפודא מידב דאיב דמא וכן ביעי וכן מיזרקי ופירש בקונטרס בלא חתכיה ומלחיה לא בעי למימר שלא עשה לא חתיכה ולא מליחה דהא חתיכה בעי אף לצלי כדמשמע הכא אלא ר"ל שלא עשה שתיהם אלא חתיכה לבדה ובקונטרס נקט לשון הגמ' דקאמר חתכיה ומלחיה ולצלי אין צריך חתכיה ומלחיה ודוחק לחלק דהתם מיירי במיזרקי בפני עצמן כשהוא חוץ לצואר לכך לא בעי חתיכה לצלי שדרך מקום חתך שלהם יצא הדם אבל הכא מיירי שהחוטין שלימין בתוך היד לכך (לא) בעי חתיכה לצלי ואם היינו אומרים כן היה קשה לפירוש ר"ת דפירש שכמו שנהגו העולם לבשל כבד בקדרה אחר צליה כן מותר לבשלו בקדרה אחר מליחה כששהה שיעור מליחה משום דמליח הרי הוא כרותח והיינו כרותח דצלי מדנתן ה"ג שיעור לשהיית מליחה כשיעור צלייה והשתא לא יתכן דאם לא היה צריך כאן חתיכה לצלי אם כן לא היה ראיה מצלי למליחה דהא צלי מפלט טפי ממליחה דלצלי לא בעי חתיכה ויהא מותר לבשלו בקדרה ועם המליחה בעיא חתיכה לקדרה: חמשה חוטי איתא בכפלי - פירש בקונטרס שמחוברים בראשי צלעות שתחת החזה וצריך ליזהר אותם הקונים חלק של פנים לחטט אחריהם עד החזה: בעי לחטוטי בתרייהו - חטיטה לא הוי אלא מדרבנן חדא דהא חלב אמר רחמנא ולא חוטין ועוד שעל הכסלים ולא תוך הכסלים ומ"מ צריך לחטט אחריהם מדרבנן ולא דמי לבשר החופה את החלב דשרי דהכא בהמה בחייה פרוקי מיפרקא ונמשכין החוטין בהליכתה ומתגלים אי נמי כיון דבלאו הכי רובן גלוים אף מה שבתוך הבשר אסור מדרבנן: