חוליןקכד:
טוען את הדף…
בִּמְרוּדָּד, הָכָא נָמֵי בִּמְרוּדָּד. הָיוּ עָלָיו. אָמַר בַּר פְּדָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מֵאַחֲרָיו, אֲבָל מִלְּפָנָיו – יֵשׁ נוֹגֵעַ וְחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין נוֹגֵעַ וְחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ, וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – הָא דַּאֲמַרַן; רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס – דִּתְנַן: כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת – רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. לָאו אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הָתָם, אֵין מַאֲהִיל וְחוֹזֵר וּמַאֲהִיל, הָכָא נָמֵי אֵין נוֹגֵעַ וְחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ. וּמִדְּרַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רַבָּנַן כְּרַבִּי עֲקִיבָא? וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא טַהוֹרֵי קָא מְטַהַר! עַד כָּאן לָא קָא מְטַהַר רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּעוֹר, אֲבָל בְּעָלְמָא מְטַמֵּא, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן שֶׁהוּא טָמֵא. וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר? מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן. מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: ״בְּנִבְלָתָם״ – וְלֹא בְּעוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים. יָכוֹל אַף בְּמַשָּׂא? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהַנּוֹשֵׂא יִטְמָא״ – דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״הַנּוֹגֵעַ״ ״וְהַנּוֹשֵׂא״ – אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע, בָּא לִכְלַל מַשָּׂא; לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע, לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא. וְאִם אִיתָא, הֲרֵי בָּא לִכְלַל מַגָּע מִלְּפָנָיו? אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע בְּכׇל צַד – בָּא לִכְלַל מַשָּׂא, לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע בְּכׇל צַד – לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַוְיָא סָבָא מֵרַבָּה בַּר רַב הוּנָא: קוּלִית סְתוּמָה, לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא? אִית לֵיהּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע – בָּא לִכְלַל מַשָּׂא, לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע – לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא מִשּׁוּם דְּבָא לִכְלַל מַגָּע מִלְּפָנָיו. אוֹ דִלְמָא לֵית לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: עוֹרְבָא פָּרַח. אֲמַר לֵיהּ רָבָא בְּרֵיהּ: וְלָאו הַיְינוּ רַב אַוְיָא סָבָא מִפּוּמְבְּדִיתָא, דִּמְשַׁבַּח לַן מָר בְּגַוֵּיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא? אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי הַיּוֹם ״סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת״, וּבְעָא מִינַּאי מִילְּתָא דְּבָעֵי טַעְמָא. אָמַר עוּלָּא: שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם, אֲפִילּוּ מוֹלִיךְ וּמֵבִיא כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ – טָהוֹר. מַאי טַעְמָא? כְּתִיב ״וְנִשָּׂא״ וְקָרֵינַן ״נוֹשֵׂא״, בָּעֵינַן ״נוֹשֵׂא״ וְהוּא דְּנִישָּׂא בְּבַת אַחַת. תְּנַן: הָיוּ עָלָיו שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים – מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַמַּאי? וְהָא לָאו נִישָּׂא הוּא! אָמַר רַב פָּפָּא: בִּמְרוּדָּד. תָּא שְׁמַע: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן שֶׁהוּא טָמֵא. אַמַּאי? וְהָא לָאו נִישָּׂא הוּא! הָכִי נָמֵי בִּמְרוּדָּד. כְּתַנָּאֵי: אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמֵּסִיט, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹשֵׂא. אַטּוּ נוֹשֵׂא לָאו מֵסִיט הוּא? אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמֵּסִיט בְּלֹא נִישָּׂא, וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר: וְהוּא דְּנִישָּׂא, וּמַאי ״אַף״? אֵימָא: וְהוּא דְּנִישָּׂא. מַתְנִי׳ קוּלִית הַמֵּתבמרודד - דק וקלוש וארוך ורחב דכי מצרפת ליה הוי כזית ומיהו לא טרח איניש ומצרף ליה ומיהו פלטתו חיה דלאו איהו בטליה לא בטיל: מרודד - לשון וירקעו (שמות לט) ורדידו: לא שנו - לרבי ישמעאל דאמר דאע"ג דלא בטלי לענין משא במגע לא מטמו: אלא מאחוריו - שלא נוגע בבשר אלא בעור מאחוריו דכיון דלא הוי כזית שלם יחד אין לו יד ולא שומר. ואע"ג דאמרן לעיל (חולין דף קיח:) אין שומר לפחות מכפול הא כפול יש שומר הא איכא ת"ק דאחרים דפליג כדאמרינן לעיל אין זה שומר ורבי ישמעאל ס"ל כת"ק דאחרים: יש נוגע וחוזר ונוגע - כלומר שתי נגיעות מצטרפות: כל המטמאים באהל - כגון כזית מן המת ורובע עצמות ומלא תרווד רקב: שנחלקו - השיעור נחלק לשנים והכניס שתי החצאים לתוך הבית: מטהר - דאין לו אהילות מצטרפין שהבית מאהיל כאן וחוזר ומאהיל כאן. מדקאמר רבי יוחנן רבי ישמעאל ורבי דוסא אמרו דבר אחד אלמא טעמיה דרבי ישמעאל משום אין נוגע וחוזר ונוגע: ופרכינן מדרבי דוסא כרבי ישמעאל - מכלל דרבנן דפליגי עליה כרבי עקיבא קיימי והא ר"ע טפי מיקל: כדקתני סיפא - דטעמיה דר"ע דעור מבטלו הוא אבל בעלמא אפילו במגע נמי מטמא דאי לא מטמא במגע לא הוה מטמא במשא דהאמר ר"ע לקמן את שבא לכלל מגע בא לכלל משא: ותחבן בקיסם - נמי רחוקין זה מזה קאמר דנוגע וחוזר ונוגע הוא כדלקמן אמילתיה דעולא: ולא בעור שיש עליו שני חצאים - דלא קרינא ביה הנוגע בנבלתם (ויקרא יא) דאין בכל נגיעה כשיעור נבלה: יכול אף הנושא ת"ל והנושא יטמא - והרי זה נושא את הנבלה: והנוגע והנושא - קראי גבי הדדי כתיבי בההיא נבלה דכתיב בה הנוגע יטמא אההיא קאי והנושא יטמא: לא בא לכלל מגע - כלומר לדידך כיון דאמרת לא מטמא במגע תו לית לך לטמויי במשא: ואם איתא - לבר פדא מאי קמהדר ליה ר"ע לרבי ישמעאל הא מודי דבא לכלל מגע מלפניו: בכל צד - אף מאחוריו דהא בההוא קרא דלעיל כתיבא נמי נגיעת אחוריים כדאמרינן בריש פירקין (חולין דף קיח.) יכול אפילו יש עליו כזית הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחריו לא יהא טמא ת״ל יטמא: קולית סתומה - ואין עליה בשר ויש בתוכה מוח ותנן במתניתין קולית נבלה וקולית השרץ סתומים טהורין אף מן המשא דלא באו לכלל מגע מי פליג עליה רבי ישמעאל או לא מי אמרינן אית ליה לרבי ישמעאל כו': והכא - בעור של שני חצאין: היינו טעמא - דמטמא במשא משום דבא לכלל מגע מלפניו אבל גבי קולית לא בא לכלל מגע כלל דהא עצמות נבלה אין להם טומאה כדאמרן בנבלתה ולא בעצמות ובמוח אינו יכול ליגע דהא סתומה היא: עורבא פרח - ראה עורב פורח באויר כלומר השיאו לדבר אחר: סמכוני באשישות - כלומר צריכני חיזוק לפי שסר כחי מכח הדרשה שדרשתי היום ברבים דשבת הרגל היתה: הוליך והביא - שנשאן כל היום: כתיב נשא - והנשא את נבלתה חסר הוא בלא וי"ו וסתם קריאתו כיון דלא כתב וי"ו נקרא נישא ואנן קרינן נושא: והוא דנישא - שיהא כזית מחובר הניטל כולו כאחד בלא בית יד אחר: דברי רבי ישמעאל - אלמא כיון דאין עור מבטלו מטמא במשא ואף על גב דלאו מחובר הוא ביחד: במרודד - שיש כאן חצי זית ורחוק ממנו חצי זית ורצועת בשר מרודד מזה לזה ומחברתו: אחד הנוגע - בשני חצאי זיתים: ואחד המסיטן - טמא בלא נישא אף על פי שאין מחוברין יחד: והוא דנישא - וקאי בין אמגע בין אמשא דאין מטמאין אפילו במשא אא"כ מחוברין: מתני' קולית המת - טמא דהא עצם כשעורה במת מטמא במגע ובמשא כדכתיב או בעצם אדם:אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע - וסבר כת״ק דאחרים דריש פירקין (חולין דף קיט.) דאין שומר לפחות מכזית: אין מאהיל וחוזר ומאהיל - וא״ת מ״ש אהל ממשא וי״ל דמשא מרבינן' בסמוך מיטמא דקתני יכול אף במשא כן ת״ל והנושא יטמא ואע״ג דבמגע נמי כתיב יטמא יתירא דאמרינן בריש פירקין (חולין דף קיח:) מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא ולא מוקמינן לנוגע וחוזר ונוגע ונראה דגבי משא דרשינן מדהוה ליה למכתב והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והנושא יטמא דסיפא למה לי אלא לאוסופי טומאה בנושא שאין בנוגע: (לעיל) שהם תחובים בקיסם והסיטן - וה"ה בלא תחובים ונגע בהם דטמא דאי לא תימא הכי אפילו במשא לא ליטמו דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא לר"ע כדאמר בגמרא וקסבר יש נוגע וחוזר ונוגע אלא משום דפליג ר"ע ארבי ישמעאל בעור שיש עליו שתי חצאי זיתים קאמר דבקיסם כה"ג מודה ליה: רבי עקיבא אומר הנוגע והנושא כו' - לר"ע גופיה לא צריך קרא דאיהו ס"ל דעור מבטלם אלא לדברי רבי ישמעאל קאמר לדידך דלית לך עור מבטלו תיפוק ליה מיהא דכיון דאין בא לכלל מגע כו': והכא היינו טעמא משום דבא לכלל מגע לפניו - רב אויא סבר כבר פדא דאית ליה נוגע וחוזר ונוגע: אמר רב פפא במרודד - וא"ת ואי חשיב מרודד לצרופינהו לשני חצאי זיתים כגון שאינו מרודד יותר מדאי במגע נמי ליטמא ואי לא חשיב במשא נמי לא ליטמא דלאו נישא הוא וכ"ת דאתא כר"א דאמר לא שנו אלא מלאחריו כו' וקסבר כיון דלא מצטרף אלא ע"י מרודד לא חשיב למהוי שומר ומ"מ נישא הוא מ"מ תקשה דהא רישא דעור שיש עליו כזית בשר אוקימנא במרודד וקאמר הנוגע בשערה שכנגדו טמא אלמא דאיכא שומר אפילו למרודד ודוחק לומר דהאי מרודד דהכא גרע מאותו שלמעלה ונראה דקסבר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אין כמוהו וה"נ איירי באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו לכך אין מטמא במגע אבל במשא מטמא דנישא הוא: אימא והוא דנישא - תימה אמאי מגיה הברייתא אימא איפכא דרבנן סברי אחד הנוגע ואחד המסיט והוא דנישא אבל לא נישא לא ואתא ר' אליעזר למימר אף הנושא אע"פ שאין נישא ויתיישב שפיר לשון אף ונראה דסבר הש"ס דמסיט בכל ענין אפילו אין נישא לכך דחק לפרש כן: