חוליןקיט:
טוען את הדף…
שְׁנֵי שׁוֹמְרִין מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ? הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּזֶה עַל גַּב זֶה – וּמִי אִיכָּא שׁוֹמֵר עַל גַּב שׁוֹמֵר? וְהָתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת בְּבָצָל – פְּנִימִית, בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה – מִצְטָרֶפֶת; אֶמְצָעִית, שְׁלֵמָה – מִצְטָרֶפֶת, קְדוּרָה – אֵין מִצְטָרֶפֶת; חִיצוֹנָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – טְהוֹרָה. רַב אוֹשַׁעְיָא, שׁוֹמֵר אוֹכֶל שֶׁחִלְּקוֹ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ. כֵּיוָן דְּהַאי לָא מַגֵּין אַהַאי, וְהַאי לָא מַגֵּין אַהַאי, לָא מִצְטָרֵף. אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּהַאי מַגֵּין אַדִּידֵיהּ, וְהַאי מַגֵּין אַדִּידֵיהּ, מִצְטָרְפִין. תָּא שְׁמַע: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר בְּשֶׁל פּוֹל, וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל קִטְנִית, מִפְּנֵי שֶׁרוֹצֶה בְּמִשְׁמֻישָׁן. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: בְּקוּלְחָא, וּמִשּׁוּם יָד, וּמַאי ״בְּמִשְׁמֻישָׁן״ – בְּתַשְׁמִישָׁן. תָּא שְׁמַע, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״עַל כׇּל זֶרַע זֵרוּעַ (אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ)״, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה – חִטָּה בִּקְלִיפָּתָהּ, וּשְׂעוֹרָה בִּקְלִיפָּתָהּ, וַעֲדָשִׁים בִּקְלִיפָּתָן. כִּדְאָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, בְּקוּלְחָא, וּמִשּׁוּם יָד. הָכָא נָמֵי, בְּשִׁדְרָה, וּמִשּׁוּם שׁוֹמֵר. בִּשְׁלָמָא עִילִּיָּתָא צְרִיכִי לְתַתָּיָתָא, אֶלָּא תְּתַּיָּתָא מַאי צְרִיכִי לְעִילִּיָּתָא? בְּחַד דָּרָא. מִי אִיכָּא כְּבֵיצָה אֳכָלִין בְּחַד דָּרָא בְּחִטֵּי דְּשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח? הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, חֲדָא חִטָּה נָמֵי בְּחִטֵּי דְּשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח. גּוּפָא: שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶן שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, וְהִכְנִיס רָאשֵׁיהֶן שְׁנַיִם לְבַיִת, וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עֲלֵיהֶן – הַבַּיִת טָמֵא. יְהוּדָה בֶּן נָקוֹסָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב: הֵיאַךְ שְׁנֵי עֲצָמוֹת מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֶצֶם, דְּהָוֵי יָד, אֲבָל נִימָא לָא הָוְיָא יָד. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ נִימָא נָמֵי הָוְיָא יָד. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר, הַנּוֹגֵעַ בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וּבִשְׂעָרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ – טָמֵא. מַאי לָאו, מִשּׁוּם יָד? לָא, מִשּׁוּם שׁוֹמֵר. וּמִי אִיכָּא שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר? חַלְחוּלֵי מְחַלְחֵל. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּפִילִּין הֵיכִי כָּתְבִינַן? הָא בָּעֵינַן כְּתִיבָה תַּמָּה, וְלֵיכָּא! אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמְרִי בְּמַעְרְבָא: כׇּל נֶקֶב שֶׁהַדְּיוֹ עוֹבֵר עָלָיו – אֵינוֹ נֶקֶב. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כּוּלֵּיהּ מִשּׁוּם יָד, כִּדְאָמַר רַבִּי אִלְעָא: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִים. הָכִי נָמֵי, בְּנִימָא שֶׁבֵּין הַנִּימִין. וְהֵיכָא אִתְּמַר דְּרַבִּי אִלְעָא? אַהָא: מְלַאי שֶׁבַּשִּׁבֳּלִים מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין, וְאֵינָן מִצְטָרְפִין. מְלַאי לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַבִּי אִלְעַאי: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִים. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּמִשּׁוּם שׁוֹמֵר, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם יָד – נִימָא אַחַת לְמַאי חֲזֵי? כִּדְאָמַר רַבִּי אִלְעָא: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִין, הָכָא נָמֵי – בְּנִימָא שֶׁבֵּין הַנִּימִין. וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַבִּי אִלְעַאי? אַהָא דִּתְנַן: הַמְּלַאי שֶׁבַּשִּׁבֳּלִים מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְאֵין מִצְטָרְפִין. מְלַאי לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַבִּי אִלְעַאי: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִים. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּשני שומרין מהו שיצטרפו - לאוכל שבתוכן לכביצה: פנימית - היינו אותה לבנה הראשונה הראויה לאכול: קדורה - נקובה: מצטרפת - שהרי היא עצמה אוכל: אמצעית - שומר היא: שלמה מצטרפת - דהוי שומר: קדורה אינה מצטרפת - דלא הויא שומר: חיצונה טהורה - שאין שומר על גבי שומר חשוב שומר: שומר אוכל שחלקו - כגון אוכל כביצה ושומרו עליו וחלקו או כגון שני בצלים קטנים שאין בשניהם אלא כביצה עם שומריהם וקמבעיא ליה אי מצטרפי הני שומרין עם האוכל אי לא: ומטמא בשל קטנית - קא סלקא דעתיה ששנים ושלשה שרביטים מצטרפין לכביצה עם אוכלין שבהן דודאי אין בשרביט אחד כביצה אלמא שני שומרין מצטרפין עם שני אוכלין לכביצה אע"ג דהאי לא מגין אהאי: בקולחא - האי מטמא ומטהר בקולחא קאי ומשום יד דהוי יד לכולהו שרביטין: חטין בקליפתן - אלמא חטין עם שומריהן מצטרפין לכביצה אלמא שני שומרין מצטרפין וה"ה לאוכל שחלקו. וה"נ הוה מצי לתרוצי בריה שאני אלא תירוצא דחיקא הוא: כדאמר רב אחא בקולחא ומשום יד - דיד אחד הוא: הך קליפה נמי בשדרה - קאמר בסאסא דשבלתא שהחטין קבועין בשדרה בהיקף סביב ומשום שומר דכל השבולת שלמה וכל הסאסא הויא חד שומר דכולן צריכין זה לזה שאם יפול אחד כולם נופלין ולא הוו שומרין: בשלמא עיליתא צריכי לתתייתא - כלומר דשורות עליונות שהחטין קבועין בהן צריכות שיהו שורות התחתונות קיימות שאם נשרה הקליפה התחתונה של שבולת נושרת הקליפה הסמוכה לה עד שיפלו כל הקליפות והחטין עד ראש השבולת: אלא דרא תתייתא מי צריכי לעילייתא - בלא עילייתא נמי מקיימי תתייתא ואפילו הכי מצטרפין שומרים דדרי עילייתא בהדי אוכלים תתאי ושומרין תתאי: בחד דרא - קאמר דמצטרפי שומרים דחד שומר הוא דמתוך שקבועים בדוחק מתקיימת ואם יטול אחד מבינתים יש ריוח לחבירו ליפול: חטי דשמעון בן שטח - כשתי כליות של שור הגדול במס' תענית (ד' כג. ע"ש): השתא דאתית להכי - מתריצנא לך נמי דהא דקאמר חטין בקליפתן לאו דלצטרפו שני חטין עם שומריהם אלא אם יש בין חטה אחת וקליפתה כביצה כגון חטי דשמעון בן שטח מצטרף שומר לחטין: לא שנו אלא עצם דהוי יד אבל נימא - אחת לא חשיבא למיהוי יד דפסקא אלא שומר הויא ויש חומר ביד מבשומר דיד מביאה את הטומאה בכל ענין שהיא אבל שומר אם יש חתיכת עור ועליה בראשה אחד כזית בשר ונגע באחד מן הנימין בראש האחר טהור דשומר אין מביא טומאה כמעשה יד אא"כ נגע כנגד הבשר כדאמרינן בריש פרקין (לעיל חולין דף קיח.) הנוגע כנגד הבשר מאחוריו: ורבי יוחנן אמר אפילו נימא הויא יד - ומביאה טומאה אפילו נגע בנימא שלא כנגד הבשר: בציב - חוט הבשר: מאי לאו משום יד - ושכנגדו לאו דוקא: לא משום שומר - כיון דאיכא כזית עביד שומר מעשה יד להכניס ולהוציא: שומר על גבי שומר - נימא על גבי עור: חלחולי מחלחל - ומנקיב נימא לעור ויורד על הבשר ולא הוי שומר ע"ג שומר: אי חלחולי מחלחל תפילין היכי כתבינן - והלא העור חלול כנגד השער ובעינן כתיבה תמה שלמה ולא פסוקה דכתיב (דברים ו) וכתבתם שיהא כתיבה תמה: איבעית אימא כולה - ציב ושערה משום יד וכי קאמר דהוי יד בנימא שבין הנימין דאיכא נימין הרבה דאי מטלטל הבשר ע"י נימין לא פסקי: מלאי - זקן העליון של שבולת: מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין - דיד היא ואינה שומר: למאי חזי - הא נפסק מאליו כשאוחזין בו: שבין המלאין - שאוחז בכל המלאין של שבולת ולא באחד מהן: לישנא אחרינא אמרי לה כו' - מאן דתני הך לישנא סבר דבנימין הרבה אמר ריש לקיש נמי דלא הוי יד ולותביה מהא מתניתא ותריץ ליה משום (יד) שומר והכי נמי מסתברא דמשום שומר מדקתני שערה דאי משום יד נימא אחת למאי חזיא לעולם משום יד ומאי שערה דקתני נימא שבין הנימין: המלאין שבשבלין מיטמאין ומטמאין - מוציאין ומכניסין טומאה לשבולותיה ואין מצטרפין דאינן שומר אלא יד: ואיכא דמתני לה - להא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל:שומר אוכל שחלקו - לא שחלקו לגמרי דא"כ פשיטא דלא מצטרף כדפרישית לעיל ולהכי נקט נמי דוקא חלקו אבל שני אגוזים שהן שני אוכלים שלמים פשיטא דלא מצטרפין אלא מיירי כגון שיש כאן בשר ועליו עור וחלקו לעור והיה חציו מצד זה וחציו מצד זה ומייתי ראיה מר' אלעזר בן עזריה דמטמא בשל קטנית משום דכל השומרים שבשרביט מצטרפין אע"ג דכל חד לא מגין אלא אדידיה וא"ת ואמאי לא משני דאין השומרין מצטרפין ומיירי כגון שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין והשומרין מכניסין ומוציאין ואין מצטרפין ואמאי משני ליה בקולחא ומשום יד וי"ל דבלאו הכי ניחא ליה טפי לאוקומי בקולחא ומשום יד ומעיקרא לא הוה מוקי לה משום שומר אלא משום דבמשמישן הוה משמע ליה משום שומר אבל השתא דמפרש מאי במשמישן בתשמישן ניחא ליה טפי לאוקומא בקולחא: בחטי דר"ש בן שטח - ועדשים נמי כעדשים דר' שמעון בן שטח שהיו כדינרי זהב ועם שומריהם יש בהם כביצה: לא משום שומר - וא"ת אמאי קאמר ר"ש לעיל אבל נימא לא הוי יד מטעם שומר מיהא ליטמא וי"ל דלעיל מיירי בנוגע בנימא שלא כנגד הבשר וכן פירש בקונטרס וא"ת ורבי יוחנן דמוקי לה משום יד אמאי נקט ובשער שכנגדו וצ"ל דכשכנגדו לאו דוקא כדפירש בקונטרס: איכא דמתני לה אמתניתין כו' עד לא שנו אלא עצם - ה"נ הוה מצי למימר לא שנו אלא קרנים וטלפים שהן עצמן משום שומר אלא איידי דנקט לעיל לא שנו אלא עצם נקט נמי הכא עצם: