Yevamot 75a · Talmud

וְהָכְתִיב: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״ — לְרַבּוֹת [אֶת] הַתְּרוּמָה! אֶלָּא, קְרָא מִילֵּי מִילֵּי קָא חָשֵׁיב. וּתְלָתָא קְרָאֵי בִּתְרוּמָה לְמָה לִי? צְרִיכִי, דְּאִי מֵ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״, לָא הֲוָה יָדַעְנָא בְּמַאי — כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ״, הָנֵי מִילֵּי דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה, אֲבָל דְּבַר כַּפָּרָה אֵימָא עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה — כְּתַב רַחֲמָנָא: ״עַד מְלֹאת״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַד מְלֹאת״ — הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ בְּלֹא טְבִילָה — כְּתַב רַחֲמָנָא: ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״. וּלְהָךְ תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וּבִמְצוֹרָע מוּחְלָט הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְהַאי ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״ — עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה, תְּרֵי קְרָאֵי בְּקָדָשִׁים לְמָה לִי? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּיוֹלֶדֶת — מִשּׁוּם דִּמְרוּבָּה טוּמְאָתָהּ, אֲבָל בְּזָב — אֵימָא לָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּזָב — דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ, אֲבָל יוֹלֶדֶת — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. ״בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב״ לְמָה לִי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: לִנְגִיעָה. דְּתַנְיָא: ״וְטָמֵא״ — יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְטָהֵר״. אִי ״וְטָהֵר״ — יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְטָמֵא״. הָא כֵּיצַד? כָּאן לְמַעֲשֵׂר, כָּאן לִתְרוּמָה. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא כִּי הֵיכִי דַּחֲמִירָא אֲכִילָה דִתְרוּמָה מֵאֲכִילָה דְמַעֲשֵׂר — הָכִי נָמֵי חֲמִירָא נְגִיעָה דִתְרוּמָה מִנְּגִיעָה דְמַעֲשֵׂר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא נְגִיעָה דִתְרוּמָה מֵהָכָא נָפְקָא: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״ — אַזְהָרָה לָאוֹכֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַנּוֹגֵעַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״, מַקִּישׁ קֹדֶשׁ לַמִּקְדָּשׁ: מָה מִקְדָּשׁ — דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה, אַף קֹדֶשׁ — דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה. וּבִנְגִיעָה, נְטִילַת נְשָׁמָה לֵיכָּא, וְהַאי דְּאַפְּקֵיהּ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה, הָכִי קָאָמַר: נְגִיעָה כַּאֲכִילָה. פְּצוּעַ דַּכָּא וְכוּ׳. מַאן תַּנָּא מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה, דְּאוֹרָיְיתָא אָכְלָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, שָׁאנֵי הָכָא שֶׁכְּבָר אָכְלָה. וְרַבִּי אֶלְעָזָר, שֶׁכְּבָר אָכְלָה לָא אָמְרִינַן. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּמֵת בַּעְלָהּ — תֹּאכַל, שֶׁכְּבָר אָכְלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן: הָתָם — פָּקַע קִנְיָינֵיהּ, הָכָא — לָא פָּקַע קִנְיָינֵיהּ. אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא — כׇּל שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִילּוּ אַחַת מֵהֶן, וַאֲפִילּוּ נִיקְּבוּ, וַאֲפִילּוּ נִמּוֹקוּ, וַאֲפִילּוּ חָסְרוּ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה: שָׁמַעְתִּי מִפִּי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת — אֵינוֹ אֶלָּא סְרִיס חַמָּה, וְכָשֵׁר. סְרִיס חַמָּה סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא: הֲרֵי הוּא כִּסְרִיס חַמָּה, וְכָשֵׁר. וְנִיקַּב לָא מוֹלֵיד? וְהָא הָהוּא גַּבְרָא דִּסְלֵיק לְדִיקְלָא

והכתיב בכל קדש לא תגע - בההיא פרשתא ואמר מר במסכת מכות (דף יד:) בכל קדש לרבות התרומה דאסורה בה כל ימי טוהר שהיא טבולת יום לטומאת לידתה: ותלתא קראי בתרומה - בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ואוקימנא לעיל מיניה בתרומה הכתוב מדבר דבר השוה בזרעו של אהרן ובא השמש וטהר עד מלאת ימי טהרה: לא ידענא במאי - איזהו היא גמר טהרתו דעל כרחך גמר טהרה משמע: ה"מ היכא דלאו בר כפרה - דהא כולה ענינא בבעל ב' ראיות ומצורע מוסגר וטמא שרץ ומת משתעי: כתב רחמנא עד מלאת - דאפי' יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש: והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה - ועל כרחך בקודש מוקמת לה דהא כתיב קרא אחרינא ובא השמש וטהר דמוקמת ליה בתרומה: תרי קראי - עד אשר יטהר וכפר עליה וטהרה בקדשים למה לי לאשמועינן דעד דמייתי כפרה: מרובה טומאתה - שמנים יום לאכילת תרומה וקדשים: יולדת הותרה מכללה - שרואה דם וטהורה לבעלה אבל זב לא הותר מכללו דכל כמה דלא פסיק טמא: במים יובא וטמא עד הערב - ע"כ לתרומה איירי מדבעי הערב שמש למה לי תיפוק לי מובא השמש וטהר: לנגיעה - דקרא דלעיל באכילה משתעי כדכתיב (ויקרא כ״ב:ז׳) ואחר יאכל מן הקדשים והאי קרא בכלים משתעי דנגיעה בעלמא היא ואשמעינן כלי וה"ה לאדם טבול יום לא יגע בתרומה: וטמא - במים יובא וטמא אף לאחר ביאת המים קראו טמא: יכול לכל - הוי טמא ת"ל וטהר מדלא כתיב ויטהר משמע דאמעיקרא קאי קודם הערב שמש: ואי בעית אימא נגיעה דתרומה - לטבול יום מהכא נפקא דתניא בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא טבולת יום ארוך: נטילת נשמה - הבא למקדש טמא בכרת שנא' (במדבר י״ט:כ׳) ונכרתה כי את מקדש ה' טמא: אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה - דהיינו אכילה בטומאה שהוא גבי קדש בכרת ואוכל תרומה בטומאה במיתה דכתיב (ויקרא כ״ב:ט׳) ומתו בו כי יחללוהו: נגיעה כאכילה - האסור לאכול אסור ליגע: מאן תנא משתמרת לביאה פסולה אכלה - דקתני ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו אע"ג דמצפה ומשתמרת לביאתו: במחלוקת שנויה - בפרק הבא על יבמתו (לעיל יבמות נו:) אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין: נפצעו - כמו פצע (שמות כ״א:כ״ה) מכת חרב וסכין: נמקו - מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן: ואפילו חסרו - כל שהוא: בכרם - שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות שורות: סריס חמה ס"ד - הא סריס חמה בידי שמים (הוא) מחמת חולי והאי לאו חולי הוא: כסריס חמה וכשר - דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות:

והכתיב בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה - אע"ג דבנות מגע תרומה נינהו האי לא תגע באכילה איירי כדאמר בסמוך דלא תגע אזהרה לאוכל ותימה דלמה לי קרא הא אזהרה דתרומה נפקא לן מאיש איש מזרע אהרן ומיהו מצינו למימר דאיצטריך למכתב נמי גבי יולדת משום דהותרה מכללה כדאמר בסמוך אבל קשה דהך דרשא לא אתיא לא כריש לקיש ולא כרבי יוחנן דבפרק כל הפסולין (זבחים לג: ושם) דריש ר"ל לא תגע אזהרה לטמא שאכל את הקדש ומדאפקי' בלשון נגיעה מפיק אזהרה לנוגע בקדש ומרבויא דבכל אזהרה לאוכל לפני זריקה ולאזהרה לאוכל תרומה לא מוקי לה כלל אלא מפיק לה מאיש איש ור' יוחנן מוקי לא תגע אזהרה לנוגע בתרומה אבל לאוכל לא מוקי ותירץ ה"ר אפרים דהכא דמוקי לה אזהרה לאוכל תרומה היינו למאן דמוקי קרא דאיש איש מזרע אהרן בזב בעל שלש ראיות ועד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ולקדש כדאמר בסמוך וא"כ אזהרה לאוכל תרומה לא נפקא אלא מהכא ואע"ג דהכא פריך למאן דמוקי ההוא קרא בזב בעל שתי ראיות מ"מ פריך שפיר דהא איכא מאן דמוקי לה בתרומה אע"ג דגיורת ושפחה לאו בנות מיכל תרומה נינהו ואע"ג דבקדשים מצריך תרי קראי חד בזב וחד ביולדת גבי תרומה לא צריך כיון דכבר חזינן דבאכילת קדש זב ויולדת שוין ועוי"ל דתרומה דלא תליא בכפרה לא בעי תרי קראי לזב ויולדת אלא דוקא לקדש שצריך להמתין אכפרה: דאי מעד אשר יטהר לא ידענא במאי - אי יטהר בטבילה לחודה אי בהערב שמש כתב רחמנא ובא השמש וטהר בתר כי אם רחץ בשרו במים לאורויי דעד אשר יטהר דלעיל בטבילה והערב שמש קאמר ואי כתב רחמנא עד מלאת דהיינו נמי הערב שמש ה"א דבלא טבילה קאמר דבכולה פרשתא לא כתיב התם טבילה כתב רחמנא עד אשר יטהר דמשמע טבילה כדמפרשי קראי בתריה ואי כתב רחמנא ובא השמש ולא כתב עד מלאת הוה אמינא ה"מ דלאו בר כפרה וליכא למימר נמי דלכתוב ובא השמש ועד מלאת דעד אשר יטהר איצטריך לאזהרה לטבול יום דלאו בר כפרה ואי כתב רחמנא עד אשר יטהר ועד מלאת ולא כתב ובא השמש הוה אמינא דעד אשר יטהר בטבילה לחודה במידי דלאו בר כפרה והערב שמש במידי דבר כפרה כתב רחמנא ובא השמש א"נ ובא השמש וטהר איצטריך לטהר יומא כדאיתא בריש ברכות (דף ב.): נגיעה דתרומה מהכא נפקא - תימה לר"י כיון דמהכא נפקא אם כן תקשה לן כדמעיקרא במים יובא וטמא עד הערב וטהר למה לי ועוד דבפ' אלו הן הלוקין (מכות דף יד:) משמע דהך ברייתא דמוקמינן הכא לנגיעת תרומה דבקודש מיירי דמייתי מינה סייעתא לריש לקיש דמוקי האי קרא דבכל קדש לא תגע לאכילה דקדש ונגיעה דקדש ונראה לר"י דה"נ בקדשים מיתוקמא ואתא לשנויי דלא נימא ואיפוך אנא דכי היכי דגבי קדש החמיר בנגיעה כבאכילה הכי נמי גבי תרומה: כרות שפכה כל שנכרת הגיד - תימה לר"י דאמאי נקט פציעה בביצים וכריתה בגיד הא אמרי' בגמרא פצוע בכולן דכא בכולן כרות בכולן ואמר ר"י דמשום דגיד על ידי כריתה שופך דבלא כריתה מקלח נקט כרות שפכה בגיד: ניקבו - וה"ה אפילו אחת מהן: שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא כסריס חמה וכשר - תימה דהא אמר מר כל שנפצעו ביציו ואפילו אחת מהן וליכא למימר דהכא בידי שמים דאם כן אפילו שניהן נמי כדאמרינן בסמוך גבי פצוע דכשר בידי שמים ומסתמא הוא הדין כרות ועוד דבידי אדם נמי הא חזינן כמה בני אדם שכורתין מהן ביצה אחת ומולידין ולא מסתבר לומר צא וחזר על בניהם מאין הם ואמר רבינו תם דיש לחלק בין ניטלה הביצה לפציעה דכשניטלה לגמרי מוליד מידי דהוה אניטול הטחול (חולין דף נה.) דכשרה וניקב בסומכיה טריפה והא דאמר לקמן בין שנכרתו ביצים בין חוטי ביצים היינו דוקא שניהן אבל נכרת אחת מן הביצים כשר ואף אם תמצי לומר דר' ישמעאל לפלוגי אתנא קמא אתי הלכתא כוותיה כיון ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה דהוה סמכא כדאמר בהחולץ (לעיל יבמות מב:) ממתני' דכרמא הדר ביה ובירושלמי נמי משמע דהלכה דכשר אבל משמע דאין מוליד דא"ר זירא שמעתי שהלכה כרבי ישמעאל ואמר נמי שמואל התם אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו א"ר יודן בר חנינא ובלבד שלימין אר"י שיש לפרש בתרי גווני כלומר דוקא שנטלה האחת והאחת שלימה כשר אבל נפצעה אפילו אחת גרע טפי כדפי' אבל יותר נראה לר"י לפרש שהם שתי תיבות ובלבד בשל ימין וחומרא גדולה וטוב להזהיר לרופאים לחתוך של שמאל אם אפשר ומסיים דעובדא הוה קמיה דרבי אמי א"ל אין כרתי את שריי ליה אלא הוי ידעה דלא מוליד משמע דלכולהו הלכה כרבי ישמעאל דמכשר ומשמע התם מתוך המסקנא דאיירי בידי אדם:

יבמות עה.

Navigate the library