טוען את הדף…
אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת! הָתָם, אִיסּוּר מִצְוָה לְחוֹדַהּ, הָכָא, אִיסּוּר מִצְוָה, וַאֲחוֹתָהּ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: לֵיקוּם אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה — וְתִתְיַיבֵּם, קָא מַשְׁמַע לַן. וְתִתְיַיבֵּם? כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא רַמְיָא קַמֵּיהּ, קָא פָגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִשּׁוּם מִצְוָה עֲבוּד רַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן כּוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי, הַיְינוּ הָךְ: מָה לִי לְחַד מָה לִי לִתְרֵי?! צְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמְועִינַן הָתָם, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁנִי דְּמוֹכַח, אֲבָל הָכָא, דְּלֵיכָּא שֵׁנִי דְּקָא מוֹכַח, אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְועִינַן הָכָא: אַדְּרַבָּה, תַּרְוַויְיהוּ מוֹכְחִי אַהֲדָדֵי, אֲבָל אִידַּךְ — לָא, צְרִיכָא. זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ וְכוּ׳. ״זוֹ הִיא״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי אִיסּוּר מִצְוָה לָזֶה וְאִיסּוּר מִצְוָה לָזֶה. הָא תּוּ לְמָה לִי, הַיְינוּ הָךְ: מָה לִי לְחַד, מָה לִי לִתְרֵי?! מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי לָא אָמְרִינַן אוֹקֵי אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה — הֵיכָא דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם שֵׁנִי, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם שֵׁנִי, אֵימָא: לְהַאי אוֹקֵימְנָא אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה, וּלְהַאי [אוֹקֵימְנָא] אִיסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִיסּוּר עֶרְוָה, וְלִיַּיבְּמוּ, קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: בְּכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן, הָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה, וַאֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת. וְרַב יְהוּדָה מְתַרְגֵּם מֵחֲמוֹתוֹ וְאֵילָךְ, אֲבָל שִׁיתָּא בָּבֵי דְרֵישָׁא — לָא. מַאי טַעְמָא — כֵּיוָן דְּבִתּוֹ בְּאוּנְסִין הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, בְּנִשּׂוּאִין לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. בְּנִשּׂוּאִין קָמַיְירֵי, בְּאוּנְסִין לָא קָא מַיְירֵי. וְאַבָּיֵי מְתַרְגֵּם אַף בִּתּוֹ (בָּאָה) מֵאֲנוּסָתוֹ, כֵּיוָן דְּאַשְׁכּוֹחֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אִי בָּעֲיָא — בְּאוּנְסִין תֶּיהְוֵי, אִי בָּעֲיָא — בְּנִשּׂוּאִין תִּהְוֵי. אֲבָל אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ — לָא. כֵּיוָן דְּאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ — בִּפְלוּגְתָּא לָא קָמַיְירֵי. וְרַב סָפְרָא מְתַרְגֵּם אַף אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּשִׁיתָּא אַחֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְסִימָנָיךְ: מֵת נוֹלַד וְיִיבֵּם, מֵת נוֹלַד וְיִיבֵּם. רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, לֵוִי וִיהוּדָה נְשׂוּאִין שְׁתֵּי נׇכְרִיּוֹת. מֵת רְאוּבֵן, נוֹלַד יִשָּׂשכָר, וְיִיבֵּם לֵוִי. מֵת שִׁמְעוֹן, נוֹלַד זְבוּלֻן, וְיִיבֵּם יְהוּדָה. מֵתוּ לֵוִי וִיהוּדָה בְּלֹא בָּנִים, וְנָפְלוּ לְהוּ קַמֵּי יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן. הָאֲסוּרָה לָזֶה — מוּתֶּרֶת לָזֶה. וְהָאֲסוּרָה לָזֶה — מוּתֶּרֶת לָזֶה. וַאֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ. לְמָה לִי יִיבֵּם יְהוּדָה? בְּלָא יִיבֵּם יְהוּדָה נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ! מִשּׁוּם צָרָה. הָא תִּינַח צָרָה, צָרָה דְצָרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כְּגוֹן דַּהֲדַר וְיַבְּמִינְהוּ נָמֵי גָּד וְאָשֵׁר. מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה — אָסוּר בָּהּ, וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. אִיסּוּר מִצְוָה אוֹ אִיסּוּר קְדוּשָּׁה — חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. גְּמָ׳ תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁתֵּיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר״. בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ — לֹא יְהֵא לְךָ לִיקּוּחִין אֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶן. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן כּוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי, הַיְינוּ הָךְ! לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת לֹא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת, לִגְזוֹר מִשּׁוּם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת דְּעָלְמָא, קָמַשְׁמַע לַן. אִיסּוּר מִצְוָה כּוּ׳.איסור מצוה - אם היתה האחת אסורה על האחד איסור מצוה אינו מותר באחותה הואיל והיא מדאורייתא רמיא קמיה הואי אידך אחות זקוקתו הלכך בעו חליצה: התם - בפרק כיצד: איסור מצוה לחודה - לא אשמעינן אלא יבמה שנפלה לפניו שהיא אסורה עליו איסור מצוה חולצת: והכא אשמועינן איסור מצוה ואחותה - שנפלו לו משני אחין דאחותה לא מייבמא דלא תימא אוקי איסור מצוה במקום ערוה ותתייבם אחותה ולא תיהוי כאחות זקוקתו: משום מצוה עבוד רבנן - שתתקיים מצות יבום ולא העמידו איסור זיקה שהוא מדבריהם לאסור את אחותה היכא דהיא עליו איסור מצוה קמ"ל: הכא ליכא שני דמוכח - שהרי שתיהן מתייבמות ואתי למישרי אחות זקוקה בעלמא ואימא לא לייבמן קמ"ל: תרוייהו מוכחי אהדדי - שזה לא יכול לישא את האחרת אלא זו וכן זו מוכחא מילתא שזו אסורה על זה וזו על זה לפיכך ליכא אחות זקוקתו: היינו הך - דהא בהדיא קתני לה לעיל איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת: כי לא אמרינן אוקי איסור מצוה במקום ערוה - להתייבם אחותה היכא דאין איסור מצוה אלא באחת על האחד ולשני שתיהן זקוקות דאי שרית לייבומי להאי שהאחת אסורה עליו אתי שני נמי לייבומי וקא פגע באחות זקוקתו: בכולן אני קורא בהן - בכל חמש עשרה עריות דבפ"ק אפשר להן להיות שתי אחיות נופלות לשני אחין והאחת אסורה על זה משום אחת מכל העריות הללו ומותרת לזה והשניה אסורה על זה משום אותו שם ערוה עצמו ומותרת לזה ומתוך כך נמצאו שתי אחיות מתייבמות ולא פגעו באחות זקוקה. וכולן פירשתי בפ"א (דף ט:): באונסין - בבתו מאנוסתו כגון ראובן אנס אשה והוליד בת ובא שמעון ואנס אנוסת אחיו והוליד בת ונישאו בת ראובן ובת שמעון ללוי ויהודה אחי אביהן והרי הן אחיות מן האם בת שמעון מותרת לראובן ובת ראובן מותרת לשמעון ונמצאו שתי אחיות מתייבמות וכן בת בתו וכן כולן אע"ג דכל חמשה בבי דרישא משתכחי בנשואין הואיל ובתו לא משתכחא שיהו שתי בנות של שני אחין אחיות מן האם שאי אפשר שנשא יבמתו שיש לה בת לא תני בהו האסורה לזה כו' הואיל וכולן איסור שם בת הן: דאליבא דרבי שמעון היא דמשכחת בה - האסורה לזה כדמפרש רב ספרא לקמיה: בפלוגתא לא איירי - רבי חייא: האסורה לזה - אשת לוי האסורה ליששכר שבא ומצאה אסורה עליו מזיקת ראובן שלא היה בעולמו ומותרת לזבולן שכשנולד כבר נתייבמה ללוי ובייבם ולבסוף נולד שרי ר"ש ואשת יהודה אסורה לזבולון משום שמעון שלא היה בעולמו וכשנולד מצאה באיסור ומותרת ליששכר: בלא ייבם יהודה נמי - שרי ליששכר ובחמשה אחי משכחת לה מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי מת שמעון נולד זבולון ומת לוי בלא בנים ונפלו אשת לוי ואשת שמעון לפני יששכר וזבולון אשת לוי אסורה ליששכר מפני ראובן בעלה הראשון ומותרת לזבולון ואשת שמעון מותרת ליששכר שהרי בעולמו היה ואסורה לזבולון: ומשום צרה - האי דנקט ייבם יהודה משום צרה דבעי אשכוחי נמי בצרה האסורה לזה מותרת לזה אם באו יששכר וזבולון לייבם לנשי לוי ויהודה הראשונה אשת לוי אסורה ליששכר משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וכן אשת יהודה על זבולון וכגון שהיו הצרות אחיות זו לזו ונכריות קרי להו אצל נשי ראובן ושמעון דאיכא נמי השתא בצרות האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה כו' ואי לא ייבם יהודה לא מיתוקם מילתא דרבי חייא באיסור צרה דאם נפלו שתי נשים משמעון שתיהן אשת אח שלא היה בעולמו הן: צרה דצרה מאי איכא למימר - היכי קרית האסורה לזה מותרת לזה באיסור וצרות צרה דהא צרות צרותיהן נמי תנן בפ"ק: כגון דהדר יבמינהו גד ואשר - לנשי לוי ויהודה הראשונות ולהם נשים וייבם גד את אשת יהודה ואשר ייבם אשת לוי ומתו גד ואשר ונפלו לפני יששכר וזבולון ואם באים לייבם נשי גד ואשר הראשונות אשת גד צרת אשת יהודה שהיתה צרת אשת שמעון שלא היה בעולמו אסורה לזבולון ומותרת ליששכר וכן אשת אשר על יששכר ומותרת לזבולון: בשעה שנעשו צרות זו לזו - כגון השתא שנפלו לפניו ונעשו שתי אחיות צרות זו לזו בזיקה: ליגזור משום שתי אחיות דעלמא - אע"ג דהא נמי מרישא שמעינן התם הוא לרבנן לא גזרינן דאי נמי אתי למישרי אחיות דעלמא ליכא אלא איסור אחות זקוקה דרבנן אבל לר"ש דאמר איסור אחות זקוקה ערוה גמורה היא דרחמנא פטרה וקיימא עליה באיסור אשת אח ליגזור היכא דאחותה אסורה משום ערוה ולא זקוקה ליה ונימא לא לייבם לאחותה דלא ליתי לייבומי אחות זקוקה דעלמא קמ"ל:אבל הכא דליכא שני דמוכח - ואם תאמר הא נמי ידעינן מההיא דפ"ב כדאמרינן לעיל (יבמות דף כ.) ויש לומר דהתם איכא ערוה דקמוכח שאינה לא חולצת ולא מתייבמת אבל הכא שתיהן מתייבמות וליכא הוכחה: שנעשו צרות זו לזו כו' - היינו דוקא כשנפלו לפני יבם אחד אבל כשנפלו לפני שני יבמין מודה רבי שמעון כדתניא לעיל רבי שמעון אומר יקיימו: