יבמותמב:
טוען את הדף…
דִּלְמָא אִיעַבַּרָה וּמִעֲכַר חַלְבַהּ, וְקָטְלָה לֵיהּ. אִי הָכִי, דִּידֵיהּ נָמֵי! דִּידֵיהּ — מְמַסְמְסָא לֵיהּ בְּבֵיצִים. וְחָלָב דִּידַהּ נָמֵי, מְמַסְמְסָא לֵיהּ בְּבֵצִים וְחָלָב! לָא יָהֵב לַהּ בַּעַל. (וְלִיתְבְּעִינֵיהּ) [וְתִתְבְּעִינְהוּ] לְיוֹרְשִׁים! אָמַר אַבָּיֵי: אִשָּׁה בּוֹשָׁה לָבֹא לְבֵית דִּין, וְהוֹרֶגֶת אֶת בְּנָהּ. אַחַת בְּתוּלוֹת וְאַחַת בְּעוּלוֹת. הֵי נִיהוּ בְּתוּלוֹת וְהֵי נִיהוּ אֲרוּסוֹת? הֵי נִיהוּ בְּעוּלוֹת וְהֵי נִיהוּ נְשׂוּאוֹת? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: אַחַת בְּתוּלוֹת וְאַחַת בְּעוּלוֹת שֶׁנִּתְאַרְמְלוּ אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָל לְבֵי מִדְרְשָׁא. אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אַסִּי, אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמוּר רַבָּנַן בְּבֵי מִדְרְשָׁא? אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. מִכְּלָל דִּיחִידָאָה פְּלִיג עֲלֵיהּ? אִין, וְהָתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה רְדוּפָה לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ, אוֹ שֶׁהָיָה לָהּ כַּעַס בְּבֵית בַּעְלָהּ, אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, אוֹ שֶׁהָיְתָה הִיא חוֹלָה, אוֹ שֶׁהִפִּילָה אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה, אוֹ זְקֵנָה, אוֹ קְטַנָּה, אוֹ אַיְלוֹנִית, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד — צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: חָזַר בּוֹ רַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הֲדַר בֵּיהּ — מִמַּתְנִיתִין דְּכַרְמָא הֲדַר בֵּיהּ. דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, שָׁמַעְתִּי מִפִּי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה: כּוּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זְרִיקָא: כִּי עָיְילַתְּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, רְמִי לֵיהּ: מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה. וּתְנַן: כׇּל הַנָּשִׁים לֹא יִנָּשְׂאוּ וְלֹא יִתְאָרְסוּ עַד שֶׁיְּהוּ לָהֶם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, אַחַת בְּתוּלוֹת וְאַחַת בְּעוּלוֹת! אֲמַר לֵיהּ: דִּרְמָא לָךְ הָא — לָא חַשׁ לְקִמְחֵיהּ. סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת הִיא, וְאֵין הֲלָכָה כִּסְתָם. דְּאָמַר רַב פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: מַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם — הֲלָכָה כִּסְתָם. סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת — אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם. מִסְתְּמִיךְ וְאָזֵיל רַבִּי אֲבָהוּ אַכַּתְפֵּיהּ דְּרַבִּי נַחוּם שַׁמָּעֵיהּ, מְנַקֵּיט וְאָזֵיל הִלְכָתָא מִינֵּיהּ. בְּעָא מִינֵּיהּ: מַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הֲלָכָה כִּסְתָם. סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם. סְתָמָא דְּמַתְנִיתִין וּמַחְלוֹקֶת בְּבָרַיְיתָא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הֲלָכָה כִּסְתָם. מַחְלוֹקֶת בְּמַתְנִיתִין וּסְתָמָא בְּבָרַיְיתָא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ:ואי מינסבא דלמא מיעברא - לאחר לידתה ומיעכר עליה חלבה וקטלה לברה ברעב: ממסמסא ליה - מאכילתו: לא יהב לה בעל - משום דלאו בריה הוא: וליתבעיניה ליורשים - של בעל ראשון: אשה בושה לבא לב"ד - ולתבוע יורשים בשביל בנה: והורגת את בנה - על כרחה מת בנה ברעב: הי נינהו בתולות הי נינהו ארוסות - הא חדא היא דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה: הכי קאמר - כלומר לא תתני אחת ואחת דמשמע תרי מילי אלא כולה חדא קתני ופרושי קמפרש אחת בתולות ואחת בעולות וכגון שנתארמלו או נתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות: הלכה כר' יוסי - דשרי ארוסות לינשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון ונשואה ליארס. והאי דנקט ר' יוסי ולא רבי יהודה דהא רבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא בהדיא אלא משום דר' יוסי נימוקו עמו: מכלל דיחידאה פליג עליה - תנא קמא דאמר לא ינשאו ולא יתארסו אחת ארוסות ואחת בתולות דאסר אפי' ארוסות ליארס כ"ש לינשא יחידאה היא ולאו סתמא דרבים היא: ה"ג אין והתניא - בניחותא: רדופה - רגילה. וגם סמוך למיתתו עמדה בבית אביה זמן מרובה דליכא למימר מעוברת היא: או שהיה לה כעס - ולא שימשה: עקרה - שנעקר רחמה ונטלה האם שלה: אילונית - ממעי אמה לקויה היא ואין לה סימני שער ודדים: או שאינה ראויה לילד - לאיתויי [מחמת] סמא או חולי: כולן צריכות להמתין - דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה: ממתני' דכרמא - שנשנית בכרם ביבנה מחמת אותה משנה חזר בו: בכרם ביבנה - שהיו יושבים שורות שורות כעין הכרם: לא חש לקימחיה - למה שהוא טוחן ומוציא מפיו כלומר לדיבורו: סתם ואח"כ מחלוקת היא - דהא איפלגו עלה ר' יוסי ור' יהודה: מחלוקת ואחר כך סתם - בין שסתם אחריה מיד באחד מהם בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר כגון נתן צמר לצבע דמחלוקת בב"ק בהגוזל (ב"ק דף ק:) וסתם בב"מ (דף עו.) כל המשנה ידו על התחתונה וסתם לן כר"י דאמר אם השבח יתר על היציאה כו' הלכה כסתם: סתם ואחר כך מחלוקת - כי מתני': מנקיט - מלקט ממנו הלכות פסוקות הלכה כפלוני ופלוני:הלכה כרבי יוסי - ול"ג כרבי יהודה דהא בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) קאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר"י ר"י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צ"ל רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ודייק דליתנהו להני כללי מדאיצטריך רבי יוחנן לפסוק כרבי יוסי אף על גב דיחידאה פליג עליה ואי גרס הלכה כרבי יהודה שפיר איצטריך לפסוק הלכה כר' יהודה לאפוקי מר' יוסי דפליג עליה: סתם ואח"כ מחלוקת היא - וא"ת והא אמרינן בריש מסכת ביצה (דף ב.) גבי שבת סתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין הדלועין כו' אע"ג דפליג ר' יהודה בסיפא וקאמר אם לא היתה נבילה מערב שבת כו' ויש לומר דנהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד וא"ת בפ' המוציא יין (שבת פא: ושם) דפריך ומי סבר רבי יוחנן דבר שאין מתכוין אסור והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ומאי קושיא דסתמא בנזיר (דף מב.) ופלוגתא בפ"ב דביצה (דף כג.) גבי קירוד וקרצוף ובתרי מסכתי אמר בפ"ק דמס' ע"ז (דף ז. ושם) אין סדר למשנה וליכא למימר דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם אפי' בסתם ואח"כ מחלוקת דהא קאמר הכא בהדיא אליבא דר' יוחנן סתם ואח"כ מחלוקת היא וי"ל דודאי בסתם ואח"כ מחלוקת מודה ר' יוחנן דאין הלכה כסתם אבל בתרי מסכתי אית ליה לר' יוחנן דהלכתא כסתם וטעמא דר' יוחנן משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח"כ סתם הוא ולא סתם ואח"כ מחלוקת דאין לנו לומר שחזר בו רבי מפסקו עד שנראה בפירוש ומיהו שאר אמוראי אית להו דבתרי מסכתי אין סדר למשנה ואין הלכתא כסתם וא"ת דבפ' כל גגות (עירובין דף צב. ושם) פסק ר' יוחנן כר"ש בין עירבו בין לא עירבו ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומייתי מסתם משנה דבפרק חלון (עירובין דף עו:) והיינו סתם ואח"כ מחלוקת ותירץ ה"ר אהרן כהן דעיקר קושיא לרבי יוחנן אינה אלא דלא גזר בעירבו ובזה הדבר הוי מחלוקת ואח"כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (שם דף מה:) וסתם בפרק חלון אבל בפרק כל גגות לא פליגי בגזירה ומיהו קשה דבסוף פרק קמא דמסכת ע"ז (דף כא.) גבי שכירות בתים פסק שמואל כרבי יוסי אע"ג דסתם לן תנא בתר הכי כרבי מאיר: