יבמותקיא.
טוען את הדף…
תִּיתֵּיב גַּבֵּיהּ מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִי קְנוּיָה הִיא — הָא קְנוּיָה הִיא, וְאִי לָאו קְנוּיָה הִיא — הָא נׇכְרִית בְּעָלְמָא הִיא. וְכִי תֵּימָא, קְטַנָּה אַמַּאי תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחְלוֹץ? תִּיתֵּיב גַּבֵּיהּ, אִי קְנוּיָה הִיא — הָא קְנוּיָה הִיא, אִי לָאו קְנוּיָה הִיא — נוּכְרִיתָא בְּעָלְמָא הִיא! אִם כֵּן, חֵרֶשֶׁת בְּמָה תִּיפּוֹק. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכִי נָמֵי מִיסְתַּבְּרָא, כִּדְקָא מְתָרֵץ רַב חִסְדָּא אַלִּיבָּא דְרַב, דְּתַנְיָא: שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת, קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה — חֵרֶשֶׁת יוֹצְאָה בְּגֵט, וּקְטַנָּה תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתַחְלוֹץ. מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל חֵרֶשֶׁת — קְטַנָּה יוֹצְאָה בְּגֵט, וְחֵרֶשֶׁת אֲסוּרָה לְעוֹלָם. וְאִם בָּא עַל הַחֵרֶשֶׁת — נוֹתֵן לָהּ גֵּט, וְהוּתְּרָה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וּמְשׁוּיֶּירֶת, קְטַנָּה קְנוּיָה וְאֵינָהּ קְנוּיָה — מִשּׁוּם הָכִי דְּכִי בָּא עַל הַחֵרֶשֶׁת נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְהוּתְּרָה, דְּאָמְרַתְּ מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִי קְטַנָּה קְנוּיָה הִיא — הָא נָפְקָא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, אִי לָאו קְנוּיָה — שַׁפִּיר מְיַבֵּם. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וְאֵינָהּ קְנוּיָה, קְטַנָּה קְנוּיָה וּמְשׁוּיֶּירֶת, כִּי בָא עַל חֵרֶשֶׁת אַמַּאי נוֹתֵן גֵּט וְהוּתְּרָה? הָוְיָא לֵיהּ בִּיאָה פְּסוּלָה — וּבִיאָה פְּסוּלָה לָא פָּטְרָה. הָא מַנִּי — רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא, דְּאָמַר: בִּיאָה פְּסוּלָה, פּוֹטֶרֶת מֵחֲלִיצָה. אִי רַבִּי נְחֶמְיָה, אֵימָא סֵיפָא: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי יְתוֹמוֹת, קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, וּמֵת. בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת — נֶאֶסְרוּ שְׁתֵּיהֶן עָלָיו. כֵּיצַד תַּקָּנָתָן? חֵרֶשֶׁת יוֹצֵאת בְּגֵט, וּקְטַנָּה תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתַחְלוֹץ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וּמְשׁוּיֶּירֶת, קְטַנָּה קְנוּיָה וְאֵינָהּ קְנוּיָה, וְרַבָּנַן הִיא — מִשּׁוּם הָכִי תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתַחְלוֹץ — דְּדִלְמָא קָדֵים וּבָעֵיל חֵרֶשֶׁת בְּרֵישָׁא, וְהָוְיָא לֵיהּ בִּיאָה דִקְטַנָּה בִּיאָה פְּסוּלָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבִּי נְחֶמְיָה, הָא אָמַר בִּיאָה פְּסוּלָה פָּטְרָה! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ רַבָּנַן הִיא. שְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: מֵרֵישָׁא נָמֵי שְׁמַע מִינַּהּ דְּרַבָּנַן הִיא, דְּקָתָנֵי: אִם בָּא עַל הַחֵרֶשֶׁת — נוֹתֵן לָהּ גֵּט, וְהוּתְּרָה, וְלָא קָתָנֵי: אִם בָּא עַל הַקְּטַנָּה — נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְהוּתְּרָה. אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא: חֵרֶשֶׁת, דְּלֵית לַהּ תַּקַּנְתָּא דְהֶיתֵּירָא — קָתָנֵי תַּקַּנְתָּא דְאִיסּוּרָא. קְטַנָּה, דְּאִית לַהּ תַּקַּנְתָּא דְהֶיתֵּירָא — לָא תָּנֵי תַּקַּנְתָּא דְאִיסּוּרָא. מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת, וּבָא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה —הא קנויה היא - ותו ליכא זיקה אבתרייתא: נכרית בעלמא היא - ולא פסלה לה חליצת קטנה: (וליטעמיך) קטנה אמאי תמתין ותחלוץ - ישאנה מתחלה ותשב אצלו ממה נפשך: חרשת במאי תיפוק - הא לאו בת חליצה היא ורב תקנתא לתרוייהו קתני. ואי קשיא מתניתין דקתני בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה אמאי פסלה הואיל ונסבה ברישא תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך כדאמרן ואיכא תקנתא לתרוייהו תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן: כדקא מתרץ כו' - חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה: מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט - דזיקת קטנה אוסרתה עליו דחרשת קנויה ומשויירת וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו: קטנה תצא בגט - דזיקת חרשת אחותה אוסרתה שמא קטנה אינה קנויה כלל והויא כמפותה וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו: וחרשת אסורה לעולם - לכונסה אי אפשר שמא קטנה קנויה היא וזו אחות גרושתו ואין זקוקה לו ואפילו מתה קטנה אחר כך ופקע איסור אחות אשה אסורה משום אשת אח הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא: ואם עבר ובא על החרשת - אחר שגירש הקטנה נותן לה גט והותרה לשוק ממה נפשך אי קטנה קנויה הואי נפקא לה הך מרישא משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנויה היא שפיר ייבם: אמאי נותן לה גט והותרה - הא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו וזקוקה לו וקטנה לא דחיא לה דקנויה ומשויירת היא וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא וביאה פסולה לא פטרה מייבום וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו וחרשת לאו בת חליצה היא: ר' נחמיה - בפרק ר"ג (לעיל יבמות דף נ:): יתומות - משום קטנה נקט: נאסרו שתיהן עליו - אע"ג דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך אי קטנה קנויה ליכא מידי בתר ביאתה ואי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא אפ"ה אסורה כדמפרש לקמן משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל חרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנויה היא כולה ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה: חרשת יוציא בגט - ושריא ממה נפשך אי קטנה קנויה היא מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה ואי לאו קנויה היא פטורה בביאה דידה: קטנה תמתין כו' - כדמפרש טעמא: אי אמרת בשלמא - רישא גבי אחיות דקתני אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה משום דחרשת קנויה ומשויירת וקטנה קנויה ואינה קנויה וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא אי משום אחות אשה אי משום יבומה שהיה בהיתר שאחותה לא היתה קנויה אבל אי הוה אמרינן איפכא קטנה קנויה היא ומשויירת וחרשת ספק תו לא מיפטרא חרשת בגט דלמא קנויה היא ולא נפקא משום אחות אשה שקנין אחותה הקטנה משויירת ובביאתה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא שהרי אחות אשתו היא ומתני' רבנן היא. ומש"ה קתני סיפא גבי נכרית קטנה בעיא חליצה ואע"ג דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי וגיטה גט גמור משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט וקטנה שהיא אחרונה לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת ובביאה דידה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא דקם עליה באיסור שני בתים: אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת - וחרשת ספק ומרישא דקתני באחיות אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה שמעינן דביאה פסולה פוטרת סיפא בנכרית אמאי קטנה בעיא חליצה בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה ופסלה לה עילויה אלא בגיטא תיסגי לה דביאת עצמה פוטרתה דביאה כשרה היא ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה לגמרי הא א"ר נחמיה ביאה פסולה פטרה: מרישא נמי - גבי אחיות: ש"מ דרבנן היא - דקתני גבי מת בעלה של חרשת אם בא על החרשת נותן לה גט וגבי מת בעלה של קטנה דקתני קטנה תמתין ולא קתני אם בא על הקטנה נותן לה גט והותרה אלמא רבנן היא ומש"ה לא נפקא בגט דביאתה פסולה דחרשת קנויה במקצת וזו אסורה משום אחות אשה ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה קנויה כולה וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה: דלית לה תקנתא דהיתירא - דקתני בה וחרשת אסורה לעולם:תיתיב גביה ממה נפשך - פירש בקונטרס ואי קשיא מתני' הבא על הקטנה ואחר כך בא על החרשת פסל את הקטנה ואמאי לא אמר תיתיב גביה הקטנה ממה נפשך אי קנויה היא קנויה היא ואי לא נכרית בעלמא היא ותירץ דגזרינן דלמא בעיל חרשת ברישא כדלקמן בבריית' וקשה דקתני בברייתא ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה ואמאי לא גזרינן בא על החרשת אטו מת בעלה של קטנה ובא עליה דלא משתריא בגט אלא בחליצה דביאה פסולה לא פטרה כי היכי דגזרינן במתני' ושמא כיון שלא היה תקנתא לחרשת לא רצו לאוסרה איסור עולם: הויא לה ביאה פסולה ולא פטרה - וא"ת התינח לעיל פרק ר"ג (יבמות דף נ:) דביאה פסולה לא פטרה דגזרינן ביאה אחר הגט אטו ביאה אחר חליצה אבל הכא מאי חששא איכא וי"ל דהכא נמי אי פטרה אמרי דביאת חרשת ביאה כשירה היא ואע"פ שהיא אחר ביאת הקטנה ואתי לאיחלופי בגדולה שאחר שבא על הגדולה יחזור ויבא על אחותה: