יבמותלג:
טוען את הדף…
וְאִיסּוּר כּוֹלֵל אַתְנְיֵיהּ, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְחַזְיַאּ (לְ)בַּר קַפָּרָא לְזָר שֶׁאָכַל מְלִיקָה, וְאַיְּידֵי דְּדָמְיָא לַהּ — עָרְבַהּ בַּהֲדַיְיהוּ, וְעַיֵּין בַּהּ, וְלָא אַשְׁכַּח אֶלָּא בְּבַת אַחַת. וְסָבַר: מִדְּהָא בְּבַת אַחַת, הָא נָמֵי בְּבַת אַחַת. וּמִדְּהָנָךְ לִפְטוּר, הָנָךְ נָמֵי לִפְטוּר. מֵיתִיבִי: זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּשַׁבָּת, וּבַעַל מוּם שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה — יֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם זָרוּת, וּמִשּׁוּם שַׁבָּת, וּמִשּׁוּם בַּעַל מוּם, וּמִשּׁוּם טוּמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין כָּאן אֶלָּא מִשּׁוּם זָרוּת וּבַעַל מוּם בִּלְבַד. וְאִילּוּ מְלִיקָה שַׁיְּירַהּ. לְמַאן שַׁיְּירַהּ? אִילֵימָא לְרַבִּי יוֹסֵי, הַשְׁתָּא רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר כּוֹלֵל מִיחַיַּיב שְׁתַּיִם — בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת מִיבַּעְיָא? אֶלָּא לָאו לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. וּבְאִיסּוּר כּוֹלֵל הוּא דְּפָטַר, אֲבָל בְּאִיסּוּר בְּבַת אַחַת — מִיחַיַּיב. תְּיוּבְתָּא דָּבָר קַפָּרָא תְּיוּבְתָּא. זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּשַׁבָּת, בְּמַאי? אִי בִּשְׁחִיטָה — שְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁרָה. וְאִי בְּקַבָּלָה וְהוֹלָכָה — טִלְטוּל בְּעָלְמָא הוּא. אִי בְּהַקְטָרָה — וְהָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאתָה. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בִּשְׁחִיטַת פָּרוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁחִיטַת פָּרוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּזָר פְּסוּלָה. אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא זָר? אֲפִילּוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט נָמֵי! שֶׁזָּר אֶצְלוֹ קָאָמַר. מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מִידֵּי חַטָּאוֹת קָתָנֵי, אוֹ לָאוֵי קָתָנֵי?! אֶלָּא אִיסּוּרֵי בְּעָלְמָא קָא חָשֵׁיב. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְקוֹבְרוֹ בֵּין רְשָׁעִים גְּמוּרִים. מַתְנִי׳ שְׁנַיִם שֶׁקִּידְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחוּפָּה הֶחְלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה — הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. וְאִם הָיוּ אַחִין — מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת — מִשּׁוּם ״אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ״. וְאִם הָיוּ נִדּוֹת — מִשּׁוּם נִדָּה. וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעוּבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד — מַחֲזִירִים אוֹתָן מִיָּד. וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה. גְּמָ׳ הֶחְלִיפוּ. מִידֵּי בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן?! וְתוּ, הָא דְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: הֲרֵי כָּאן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה חַטָּאוֹת — אִי בְּמֵזִיד מִי אִיכָּא קׇרְבָּן? אָמַר רַב יְהוּדָה: תְּנִי ״הוּחְלְפוּ״. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד — מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאִי בְּמֵזִיד, מִי שַׁרְיָא? הָא לָא קַשְׁיָא: פִּיתּוּי קְטַנָּה אוֹנֶס נִינְהוּ, וְאוֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִישְׁרָא שְׁרֵי. אֶלָּא דְּקָתָנֵי: מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא מְעוּבָּרוֹת הֵן. הָא לָאו מְעוּבָּרוֹת — שַׁרְיָין, וְאִי בְּמֵזִיד מִי שְׁרֵי? אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ הוּחְלְפוּ. שְׁמַע מִינַּהּ.ואיסור כולל אתניין - כלומר היכי דאיתרמי על ידי כולל אתניין רבי פטורא ואליבא דר"ש והיכא דאיתרמו בבת אחת אתניין חיובא אבל מליקה לא אתניי' לפטור כלל דלא משכחת לה בכולל אלא בבת אחת והתם ר' שמעון מודי: וחזיא בר קפרא לזר שאכל מליקה - דדמיא להו דהוו נמי כקדשים חדא דמיחייב עליה תרתי וערבה בהדייהו לפטורא וכי ערבה לא אסיק אדעתיה דהא לא משתכחת בכולל: ועיין בה - לאחר זמן כשנתקיימה בידו והיה שונה שלשתן ביחד ואשכח דלא מיתוקמא אלא בבת אחת ושכח דהוא ערבה וסבר דר' אתנייה ואמר מדהא בבת אחת ופטורה הנך נמי דאתנייה רבי לפטורא אפי' היכא דמיתרמו בבת אחת אתניין: למאן שיירא - כלומר למאן מינייהו מודה בה דלא בעי לאיפלוגי: אילימא ר' יוסי - מודה בה השתא באיסור כולל דחד מינייהו קדים א"ר יוסי אחרון חל בבת אחת מיבעיא: אלא לאו לר"ש - ומדמודה במליקה ש"מ דהא דפליג בהנך היכא דאיתרמו בכולל הוא דפליג אבל באיסור בת אחת מיחייב תרתי ותיובתא דבר קפרא תיובתא: שחיטה בזר כשרה - ואין כאן זרות: טלטול בעלמא הוא - ואין כאן שבות: אי בהקטרה - רבי יוסי היכי מיחייב חטאת משום שבת דקס"ד חטאת מיחייב ליה: האמר ר' יוסי - בפ"ק הבערה ללאו יצאה: בשחיטת פרו של כ"ג - ביום הכפורים דשחיטה אב מלאכה היא ומשום זרות נמי איכא כדברי האומר ביומא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מב.) שחיטת פרו בזר פסולה: אפי' כהן הדיוט נמי - דהא מאן דפסיל יליף טעמא מאהרן וחוקה דכתיב והקריב אהרן (ויקרא טז) וכתיב בסוף הפרשה לחקת עולם וכל היכא דכתיב חוקה עיכובא הוא אלמא אהרן דוקא: הכי גרסי' מידי חטאות קתני או לאוי קתני - איסורי הוא דקחשיב: מתני' ומפרישין אותן ג' חדשים - שלא לחזור לבעליהן שמא מעוברות הן ובניהם ממזרים ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתלו העוברים בבעליהן: אם היו כהנות - בגמ' מפרש: גמ' שש עשרה חטאות - לכל אחד ארבע וכן לנשים דעל שניהם הוא אומר ונכרתו הנפשות העושות (ויקרא י״ח:כ״ט): ואונס בישראל מישרא שרי - לבעלה דילפינן (כתובות דף נא:) מוהיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת: מפרישין אותן שמא מעוברות הן - ולאחר שלשה חדשים מותרות אע"ג שגדולות הן:ואיסור כולל אתניין ואליבא דר"ש - אבל לר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל דלא מצי למימר דאליבא דרבי יוסי נמי אתנייה לפטורא דא"כ לא הוה טעי בר קפרא לערב מליקה בהדייהו דבבת אחת פשיטא ליה לבר קפרא דלר' יוסי מיחייב תרתי ולהכי פשיטא ליה בסמוך דלר' יוסי מיחייב תרתי באיסור כולל שעל כרחו צ"ל דאליבא דר"ש אתנייה ולא אליבא דר' יוסי ופליג רבי יוחנן ארבי חייא ובר קפרא: אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאה - תימה דאטו מי לא מני לאוי גרידי והרי זר שאכל מליקה דליכא אלא לאו דנבלה וי"ל דאע"ג דבאיסור מוסיף לר' יוסי חייל איסור קל על איסור חמור כדפריך רב אדא בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פא. ושם) ולידון נמי באיסור אשת איש דהא מודה רבי יוסי כו' אע"ג דאיסור אשת איש קל מאיסור חמותו ובפרק אמרו לו (כריתות יד: ושם) גבי הא דאמר ר' יוסי אם זקן נשאה כו' משמע דמודה ר' יוסי דאיסור כרת חייל על חייבי מיתות ב"ד משום איסור מוסיף מ"מ באיסור כולל סבירא ליה לגמרא דלא חייל קל על חמור כדאמר בסוף גיד הנשה (חולין קא. ושם) מאן האי תנא דאיסור כולל באיסור חמור אית ליה כו' ולהכי פריך והאמר רבי יוסי הבערה ללאו יצאה ואם כן היכי חיילא אאיסור זרות הקשה ה"ר יעקב דאורליינ"ש דאמאי לא מוקי לה בהצתת האליתא דעבודה היא ובעיא כהונה ואין בה מיתה אלא לאו גרידא לפי שאין עבודה תמה כדאמר בפ"ב דיומא (דף כד:) דהשתא לא הוי קל על חמור דתרוייהו לאוי נינהו ואר"י דמ"מ איסור שבת קיל לפי שהותרה במקדש אבל אי הוה מיתה בהבערה הוה חשיב איסור חמור אע"ג דהותר במקדש ואיסור טומאה נמי אע"ג דהותר חל על איסור בעל מום משום טמא ששימש במיתה ובעל מום ששימש באזהרה לרבנן דרבי בסוף אלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.) אע"ג דכולה שמעתין בר קפרא ורבי חייא אליבא דרבי פליגי מודה רבי דלר' יוסי בעל מום ששימש באזהרה כרבנן דידיה ואם תאמר דאמר בחולין (דף קג.) התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל ואר"י דחלב קל דהותר מכללו אצל חיה כדאמר בס"פ גיד הנשה (שם) ואע"ג דנבלה נמי הותר במליקה שאני קדשים דכהנים משולחן גבוה קזכו כדאמר בהעור והרוטב (שם דף קכ.) ועוד דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה ואע"ג דיש חומרא בחלב דליכא בנבלה אין לחוש בכך כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף קא.) מאי חזית דטומאת הגוף חמירא שכן כרת דלמא טומאת בשר חמירא דלית לה טהרה במקוה וא"ת דאמר לקמן מאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ומשמע דאיסור אחות אשה חייל באיסור כולל אאיסור אשת איש דחמיר מיניה וי"ל דאיסור אשת איש קיל דיש לה היתר בחיי אוסרה דחשבינן ליה קולא בהבא על יבמתו (לקמן יבמות דף נד.) ואע"ג דבפ' גיד הנשה (חולין דף קג. ושם) איכא מאן דאמר דאיסור טריפה חל על איסור אבר מן החי אע"ג דחמיר מיניה דחשיב משהו בשר גידים ועצמות אע"ג דלית ביה כזית ונוהג בבני נח וחייל עלייהו איסור טריפה דקיל אפי' בלא כולל ואור"י דיש חומרא בטריפה דכשנטרפה שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל איסור אבר מן החי אתיא שחיטה ומפקע ליה: מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורי בעלמא קחשיב - וכן גרס ר"ח דאין כאן לא חטאת ולא לאו כיון דלא חייל איסור קל על חמור: לקוברו בין רשעים כו' - ומ"מ פריך שפיר לעיל לבר קפרא דמשייר מליקה מכלל דמודה בה ר"ש דאין לומר דשיירא לרבי יוסי משום דבההיא חייב תרתי ולא חשיב אלא הנהו דמעלה עליו כאילו עשה שתים ולקברו בין רשעים גמורים דהא חשיב בעל מום ששימש אע"ג דחייב לגמרי שתים כיון דקסבר רבי חייא דרבי יוסי אית ליה איסור כולל: