פסחים צו.

פרק ט׳ · מי שהיה טמא

Pesachim 96a · Chapter 9: Mi SheHayah Tamei

מַהוּ? מִדְּאִישְׁתְּרַי טוּמְאַת בָּשָׂר — אִישְׁתְּרַי נָמֵי טוּמְאַת אֵימוּרִין, אוֹ דִילְמָא: מַאי דְּאִישְׁתְּרַי — אִישְׁתְּרַי, מַאי דְּלָא אִישְׁתְּרַי — לָא אִישְׁתְּרַי. אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי טוּמְאַת אֵימוּרִין מֵהֵיכָא אִיתְרַבַּי — מִטּוּמְאַת בָּשָׂר, דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר לַה׳״, לְרַבּוֹת אֶת הָאֵימוּרִין. כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְטוּמְאַת בָּשָׂר, אִיתֵיהּ לְטוּמְאַת אֵימוּרִין. כׇּל הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ לְטוּמְאַת בָּשָׂר, לֵיתֵיהּ לְטוּמְאַת אֵימוּרִין. בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: אֵימוּרֵי פֶּסַח מִצְרַיִם הֵיכָא אַקְטְרִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמַאן לֵימָא לַן דְּלָא שְׁוִיסְקֵי עֲבוּד? וְעוֹד, הָא תְּנָא רַב יוֹסֵף: שְׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת הָיוּ שָׁם: עַל הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. וְתוּ מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא הֲוָה. מַתְנִי׳ מָה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת? פֶּסַח מִצְרַיִם מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְטָעוּן הַזָּאָה בַּאֲגוּדַּת אֵזוֹב, וְעַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן, בַּלַּיְלָה אֶחָד. וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כׇּל שִׁבְעָה. גְּמָ׳ מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״דַּבְּרוּ אֶל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ״. זֶה מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְאֵין פֶּסַח דּוֹרוֹת מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה״, הָכִי נָמֵי — זֶה טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן בִּיקּוּר? וְהָתַנְיָא, בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: מִנַּיִין לְתָמִיד שֶׁטָּעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר״, מָה לְהַלָּן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, אַף כָּאן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה! שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״תִּשְׁמְרוּ״. וּפֶסַח דּוֹרוֹת נָמֵי, הָכְתִיב: ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה״, שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲבוֹדוֹת חֹדֶשׁ זֶה — כָּזֶה. אֶלָּא הָהוּא ״הַזֶּה״ — לְמַעוֹטֵי פֶּסַח שֵׁנִי דִּכְווֹתֵיהּ. אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה״, הָכִי נָמֵי דְּזֶה נֶאֱכָל בַּלַּיְלָה, וְאֵין אַחֵר נֶאֱכָל בַּלַּיְלָה?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבוֹדָה״. אֶלָּא ״הַזֶּה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא. אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְכׇל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא, ״בּוֹ״ לְמָה לִי? דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל הוּא אוֹכֵל בְּמַצָּה וּמָרוֹר. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״(וְכׇל) בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא פֶּסַח לְדוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא, ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת, וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת בִּתְרוּמָה. וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״עָרֵל״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״בֶּן נֵכָר״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עָרֵל״, מִשּׁוּם דִּמְאִיס, אֲבָל בֶּן נֵכָר לָא מְאִיס — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן ״בֶּן נֵכָר״, מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, אֲבָל עָרֵל דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת, וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת בִּתְרוּמָה. אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת, וְאֵין מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בִּתְרוּמָה. אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ שׁוֹבֵר, אֲבָל שׁוֹבֵר בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ בְּכָשֵׁר, וְלֹא בְּפָסוּל. אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא״, ״מִמֶּנּוּ״ אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל נָא בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״ לְמָה לִי? לְכִדְרַבָּה אָמַר רַבִּי יִצְחָק. וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן וְכוּ׳. מְנָא לַן? דְּאָמַר קְרָא: ״וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן״. ״אוֹתוֹ״ נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן, וְאֵין אַחֵר נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן. וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כׇּל שִׁבְעָה וְכוּ׳. אַמַּאי קָאֵי? אִי לֵימָא אַפֶּסַח, פֶּסַח כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא!

מהו - מי מחייבי משום אוכלי קדשים בטומאה אי לא: אישתרי נמי טומאת אימורין - דלא מיחייב בהו משום טומאה ואע"ג דאסירי משום זרות וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב): מכדי - אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא: מטומאת בשר - דכתיב גבי אוכל בשר בטומאת הגוף אשר לה' לרבות את האימורין והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה': היכא אקטרינהו - שלא הוזכר בו מזבח: שויסקי - בשר צלי בשפוד: ג' מזבחות - להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח: מתני' מקחו מבעשור - אומר זה לשם פסח דכתיב בעשור לחדש הזה וגו' (שמות י״ב:ג׳): וטעון הזאה באגודת אזוב גרסי': לילה אחד - מפרש בגמרא: גמ' למשמרת - ביקור שלא יהא בו מום מבקרין אותו כל ארבעה וכתיב הזה ה"נ דממעטי [פסח דורות וכל] שאר קרבנות: מה להלן כו' - וכי היכי דלדורות בתמיד בעי ביקור ה"ה ודאי לפסח דורות: ופסח דורות נמי כו' - בניחותא: שיהו כל עבודות של חדש הזה כזה - כל פסחי דורות הוקשו זה לזה ומיהו לענין מקחו מבעשור אמעיט מהזה והאי הזה דגבי ביקור דריש ליה למלתא אחריתא כדמפרש ואזיל: אלא הזה - דגבי ביקור למה לי: למעוטי פסח שני - מביקור ארבעה ימים: דכוותיה - דהוי יום אחד כמו פסח מצרים וכי קא ממעט דכוותה ממעט והזה דגבי מקחו מבעשור על כרחיך למעוטי פסח דורות אתא דאילו למעוטי שני לא איצטריך דהא אימעיט מהאי הזה דגבי ביקור ומימעיט מביקור ארבעה ימים וממקח עשור דתרוייהו משתמעי מההוא קרא דלמשמרת משמע ביקור ומקח ואידך הזה ממעט פסח דורות ממקח בעשור אבל מביקור ארבעה ימים לא ממעט ליה אם לא הפרישו מבעשור יבקר שנים ושלשה טלאים מבעשור ובשעת שחיטה יקח א' מהן: לכדר' אליעזר בן עזריה ורבי עקיבא - בפ"ק דברכות נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו': ערל - שמתו אחיו מחמת מילה: בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים נראה בעיני דלא גרסינן גבי הדדי כל ערל וגו' כל בן נכר וגו' הכי נמי כו' אלא הכי גרסי' כל ערל לא יאכל בו הכי כו' אמר קרא ועבדת אלא בו למה לי בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה ואיצטריך למיכתב ערל כו' ולא גרסי' אלא מעתה תושב ושכיר כו' דהא תושב ושכיר כולי' קרא יתירא הוא דתושב ושכיר אוכל בפסח דתושב זה קנוי כסף קנין עולם ונרצע ושכיר זה עבד עברי הקנוי קנין שנים ותרוייהו ישראל מעליא נינהו ואכלי בפסח כדאמרינן ביבמות בהערל (יבמות דף ע.) וקרא יתירא הוא ומופנה לגזירה שוה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה כדמפרש ליה התם ואיידי דכתביה כתב בו דידיה וללשון הספרים לא ידענא מאי שינויא דקא משני בו המרת דת פוסלת מאי שייך המרת דת גבי תושב ושכיר הא ישראל מעליא נינהו ועוד הא דרשה מבו דגבי בן נכר דרשינן לה בהערל (שם:) ומלתה אותו אז הבעלים יאכל בו ואי לא מל את עבדו לא יאכל איהו דמילת זכריו ועבדיו מעכבת בפסח אם יש לו בן העומד למול או עבד אינו אוכל פסח עד שימול אותם דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו: כדרבה א"ר יצחק - בפ' הערל (יבמות דף עד.) נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר מה להלן ערל אסור בפסח אף כאן ערל אסור במעשר: בחפזון - במהירות:

למעוטי פסח שני דכוותיה - דפסח דורות מרבינן מועבדת דליכא למימר דהזה דמקחו מבעשור נמי בא למעט פסח שני דאין מקחו מבעשור ולא נמעט פסח דורות דהא לפסח שני לא איצטריך כיון דלא בעי ביקור לא בעי נמי שיהא מקחו מבעשור: אבל אתה שובר בפסח דורות אמר קרא ועבדת - תימה לריב"א אמאי איצטריך להכי ועבדת הא כיון דכתיב בפסח שני ועצם לא ישברו בו כל שכן בראשון: אותו בחפזון ואין אחר בחפזון - קשה לריב"א אמאי לא פריך ואימא אותו בחפזון ואין פסח שני נאכל בחפזון אבל פסח דורות הכי נמי נאכל בחפזון מועבדת: