פסחיםקיד.
טוען את הדף…
רַבִּי יִצְחָק בֶּן אַחָא דִּשְׁמַעְתָּא, הוּא רַבִּי יִצְחָק בֶּן פִּנְחָס דְּאַגָּדְתָּא. וְסִימָנָיךְ (שִׁמְעוּ נָא אַחַיי וְרֵעַיי). אָמַר רָבָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַי: אֱכוֹל בָּצָל וְשֵׁב בַּצֵּל, וְלָא תֵּיכוּל אֲווֹזִין וְתַרְנְגוֹלִין וִיהֵא לִבְּךָ רוֹדֵף עָלֶיךָ. פְּחוֹת מִמֵּיכְלָךְ וּמִמִּשְׁתְּיָךְ, וְתוֹסֵיף עַל דֵּירְתָךְ. כִּי אֲתָא עוּלָּא, אָמַר: מַתְלָא מָתְלִין בְּמַעְרְבָא דְּאָכֵיל אַלְיְתָא — טָשֵׁי בְּעִלִּיתָא. דְּאָכֵיל קָקוּלִי — אַקִּיקְלֵי דְמָתָא שָׁכֵיב. מַתְנִי׳ מָזְגוּ לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן — מִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא, וּכְבָר קִידֵּשׁ הַיּוֹם וַעֲדַיִין יַיִן לֹא בָּא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם — מִפְּנֵי שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לְקִידּוּשׁ שֶׁתֵּאָמֵר. דָּבָר אַחֵר: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה. תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר — תָּדִיר קוֹדֵם. וְהִילְכְתָא כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. מַאי דָּבָר אַחֵר? וְכִי תֵּימָא הָתָם תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא — הָכָא נָמֵי תַּרְתֵּי נִינְהוּ: תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר — תָּדִיר קוֹדֵם. וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל: פְּשִׁיטָא, דְּהָא נְפַיק בַּת קוֹל! אִיבָּעֵית אֵימָא: קוֹדֶם בַּת קוֹל, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְאַחַר בַּת קוֹל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּאָמַר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל. מַתְנִי׳ הֵבִיאוּ לְפָנָיו, מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרוֹסֶת וּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרוֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (בֶּן) צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה. וּבְמִקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִין לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח.רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא - רבי יצחק סתם האמור באגדתא ר' יצחק בן פנחס הוא: שמעו נא אחיי - דשמעתא בן אחא: ולבך רודף עליך - מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת: קקולי - ירקות: אקיקלי דמתא - על אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הואיל ואין תובעין לו כלום: מתני' מברך על היין - וה"ה למקדש על הפת: גמ' שהיין גורם לקידוש שתיאמר - שאם אין לו יין או פת אינו מקדש: מתני' הביאו לפניו - ירקות: מטבל בחזרת - זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (פסחים דף קז:) השמש מטבל בבני מעים לפי שכל מאכלם ע"י טיבול: מטבל בחזרת - כלומר אם אין שם ירק אחר מטבל החזרת בחרוסת ואוכל: עד שמגיע לפרפרת הפת - קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה: הביאו לפניו - אחר אותו טיבול: מצה מרור וחרוסת ושני תבשילין ואף על פי שאין החרוסת מצוה - ולקמיה פריך הואיל ולאו מצוה אמאי מייתי לה:דאמר אין משגיחים בבת קול - וא"ת מאי שנא דקי"ל כבת קול דב"ה ולא קי"ל כב"ק דרבי אליעזר וי"ל דהכא ב"ה הוו רובא אלא דב"ש מחדדי טפי אבל התם דב"ק היה כנגד רבים לא קי"ל הכי ובת קול לא יצתה אלא לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים יוכיחו וא"ת א"כ היכי קאמר רבי יהושע היא הא רבי יהושע קאי אבת קול דר"א וי"ל מדקאמר אין משגיחין בב"ק משום דלא (מן השמים) היא משמע דבכל דוכתא לית לן למיזל בתר בת קול: הביאו לפניו - פי' רשב"ם ירקות. ואין נראה מדלא קתני בהדיא הביאו לפניו חזרת כדקתני בסמוך הביאו לפניו מצה ונראה כפי' ר"ח הביאו לפניו שלחן שהרי אין מביאין השלחן עד אחר קידוש ועל השלחן מונח החזרת: מטבל בחזרת - כלומר אוכל החזרת בטיבול כמו השמש מטבל בבני מעים וכן מטבל בירקות ובקרא נמי משתעי הכי כי תקרעי בפוך עיניך (ירמיהו ד) שמנחת הפוך בעינים ופי' רשב"ם דהאי טיבול לאו בחרוסת דהא אכתי לא בא כדקתני סיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואין זה ראיה דהא קתני הכא חזרת ותניא נמי בסיפא ועוד דחזרת צריך להטביל בחרוסת משום קפא ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו שהיה נוהג ר"ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא אלא במרור וכ"ש לר"א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר (שמות א) ועוד דלא שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה"ר יוסף שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה"ר שמעיה: עד שמגיע לפרפרת הפת - פרפרת קרי המרור שאוכל אחר המצה ופרפרת כלומר ממשכת המאכל כמו פרפראות לחכמה (אבות פ"ג מי"ח) שהירקות ממשיכות הלב למאכל ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה דמצה קודמת למרור כדאמר בגמרא: הביאו לפניו מצה - לפי שעקרו השלחן לפני מי שאומר הגדה ועושה הסדר קתני הביאו לפניו מצה ועקירת שלחן היא כדי שישאל הבן ואביו עונה לו עדיין יביאו שלחן לעשות טיבול שני והבן ישאל למה אנו מטבילין שתי פעמים ומיד כשעוקרין מחזירין לפניו והמצה והמרור עליו שהרי צריך לומר בהגדה מצה זו מרור זה וכדאמר (לעיל פסחים לו. ולקמן פסחים דף קטו:) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה: אע"פ שאין חרוסת מצוה - ואם תאמר אמאי לא אתי חרוסת דרשות ומבטל חזרת דמצוה וי"ל דכיון דכל עיקר מרור לא ניתקן רק בטיבול בחרוסת משום קפא לא מקרי ביטול בכך: