עירוביןצה:
טוען את הדף…
וּבַסַּכָּנָה — מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. וְכֵן בְּנוֹ — נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ, אֲפִילּוּ מֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ, אֲפִילּוּ חוּץ לַתְּחוּם. אָמְרוּ לוֹ: לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ. גְּמָ׳ זוּג אֶחָד אִין, טְפֵי — לָא. לֵימָא תְּנַן סְתָמָא דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר? דְּאִי כְּרַבִּי מֵאִיר, הָאָמַר: לוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ, וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף. דִּתְנַן: וּלְשָׁם מוֹצִיא כׇּל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, וְלוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ, וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף. וְהַהִיא סְתָמָא, מִמַּאי דְּרַבִּי מֵאִיר הִיא? דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: לוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט, וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, הָתָם דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁוֹ — כְּחוֹל שַׁוְויֻהּ רַבָּנַן, וְהָכָא דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁוֹ — כְּחוֹל שַׁוְויֻהּ רַבָּנַן. הָתָם דִּבְחוֹל כַּמָּה דְּבָעֵי לָבֵישׁ, לְעִנְיַן הַצָּלָה נָמֵי שָׁרוּ לֵיה רַבָּנַן. הָכָא דִּבְחוֹל נָמֵי זוּג אֶחָד — אִין, טְפֵי — לָא, לְעִנְיַן הַצָּלָה נָמֵי זוּג אֶחָד — אִין, טְפֵי — לָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנַיִם שְׁנַיִם. מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא, זוּג אֶחָד — אִין, טְפֵי — לָא. וְאִי קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא, וּמִשּׁוּם הַצָּלָה דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן, אֲפִילּוּ טְפֵי נָמֵי! לְעוֹלָם קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא, וְכִי שְׁרוֹ רַבָּנַן לְעִנְיַן הַצָּלָה — דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ בִּמְקוֹם תְּפִילִּין. אִי הָכִי זוּג אֶחָד נָמֵי — אֵין, טְפֵי — לָא! אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין. הָנִיחָא דְּרֹאשׁ, דְּיָד מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: פְּעָמִים שֶׁאָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה וַחֲבִילָתוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמְסַלְּקָן מֵרֹאשׁוֹ וְקוֹשְׁרָן בִּזְרוֹעוֹ. אֵימַר דְּאָמַר רַב הוּנָא, שֶׁלֹּא יִנְהַג בָּהֶן דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן. רָאוּי מִי אָמַר? אֶלָּא כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין. הָכָא נָמֵי, מָקוֹם יֵשׁ בַּיָּד שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין. תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה: ״עַל יָדְךָ״ — זוֹ קִיבּוֹרֶת, ״בֵּין עֵינֶיךָ״ — זוֹ קׇדְקֹד. הֵיכָא? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מְקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. לֵימָא בִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אִית לֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, וְהָכָא בְּשַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין קָמִיפַּלְגִי. דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא, וְהָכָא בְּמִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוּוֹנָה קָמִיפַּלְגִי. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: לָצֵאת בָּעֵי כַּוּוֹנָה. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה.ובסכנה - שאינו יכול להמתין שם ומתיירא מפני הליסטים: נותנן לחבירו וחבירו לחבירו - דכל חד וחד לא ממטי להו ארבע אמות: לחצר החיצונה - של עיר שהוא מקום המשתמר ראשון: וכן בנו - שילדתו אמו שם בשדה בשבת: לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה - אינן יכולין להרחיקה מתחום שביתת בעלים הכל לפי מה שעירבו הבעלים: גמ' לובש כל מה שיכול ללבוש - לענין הצלת דליקה תנן בכל כתבי הקודש (שבת דף קכ.): ולשם הוא מוציא - לחצר שסמוכה לדליקה: התם - דקאי בשאר מלבושין דכמה דבעי לביש בחול: זוג אחד אין - דקסבר שבת זמן תפילין הוא ומשום הכי שרי ובלאו הצלה נמי אם בא להניח תפילין מניח ומשום הצלה לא שרינן ליה טפי: מאי קסבר - דקא שרי שנים שנים אבל טפי לא: אי קסבר שבת זמן תפילין הוא - משום הכי שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא: לאו זמן תפילין הוא - ושרו ליה רבנן דרך מלבוש משום דתכשיט הוא לגביה ולא משאוי ואע"ג דלאו אורחיה הכא משום הצלה שרי: במקום תפילין - הראוי להניח בו תפילין שאין כל הראש כשר להניח תפילין אלא קדקד לבד וחריץ יש שם שהתפילין יושבים בו ואינן בולטין כל כך כדלקמן ובשבת נמי באתרא דלא חזו ליה לאו תכשיט הוא שבולטין יותר מדאי והוי כמשאוי: דיד - אין כל הזרוע כשר לתפילין אלא קיבורת כדלקמן: מנהג בזיון - להניח חבילה עליהן שרי ליה למנטרינהו התם: ראוי מי אמר - דגבי שבת לימא דתכשיט הוא: קיבורת - אבר אמצעי שבזרוע ובלע"ז רבדי"ן: רופף - רך ובלע"ז פונטינ"א: תנא קמא סבר שבת זמן תפילין הוא - ומשום הצלה לא מישרו ביה טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו וכל שכן דכיון דזמן תפילין הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה כמשאוי: ר"ג סבר לאו זמן תפילין הוא - והיינו טעמא דשרו ליה רבנן להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כל כמה דהוי תכשיט שרי ומשום בל תוסיף ליכא הכא דאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש בעלמא: איבעית אימא דכ"ע שבת זמן תפילין הוא - ודכולי עלמא אינה תכשיט ובמצות צריכות כוונה קא מיפלגי: ת"ק סבר מצות צריכות כוונה - שהעושה מצוה צריך שיכוין בה הלכך זוג אחד אין טפי לא דאי מכוין למצוה איכא בל תוסיף בחד ואי לא מכוין למצוה תרוייהו משאוי נינהו ואין כאן מצוה: ורבן גמליאל סבר מצות אין צריכות כוונה - הלכך מצוה איכא בל תוסיף ליכא דאין עובר על בל תוסיף אא"כ נתכוון למצוה וזה לא נתכוון ובכל חד אמרי האי למצוה ולבי מגמגם לומר דכיון דלאו תכשיט נינהו נהי דבל תוסיף ליכא איסור שבת מיהא לא פקע והא ליכא למימר דלכולי עלמא תכשיט הם דאם כן לתנא קמא אמאי אסור לא ליכוין ולא ליתסר וליכא למימר נמי דלתנא קמא לא הוו תכשיט ולרבן גמליאל הוו תכשיט דאם כן לוקי פלוגתייהו בהכי ועוד היינו פלוגתא דלעיל דזמן ולאו זמן ונראה לי דהכי גרסינן תנא קמא סבר מצות אין צריכות כוונה ולכולי עלמא תכשיט הן הלכך כיון דלענין מיפק ידי חובתיה נפיק בלא כונה לענין בל תוסיף נמי אף על גב דלא מכוין להו למצוה איכא בל תוסיף כיון דזמן תפילין הוא ור"ג סבר צריכות כוונה לצאת ידי חובתו הלכך. בבל תוסיף נמי לא עבר עד דמיכוין למצוה:לימא תנן סתמא דלא כרבי מאיר - אברייתא דלקמן דקתני בהדיא רבי מאיר אומר מכניסן זוג זוג הוי מצי למפרך דר"מ אדר' מאיר אלא דניחא ליה טפי לאקשויי אמתניתין ומכח דקתני עלה בברייתא ר' מאיר אומר מכניסן זוג זוג לא היה יכול להוכיח דמתני' רבי מאיר כדמוכח בסמוך אההיא דשבת ולאקשויי דר"מ אדרבי מאיר דאדרבה לקמן מוכח דמתניתין דלא כר"מ דמתני' קתני במה דברים אמורים בישנות וברייתא קתני רבי מאיר אומר אחד חדשות ואחד ישנות: אי קסבר שבת זמן תפילין - פירש בקונטרס משום הכי שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא וקשה דאם מכח זה בא לדקדק דזוג אין טפי לא אם כן בסמוך דקאמר לעולם לאו זמן תפילין הוא ה"נ דמצי למימר לעולם זמן תפילין הוא אלא י"ל דאי זמן תפילין הוא איכא בל תוסיף אע"ג דלא מיכוון כדמסיק רבא בפרק ראוהו בית דין (ר"ה דף כח:) ולהכי זוג אחד אין טפי לא: וכי שרו רבנן לענין הצלה דרך מלבוש במקום תפילין - פירש בקונטרס דשלא במקום תפילין הן בולטין יותר מדאי ונראה משאוי ולכך אסור ואין זו סברא אלא נראה דהטעם משום דלא מיקרי מלבוש אלא במקום שרגיל להניחו בחול: מקום יש בראש שראוי להניח בו ב' תפילין - מסופק היה ר"י איזה שיעור יש ברוחב תפילין דיש עושין גדולים מחבריהם ויש שעושין אותם קטנים ביותר ומדקאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין משמע דשיעור רחבו שיתמלא מקום השנים ואור"י דמצא במדרש דשיעורן כב' אצבעות וסמך לדבר דציץ רוחבו ב' אצבעות כדאמר בפ' קמא דסוכה (ד' ה.) ואמרי' בפ"ק דערכין (דף ג:) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין ודומה דציץ היה במקום הראוי להניח תפילין אע"ג דגבי ציץ כתיב (שמות כח) מצחו ומתרגמינן בין עינוהי גבי תפילין נמי כתיב (דברים יא) בין עיניכם ודרשינן בגובה שבראש: ידך זו קיבורת - הוא קבוצת בשר שבזרוע שבין המרפק שקורין קודא בלע"ז ובין הכתף וקיבורת כמו קיבורת דאהיני ולא כמו שמפרש קיבורית הוא קביצת בשר שבין פיסת היד למרפק סמוך למרפק דבכל מקום משמע דתפילין הן בזרוע ובמסכת אהלות (פ"א משנה ח) משמע דזרוע הוא בין המרפק ולכתף דקאמר שלשים בפיסת יד כו' שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע וארבע בכתף ובהקומץ רבה (מנחות ד' לז:) נמי אמרי' דבעינן שתהא שימה כנגד הלב: