עירוביןעה.
טוען את הדף…
הֲוָה אָמֵינָא: דִּירַת גּוֹי שְׁמָהּ דִּירָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּדִירַת גּוֹי לֹא שְׁמָהּ דִּירָה. וְאִי מֵהָכָא — הֲוָה אָמֵינָא: לָא יָדַעְנָא בָּתִּים כַּמָּה, קָא מַשְׁמַע לַן בָּתִּים תְּרֵין. הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב אֲפִילּוּ חָצֵר, טַעְמָא דְּרַב דְּקָא סָבַר אָסוּר לַעֲשׂוֹת יָחִיד בִּמְקוֹם גּוֹי. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּשְׁמַעְנָא לֵיהּ לְרַבִּי טַבְלָא דְּאָמַר: ״גּוֹי גּוֹי״ תְּרֵי זִימְנֵי, וְלָא יָדַעְנָא מַאי אָמַר. מַתְנִי׳ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵירְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירְבָה הַחִיצוֹנָה — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים — אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב. גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ — אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת. תְּנַן: עֵירְבָה חִיצוֹנָה וְלֹא פְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא, מַאי אִירְיָא רֶגֶל אֲסוּרָה? אֲפִילּוּ רֶגֶל מוּתֶּרֶת נָמֵי. אֶלָּא לָאו רַבָּנַן! לְעוֹלָם רַבִּי עֲקִיבָא, וְלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי. תְּנַן: עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. טַעְמָא דְּעֵירְבָה, הָא לֹא עֵירְבָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת רֶגֶל הָאֲסוּרָה אוֹסֶרֶת, מַנִּי הָא? אִילֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא הִיא — אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת נָמֵי, אֶלָּא לָאו, רַבָּנַן הִיא. וְעוֹד: מִדְּסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא, רֵישָׁא לָאו רַבִּי עֲקִיבָא. כּוּלַּהּ רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁעָשְׂתָה דַּקָּה, אֲבָל לֹא עָשְׂתָה דַּקָּה — חִיצוֹנָה אֲסוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר אֶת הַחִיצוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. מֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים אֵין צְרִיכִין לְעָרֵב. הָא שֶׁל רַבִּים צְרִיכִין לְעָרֵב, אַלְמָא רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת! וְעוֹד מֵתִיב רָבִינָא: שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. שָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. טַעְמָא דְּשֶׁכַח, הָא לָא שָׁכַח — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת. אַלְמָא רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת. אֶלָּא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יַנַּאי: שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר: תַּנָּא קַמָּא סָבַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אוֹסֶרֶת. וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל מוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת. נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד בֵּין מִן הַפְּנִימִית וְכוּ׳. מַאי מָקוֹם אֶחָד? (סִימָן חִיצוֹנָה עַצְמָהּ בְּבֵית יְחִידָאָה רָבִינָא דְּלָא מְשַׁכַּח בִּפְנִים) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חִיצוֹנָה, וּמַאי קָרוּ לָהּ ״מָקוֹם אֶחָד״ — מָקוֹם הַמְיוּחָד לִשְׁתֵּיהֶן.הוה אמינא שמה דירה - להא מילתא קמ"ל: ה"ג ואי מהכא ה"א בתים לא ידענא כמה - כלומר אי מהא ה"א נהי דבחצירות שמעינן מינה דבתרתי סגי מדנקט צידו אחד עובד כוכבים הא תרוייהו ישראלים שרי אבל בתים לא ידענא כמה לכל חצר: אסור לעשות - לדור יחיד במקום נכרי שלא ילמד ממעשיו לפיכך לא יערבו אלו עמו ולא ישתמשו עמו במבוי כדי שיהא יחיד ויירא מן הנכרי שלא יהרגנו ויצא: דשמענא ליה לר' טבלא דאמר - בהא מילתא דרב: עובד כוכבים עובד כוכבים תרתי זמני ולא ידענא מאי קאמר - השתא ודאי מפרש למלתיה דרב הוה מבוי שצידו אחד עובד כוכבים אין מערבין אותו כולו משום דאסור לעשות יחיד במקום עובד כוכבים לשון אחר חד למבוי וחד לחצר: מתני' זו לפנים מזו - פנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה לרה"ר ודריסת רגלה של פנימית על החיצונה לצאת לרשות הרבים: עירבה פנימית - לעצמה לטלטל בחצירה: מן הפנימית ולא עירבה שתיהן אסורות - דהויא פנימית רגל האסורה: נתנו עירובן במקום אחד - שעירבו שתיהן זו עם זו והאי במקום אחד מפרש בגמ' שנתנוהו בחיצונה: ושכח א' - אפי' מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות דפנימית נמי אסורה לטלטל בחצירה משום דלא מציא למיחד דשא ואסתלוקי מחיצונה לאשתמושי באנפי נפשה דהא ליתא לעירובה גבה דאותו עירוב המתירן בחצירן הוליכוהו בחיצונה: אם היו של יחידים - שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה אחד אין צריכין לערב זה עם זה משום דריסת הרגל דכיון דיחיד הוא והפנימית הויא רגל המותרת ואינה אוסרת וסתמא כרבנן ואם היו שנים אפילו בחיצונה גזרינן דילמא אתי למישרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה: גמ' אף רגל האסורה אינה אוסרת - וממתני' מותבינן ליה לקמיה: תנן חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות - הא עירבה נמי פנימית תרוייהו שריין אלמא רגל המותרת לא אסרה: אפילו רגל המותרת נמי - דקתני סיפא גבי עירבו שתיהן כל אחת לעצמה ר"ע אוסר את החיצונה ומשום לאשמועינן היא גופה לא איצטריך דמסיפא נפקא לן דהשתא מותרת אסרה אסורה מיבעיא: לעולם ר"ע - ולא תידוק מינה עירבה לא אסרה אלא היא גופה קמ"ל דרגל האסורה אוסרת ודקא קשיא לך מסיפא נפקא אין ה"נ אלא הא אשמועינן ברישא והדר אמר לא זו בלבד אסר ר"ע דהויא רגל האסורה אלא אף זו עירבה זו לעצמה וזו לעצמה דפנימית רגל המותרת היא אפ"ה רבי עקיבא אוסר החיצונה: טעמא דעירבה - פנימית דהויא רגל המותרת: הא לא עירבה שתיהן אסורות - דרגל האסורה אוסרת דהא ליכא למידק הא לא עירבה חיצונה המעורבת מותרת ושאינה מעורבת אסורה דהא פשיטא דשאינה מעורבת אסורה דהא כבר תני לה לעיל מתני' ואי משום היא גופה לאשמועינן רגל המותרת אינה אוסרת לאשמועינן רגל האסורה וליתני כגון עירבה חיצונה ולא פנימית חיצונה מותרת וכל שכן האי אלא ודאי דוקא קתני: מדסיפא רבי עקיבא - דהא רבי עקיבא אהא מילתא פליג: שעשתה דקה - פנימית עשתה דלת קטנה לפני פתחה וסילקה דריסת רגלה מחיצונה: אין דריסת הרגל אוסרת - ואתרוייהו מילי דרבי עקיבא פליגי ואפי' ארישא דקתני חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות ונטרוה לרבי עקיבא עד דאסקיה למלתיה והדר איפליגו עליה: טעמא דשכח - אחד מן הפנימית הא לא שכח שתיהן מותרות והא דלא כרבי עקיבא דאי כר"ע אי עירבו שתיהן נמי אסר על החיצונה אלא לאו רבנן ובשכח אסרי אלמא רגל האסורה אוסרת: אמר רבי יהודה אמר רב חיצונה - דהתם פנימית אסורה משום שכחה דחיצונה דליכא למימר תסתלק מינה ותשמש דליתיה לעירובה גבה וחיצונה מיתסרא בשכחה דפנימית משום רגל האסורה אבל נתנוה בפנימית חיצונה הוא דמיתסרא בשכחה דפנימית משום רגל האסורה אבל פנימית לא מיתסרא משום שכחה דחיצונה דאחדא דשא ומשתמשא:הוה אמינא דירת עובד כוכבים שמה דירה - אע"ג דאמר בריש פרקין דלכולי עלמא לא שמה דירה הכא דלהקל להתיר המבוי להחשיב כבתים וחצירות פתוחים לתוכו אמר שמה דירה: מתיב רב ביבי בר אביי - ק"ק דה"ל לאקשויי מרישא מעיקרא: אלמא רגל המותרת אינה אוסרת כו' - הא דלא מוקי בעשתה דקה היינו משום דתיקשי רישא וסיפא בעשתה דקה ומציעתא ההיא דשכח אחד מן הפנימית בלא עשתה דקה: