עירובין נה.

פרק ה׳ · כיצד מעברין

Eruvin 55a · Chapter 5: Keitzad

וְהַיְינוּ דְּאָמַר אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר דּוֹסָא, מַאי דִּכְתִיב: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא״. ״לָא בַּשָּׁמַיִם הִיא״, שֶׁאִם בַּשָּׁמַיִם הִיא — אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ, וְאִם מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא — אַתָּה צָרִיךְ לַעֲבוֹר אַחֲרֶיהָ. רָבָא אָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ — לֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּשָּׁמַיִם, וְלֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּיָּם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא״ — לֹא תִּמָּצֵא בְּגַסַּי רוּחַ, ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא״ — לֹא תִּמָּצֵא לֹא בְּסַחְרָנִים וְלֹא בְּתַגָּרִים. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים? אֲרוּכָּה — כְּמוֹת שֶׁהִיא. עֲגוּלָּה — עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת. מְרוּבַּעַת — אֵין עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת. הָיְתָה רְחָבָה מִצַּד אֶחָד וּקְצָרָה מִצַּד אַחֵר — רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שָׁוָה. הָיָה בַּיִת אֶחָד יוֹצֵא כְּמִין פִּגּוּם, אוֹ שְׁנֵי בָתִּים יוֹצְאִין כְּמִין שְׁנֵי פִגּוּמִין — רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ חוּט מָתוּחַ עֲלֵיהֶן, וּמוֹדֵד מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה. הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין קֶשֶׁת אוֹ כְּמִין גַּאם — רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה בָּתִּים וַחֲצֵירוֹת, וּמוֹדֵד מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמַר מָר: אֲרוּכָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דַּאֲרִיכָא וְקַטִּינָא, מַהוּ דְּתֵימָא: לִיתֵּן לַהּ פּוּתְיָא אַאוּרְכַּהּ. קָא מַשְׁמַע לַן. מְרוּבַּעַת אֵין עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דִּמְרַבְּעָא, וְלָא מְרַבְּעָא בְּרִיבּוּעַ עוֹלָם. מַהוּ דְּתֵימָא: לִירַבְּעָא בְּרִיבּוּעַ עוֹלָם. קָא מַשְׁמַע לַן. הָיָה בַּיִת אֶחָד יוֹצֵא כְּמִין פִּגּוּם אוֹ שְׁנֵי בָתִּים יוֹצְאִין כְּמִין שְׁנֵי פִגּוּמִין. הַשְׁתָּא בַּיִת אֶחָד אָמְרַתְּ, שְׁנֵי בָתִּים מִיבַּעְיָא?! לָא צְרִיכָא, מִשְׁתֵּי רוּחוֹת. מַהוּ דְּתֵימָא: מֵרוּחַ אַחַת אָמְרִינַן, מִשְׁתֵּי רוּחוֹת לָא אָמְרִינַן. קָא מַשְׁמַע לַן. הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין קֶשֶׁת אוֹ כְּמִין גַּאם, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה בָתִּים וַחֲצֵירוֹת, וּמוֹדֵד מִמֶּנָּה וּלְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמַר רַב הוּנָא: עִיר הָעֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה — מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיֶּתֶר, וְאִם לָאו — מוֹדְדִין לָהּ מִן הַקֶּשֶׁת. וּמִי אָמַר רַב הוּנָא הָכִי, וְהָאָמַר רַב הוּנָא: חוֹמַת הָעִיר שֶׁנִּפְרְצָה — בְּמֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ? אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּרוּחַ אַחַת, כָּאן — מִשְׁתֵּי רוּחוֹת. וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּנוֹתְנִין קַרְפֵּף לָזוֹ וְקַרְפֵּף לָזוֹ? הָא אַמְרַהּ רַב הוּנָא חֲדָא זִימְנָא, דִּתְנַן:

והיינו דאמר רב אבדימי - הא דאמרן דצריך לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי שתתקיים התורה בלומדיה היינו דר' אבדימי דמפרש דיוקא דקרא שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה: סחרנין - מחזרין בעיירות: תגרין - בעירן במקומן אלא נראה ואינו נראה כדאמר לעיל: ארוכה כמות שהיא - לקמן מפרש: עגולה עושין לה זויות - כשבא למדוד תחומין לקצותיה לא ימדוד לה מהחומה אלא יוסיף לה ריבוע כלומר ירחיק מן החומה כדי ריבוע

דהא מרבינן פיאות לכל מילי דשבת ואח"כ ימדוד תחומי הקרנות שאם בא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע דמרובע יותר על העגול רביע: מרובעת אין עושין לה זויות - לקמן מפרש: היתה רחבה מצד זה וקצרה מצד זה רואין אותה כאילו היא שוה - כשבא למדוד התחומין למערב אצל קרן מערבית דרומית אינו מודד מן החומה אלא מרחיק ומושך למערב עד כנגד חודה של קרן מערבית צפונית הנמשכת ויוצא' למערב ומודד וכן לקרן דרומית מזרחית:

היה בית אחד בולט - מחומת העיר לאחת הצדדין כשבא למדוד תחום צפון אצל קרן מערבית צפונית כשבא למקום שאין הבית בולט שם מרחיק מן החומה עד כנגד מקום שכלה בליטת הבית לקרן מזרחית צפונית כאילו חוט מתוח מכוון והולך כנגדו ממקום שכלה הבית עד כנגד קרן צפונית מערבית ומודד מן החוט ולצפון אלפים:

שני בתים כמין ב' פגומין - קס"ד לרוח אחת וקאמר רואין כאילו חוט מתוח מזה לזה ולקמן פריך השתא בית אחד אמרת רואין שני בתים מיבעיא: היתה עשויה כמין קשת - שאין הבתים במקום חבל הקשת:

או כמין גאם - גימל יווני עשוי כמין כף כפופה שלנו:

רואין אותה כאילו היא מלאה בתים - כשבא למדוד תחומין מן הצפון מודד מן היתר כאילו היתה מוקפת בתים והדר בקשת לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כד' אמות וכן העשויה כמין גאם היוצא מן המזרח למערב אע"פ שאין בתים במערב רואין כאילו מלא כל החלל בתים וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו אין חלל החלק של עיר עולה לו מן המדה: קמ"ל - כמות שהיא מניחין אותה שהרי יש לה פיאות: ארוכה כמות שהיא פשיטא - וכי תעלה על דעתך שיקצרנה: דאריכא וקטינא - קצרה ברחבה: מהו דתימא - ירחיבנה למזרח ולמערב עד שתהא מרובעת יפה: דמרבעא אבל לא מרבעא בריבועו של עולם - שיהא צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם אלא עומדת באלכסון:

לא צריכא לב' רוחות - אחד לצפון וא' לדרום: בין ב' ראשיה - היינו אורך מקום היתר: פחות מד' אלפים - שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין כאילו היא מליאה בתים ואם יותר אין מצרפין אותה להיות אחת ומודדין לה מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר החלק שאין בו בתים מן המידה הוא: חומת העיר שנפרצה שיעורה בקמ"א ושליש - אם רוחב פירצה קמ"א אמות ושליש דהיינו שיעור ב' קרפיפות של שבעים אמה ושיריים ונעשו כב' עיירות להיות אחת והיוצא מזו לזו ללכת דרך זו חוצה לה אין עולה לו מדת העיר מן המנין אלמא ביותר מקמ"א ושליש הויא הבדלה:

כאן מרוח אחת - עיר העשויה כקשת אינה מובדלת אלא מרוח אחת הלכך עד דהוי ד' אלפים: ומאי קמ"ל - אי בב' רוחות דודאי כב' עיירות הן אמאי אשמועי' רב הונא דנותנין קרפף לזו וקרפף לזו דשתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין קרפף של שבעים אמה ושיריים לכל אחת להיות כעיר אחת כדי לחברם ע"י קרפיפות הללו לעשותן כעיר אחת ואע"פ שאין בנין בין הקרפיפות וגם הקרפיפות עצמן אינן מוקפות מחיצה אלא שיעור קרפף קאמר: והא - דחומת העיר שנפרצה בשתי רוחותיה זו כנגד זו קאמר הלכך כשתי עיירות נינהו וכגון שאין יישוב בחלל העיר כנגד בית הפרצות:

אם היה בית אחד יוצא כמין פגום - נראה דפגום אחד נמי רואין כאילו היה פגום אחר כנגדו ומותחין חוט עליהן ולא שמותחו בחוט באלכסון מן הפגום עד ראש הא' של העיר דהא רחבה מן הצד האחד רואין אותה כאילו שוה ועגולה כאילו היתה מרובעת השתא פריך שפיר השתא פגום אחד כו': עיר העשויה כקשת - הא דלא נקט רב הונא מלתיה אשני פגומין משום דסתם פגום הוי תוך שבעים אמה ושיריים מעיקר העיר וכיון דהוי תוך עיבור העיר אפי' יש בין פגומין יותר מד' אלפים רואין כאילו חוט מתוח עליהם ואפילו יש פגומין הרבה זה אחר זה כל אחד תוך ע' אמה ושיריים של חבירו בשני ראשי העיר שמא יש לחלק דגבי פגומין שאינם מעיקר העיר אפילו אין שם הבלעת תחומין מעברין אותן עם העיר לפי שבטל אגב העיר אבל ב' ראשי הקשת שהם מעיקר העיר אין מבטלין אגב העיר ולכך בעי שיהא שם הבלעת תחומין ומיהו נראה לר"י דאין לחלק בין שני פגומין לעיר העשויה כקשת וכן פר"ח והא דלא נקט רב הונא מילתיה על שני פגומין משום דברייתא לא איירי בשני פגומין מרוח אחת אלא בפגום אחד: פחות מד' אלפים מודדין מן היתר - רבה בר רב הונא בעי נמי בסמוך שגם בין יתר לקשת לא יהא יותר מאלפים משום דבעי שיהו תחומין מובלעין מכל צד אבל לרבא בריה דרבה בר רב הונא דאמר מודדין מן היתר ואפי' יותר מאלפים בין יתר לקשת משום דאי בעי הדר אתי ליה דרך בתים ולא חש שיהו מובלעין רק מצד אחד נראה דהוא הדין נמי לדידיה אם אין בין יתר לקשת אלא אלפים דמודדין לו מן היתר אפי' יש יותר מד' אלפים בין שני ראשי הקשת דהא מצי אתי דרך היתר מראש האחד לראש האחר כיון דהיתר מובלע תוך הקשת: ואם לאו מודדין לה מן הקשת - לא מן הקשת ממש אלא ממקום שמתקצר בפנים ואין שם ד' אלפים דלא גרע מאילו ניטל אותו של מעלה ור"ח פירש עיר העשויה כקשת שאין מתקצר והולך: