גיטיןלח.
טוען את הדף…
וְלֹא הֵם קוֹנִים מִכֶּם, וְלֹא הֵם קוֹנִים זֶה מִזֶּה. יָכוֹל לֹא יִקְנוּ זֶה אֶת זֶה? יָכוֹל לֹא יִקְנוּ זֶה אֶת זֶה?! הָאָמְרַתְּ: לֹא הֵם קוֹנִים זֶה מִזֶּה! הָכִי קָאָמַר: וְלֹא הֵם קוֹנִים זֶה מִזֶּה לְגוּפוֹ. יָכוֹל לֹא יִקְנוּ זֶה אֶת זֶה לְמַעֲשֵׂה יָדָיו? אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר: גּוֹי – יִשְׂרָאֵל, קוֹנֶה; גּוֹי – גּוֹי, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּכַסְפָּא, אֲבָל בַּחֲזָקָה – לָא! אָמַר רַב פָּפָּא: עַמּוֹן וּמוֹאָב טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן. אַשְׁכְּחַן גּוֹי – גּוֹי; גּוֹי – יִשְׂרָאֵל, מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי״. אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֶבֶד שֶׁבָּרַח מִבֵּית הָאֲסוּרִים – יָצָא לְחֵירוּת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְכוֹתֵב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. תְּנַן, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד; וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵנוּ – הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, חוּץ מֵעָרֵב וְצַיְדָן וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי, מוֹקֵי לַהּ לְהַאי – לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וְהַאי – לְאַחַר יֵאוּשׁ. אֶלָּא לְרָבָא – דְּאָמַר לְאַחַר יֵאוּשׁ, קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן! אָמַר לָךְ רָבָא: טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם דְּחִזְקִיָּה; בּוֹרֵחַ שָׁאנֵי – הַשְׁתָּא לִקְטָלָא מְסַר נַפְשֵׁיהּ, אַפּוֹלֵי אַפֵּיל נַפְשֵׁיהּ לִגְיָיסוֹת?! אַמְתֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אִשְׁתְּבַאי. פַּרְקוּהָ לְשׁוּם אַמְהֻתָא, וְשַׁדְּרוּהָ לֵיהּ. שְׁלַחוּ לֵיהּ: אֲנַן – כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לַן, אַתְּ – אִי נָמֵי כְּרַבָּנַן סְבִירָא לָךְ, אֲנַן לְשׁוּם אַמְהֻתָא פָּרְקִינַן לַהּ (נִיהֲלַהּ). וְאִינְהוּ סְבוּר – לִפְנֵי יֵאוּשׁ הֲוָה, וְלָא הִיא – לְאַחַר יֵאוּשׁ הֲוָה, וּשְׁמוּאֵל – לָא מִיבַּעְיָא דְּאִשְׁתַּעְבּוֹדֵי לָא מִשְׁתַּעְבַּד בַּהּ, אֶלָּא גִּיטָּא דְחֵירוּתָא נָמֵי לָא אַצְרְכָה. שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ – יָצָא לְחֵירוּת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכׇל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף״ – ״עֶבֶד אִישׁ״ וְלֹא ״עֶבֶד אִשָּׁה״?! אֶלָּא עֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְרַבּוֹ עָלָיו – קָרוּי עֶבֶד; שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לְרַבּוֹ עָלָיו – אֵין קָרוּי עֶבֶד. אַמְתֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר זוּטְרָא אִישְׁתְּבַאי, פַּרְקַהּ הָהוּא תַּרְמוֹדָאָה לְשׁוּם אִיתְּתָא. שְׁלַחוּ לֵיהּ לְדִידֵיהּ: אִי יָאוּת עָבְדַתְּ, שַׁדַּר לַהּ גִּיטָּא דְחֵירוּתָא. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּמָצוּ פָּרְקִי לַהּ, לְמָה לִי גִּיטָּא דְחֵירוּתָא? אִי דְּלָא מָצוּ פָּרְקִי לַהּ, כִּי שַׁדַּר לַהּ גִּיטָּא דְחֵירוּתָא מַאי הָוֵי? לְעוֹלָם דְּמָצוּ פָּרְקִי לַהּ; וְכֵיוָן דִּמְשַׁדַּר לָהּ גִּיטָּא דְחֵירוּתָא, חַבּוֹרֵי מִחַבְּרִי אַהֲדָדֵי, וּפָרְקִי לַהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּלָא מָצוּ פָּרְקִי לַהּ, וְכֵיוָן דִּמְשַׁדַּר לַהּ גִּיטָּא דְחֵירוּתָא, מִיתַּזְלָא בְּאַפֵּיהּ, וּמְפָרֵיק לַהּ. וְהָאָמַר מָר: חֲבִיבָה לָהֶן בְּהֶמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִנְּשׁוֹתֵיהֶן! הָנֵי מִילֵּי בְּצִינְעָא, אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא זִילָא בְּהוּ מִילְּתָא. הָהִיא אַמְתָּא דַּהֲוָת בְּפוּמְבְּדִיתָא, דַּהֲווֹ קָא מְעַבְּדִי בַּהּ אִינָשֵׁי אִיסּוּרָא. אָמַר אַבָּיֵי, אִי לָאו דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה; הֲוָה כָּיֵיפְנָא לֵיהּ לְמָרַהּ, וְכָתֵיב לַהּ גִּיטָּא דְחֵירוּתָא. רָבִינָא אָמַר: כִּי הָא מוֹדֶה רַב יְהוּדָה, מִשּׁוּם מִילְּתָא דְאִיסּוּרָא. וְאַבָּיֵי – מִשּׁוּם אִיסּוּרָא לָא?! הָאָמַר רַב חֲנִינָא בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין,ולא הם קונים - את אחד מכם: לגופו - שיהא צריך הימנו גט או אם יברח ממנו ויתגייר מותר בבת ישראל שאין גופו קנוי לחברו: עובד כוכבים קונה ישראל - למעשה ידיו שנאמר וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר משפחת גר (ויקרא כ״ה:מ״ז): ה"מ - דעובד כוכבים קונה חברו: בכספא - דומיא דעובד כוכבים קונה ישראל בכסף דכתיב מכסף מקנתו בעברי הנמכר לעובד כוכבים וקניית עובד כוכבים בעובד כוכבים הא ילפת ליה מקניית עובד כוכבים בישראל: בחזקה - כגון שבאי שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש כשהפקירו רבו כשנתייאש הימנו (ולא בכסף) חזקה שעבד כנעני נקנה בו היינו חזקה של עבדות הלבישו הנעילו הרחיצו לרבו כדתני' בהאשה נקנית (קדושין כב:) נהי דישראל קני ליה לעובד כוכבים בחזקה דאיתקיש עבדים לקרקעות אבל עובד כוכבים לא קני קרקע בחזקה כישראל אלא כל קניינו בכסף: עמון ומואב טהרו בסיחון - אלמא עובד כוכבים קונה מחבירו קרקע בחזקה והאי עבד נמי כיון דאפקריה ישראל ביאוש קנה ליה עובד כוכבים בחזקה: טהרו בסיחון - דכתיב (דברים ב׳:ט׳) אל תצר את מואב וכן בבני עמון אל תצורם (שם) וכתיב (במדבר כ״א:כ״ו) כי חשבון עיר סיחון וגו' אלמא טהר מואב בסיחון ובני עמון אשכחן ביפתח (שופטים י״א:י״ג) שאמרו לו מלאכי בני עמון כי לקח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד היבוק ואשכחן כשכבשו את ארץ סיחון ויירש את ארצו מארנון עד יבוק וגו' אלמא מבני עמון כבשה והדור ישראל וכבשו מיניה וטהרה להם על ידו אלמא קנייה בחזקה: עובד כוכבים מישראל מנלן - כגון עבד זה דשייך במצות: וישב ממנו שבי - מדקרי ליה שבי דידיה ש"מ קנייה בחזקה: מן האסורין - עבד כנעני של ישראל שנשבה וברח מן האסורין של עובדי כוכבים: יצא לחירות - מלהשתעבד לרבו עוד: וכותב לו גט - להתירו בבת ישראל: א"ר יוחנן כל מקום כו' - וקשיא דר' יוחנן אדר"י: לקטלא מסר נפשיה - כדי לצאת מידי גייסות שהרי בורח מן האסורין ויודע שאם ישיגוהו יהרג: ואינהו - דפרקוה לשום אמהתא: סבור - דלא נתייאש מר שמואל הימנה: יאוש - הוי הפקר: איש - יתירא הוא: תרמודאה - עובד כוכבים היה מתרמוד: שלחו ליה לדידיה - לר' אבא: אי דמצו פרקי לה - שהעובד כוכבים רוצה לתתה בדמים: למה לי גיטא דחירותא - יפדוה לו לשם עבדות: מאי הוי - הרי כבושה היא ביד העובד כוכבים: חבורי מחברי - בני העיר אהדדי ופרקי לה אבל לשם עבדות לא היו רוצין לפדותה לו דלית להו דר"ש [ב"ג]: מיתזלא באפיה - מפני שיגלה לכל ששפחת ישראל היתה: ומפריק לה - נותנה בכדי פדיונה: ואמר מר - במס' ע"ז (ד' כב:): בעשה - לעולם בהם תעבודו (ויקרא כה): וכתב לה גיטא דחירות' - ונסיב לה ישראל ומינטר לה:אבל בחזקה לא - פי' בקונטרס חזקה של עבדות כגון הלבישו הנעילו והרחיצו לרבו כדתניא בפ"ק דקדושין (דף כב:) וקשה דאפילו ישראל מישראל לא קני עבד עברי אלא בכסף ושטר כדאמר בפ"ק דקדושין (דף יד:) כ"ש עובד כוכבים ועוד דאמר התם אשכחן עברי הנמכר לעובד כוכבים הואיל וכל קניינו של עובד כוכבים בכסף ופר"ת הואיל וכל קניינו של עובד כוכבים בע"ע אבל בעלמא קניינו של עובד כוכבים במשיכה לר' יוחנן דקיי"ל כוותיה לגבי ריש לקיש וכיון דאמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות א"כ לעובד כוכבים במשיכה כדמוכח בפ"ב דבכורות (דף יג.) אלא צריך לפרש דהכא בחזקה של כבוש מלחמה איירי וכן פר"ח: עמון ומואב טהרו בסיחון - וכי היכי דקנו ארצם בחזקה קנו נמי גופם בחזקה: דכתיב וישב ממנו שבי - וא"ת למה לי השתא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון השתא עובד כוכבים ישראל קני עובד כוכבים לעוב' כוכבים לא כל שכן וי"ל דמוישב ממנו שבי לא הוה ילפינן מיניה שום קנין אי לאו דאשכחן דטיהרו ולהכי מייתי לעיל מדריש לקיש דמוישב ממנו שבי לחודיה לא הוה ידעינן ומיהו איצטריך לאתויי לאשמועינן דלא קנוי גופו: ואינהו סבור לפני יאוש הוה - תימה דלמא ידעי שפיר דלאחר יאוש הוה וסברי כרבא דלעיל ולמאי דפרישנא דלרבא מודה רשב"ג לרבנן דלשם עבד ישתעבד לרבו שני ניחא דא"כ היתה שלהם ולא מסתבר שהיו באים לתתה לו במתנה: אלא אפי' גיטא דחירותא נמי לא אצרכה - כאביי ס"ל דלרבא כיון דאמר ישתעבד בעי' גט שיחרור: המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור - אין להקשות א"כ לשמואל למה לי שטרא בעבד כנעני לימא ליה באפי תרי זיל כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף טז. ושם) גבי עבד עברי ומאי משני נמי התם דעבד עברי גופו קנוי אכתי יפקירנו דאפי' מאן דצריך בעבד כנעני גט שיחרור היינו כדי להתירו בבת חורין אבל בעבד עברי בלאו הכי מותר בה דהתם. בקדושין (ג"ז שם) לא קאמר אלא משום דס"ד דעבד עברי אין גופו קנוי ולהכי פריך למה לי שטר דאותו לשון עצמו שכותב בשטר כגון הרי את בן חורין הרי את לעצמך יאמר לו בעל פה ומשני דגופו קנוי ולא מהני הרי את לעצמך שהוא לשון קנין או לשון מחילה בלא שטר ולאותן לשונות צריך שטר אבל הפקר שמסלק רשותו מעליו מהני לשמואל אפי' בלא שטר: כל המשחרר עבדו עובר בעשה - והא דאמר לקמן (גיטין דף מ.) במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה ומסקינן דאי אמר לשון שיחרור כופין את היורשין לכתוב לה גט שיחרור וכן בירושלמי אמרי' בהדיא דאי אמר שחררו משחררין התם כיון דאין היורשין רשאין להשתעבד בה משום מצוה לקיים דברי המת לא קרינן בה לעולם בהם תעבודו ומשום נתינת גט לחודיה ליכא איסור עשה וחציו בן חורין (לקמן גיטין מא:) דכופין את רבו התם משום דאיכא מצוה רבה דלשבת יצרה כדדרשינן הכא משום מצוה דרבים: