גיטין לג:

פרק ד׳ · השולח

Gittin 33b · Chapter 4: HaSholeach

לֹא בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְאִי אָזְלִי הָנָךְ כָּתְבִי וְיָהֲבִי – לִיכְתְּבוּ וְלִיתְּבוּ; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְהָנָךְ לָא יָדְעִי, וְאָזְלִי וְכָתְבִי וְיָהֲבִי; וְשָׁרוּ אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ לֹא בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְהָכָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – קָסָבַר: מִלְּתָא דְּמִתְעַבְדָא בְּאַפֵּי עַשְׂרָה – צְרִיכָא בֵּי עַשְׂרָה לְמִישְׁלְפַהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״כּוּלְּכֶם״, מַהוּ? טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ – וְהָנֵי, כֵּיוָן דַּאֲמַר לְהוּ ״כּוּלְּכֶם״, לָא מָצוּ כָּתְבִי וְיָהֲבִי; אוֹ דִלְמָא, טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: כֹּל מִלְּתָא דְּמִתְעַבְדָא בְּאַפֵּי בֵּי עַשְׂרָה, צְרִיכָא בֵּי עַשְׂרָה לְמִישְׁלְפַהּ – וְהִילְכָּךְ, אֲפִילּוּ ״כּוּלְּכֶם״ נָמֵי? תָּא שְׁמַע, אָמַר לִשְׁנַיִם: ״תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. וְהָא שְׁנַיִם, דְּכִי ״כוּלְּכֶם״ דָּמוּ, וּפְלִיגִי! אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי בְּעֵדֵי כְתִיבָה – הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּעֵדֵי הוֹלָכָה. הָכִי נָמֵי מִיסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אָמַר לָזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלָזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעֵדֵי הוֹלָכָה – שַׁפִּיר; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעֵדֵי כְתִיבָה, מִי מִצְטָרְפִי?! הָא אָמַר מָר: אֵין עֵדוּתָן מִצְטָרֶפֶת, עַד שֶׁיִּרְאוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד! דִּלְמָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה סְבִירָא לֵיהּ. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא תַּרְתֵּי – חֲדָא כְּרַבִּי, וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל; וְלָא יָדַעְנָא הֵי כְּרַבִּי וְהֵי כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַב יוֹסֵף: נִיחְזֵי אֲנַן – דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי פַּרְטָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי פַּרְטָא הַגָּדוֹל: אִם כֵּן, מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה? וְחָזַר רַבִּי וְעָשָׂה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וּמִדְּהָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָךְ כְּרַבִּי. וְאַף רַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא סָבַר, חֲדָא כְּרַבִּי וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: חַמְשָׁה סָבֵי הֲוֵינַן קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא קַמֵּיהּ, וְאַשְׁקְלֵיהּ גִּיטָּא עַל כּוּרְחֵיהּ. אֲמַר לַן: זִילוּ אִטַּמּוּרוּ וּכְתֻבוּ לַהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּרַבִּי, כִּי מִיטַּמְּרִי מַאי הָוֵי? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לֵיהּ; וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אִידַּךְ נָמֵי כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לְמָה לְהוּ אִטַּמּוֹרֵי? לִיבַּדְּרוּ אִיבַּדּוֹרֵי! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ – חֲדָא כְּרַבִּי, וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְרָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי בִּשְׁתֵּיהֶן. וְלֵית לֵיהּ לְרַב נַחְמָן ״מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה״?! וְהָאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל:

לא בטלה כולה - הלכך לא חש רבן גמליאל להושיב ב"ד ולימנות על כך שאין בזו מפני תיקון העולם דאי אזלי הנך דלא בטיל קמייהו וכתבי ויהבי לה ואזלא ומינסבא שפיר קא מינסבא: בטלה כולה - ואפי' נשתיירו שנים שעדותן עדות וזה לא בטל בפניהם בטלו אף הן: והנך לא ידעי - דבטל ואזלי וכתבי ויהבי לה ומינסבא בגט פסול: ואי בעית אימא לא בטלה כולה - ואין כאן גזירה אלא טעמא דרשב"ג לא משום תקנה הוא אלא קסבר אין ביטולו ביטול עד שיבטל בפני כולן והאי אינו יכול דקאמר לאו איסורא הוא משום עובר על תקנה אלא הכי קאמר אין בו כח לבטל אלא בפני כולן: למישלפה - לחלצה ולהסירה: כולכם - חתומו דקי"ל דאינו גט עד שיחתמו כולן: מהו - מי אסר רבן שמעון [ב"ג] שלא יבטל את אחד או את שנים שלא בפני חבריהם: טעמא דרשב"ג - היכא דלא אמר כולכם: משום דקסבר בטלה כולה - וחייש דלמא אזלי הני דלא ידעי בביטולא ויהבי לה והכא ליכא למיחש להכי דמידע ידעי דכולן צריכין לחתום וכל כמה דלא חתימו כולהו לא יהבי לה: או דלמא משום דקסבר כו' - והלכך לאו בטל הוא לגמרי וחתמי ביה אפי' הני דבטיל קמייהו עם חבריהם ויהבי לה: יכול לבטל - והוי ביטול ואין זה כשר להיות עוד עד בדבר עד שיצוהו: אינו יכול לבטל - והלה עצמו כשר לחתום: והא שנים - דכולם צריכין לחתום וליכא למיחש דלמא אזיל חד וחתים בלא חבריה וקאמר אינו יכול לבטל אלמא רבן שמעון לאו איסורא קאמר אלא אינו ביטול קאמר: אמר רב אשי אי - הני שנים עדי כתיבה וחתימה הם: הכי נמי - דמודה רבן שמעון [ב"ג] דיכול לבטל וביטולו ביטול דטעמא משום גזירה היא והכא ליכא למיגזר מידי: בעדי הולכה - דהאי תנו דקאמר הכא לשנים הגט ניתן להם להיות שלוחים ולמוסרו לה דהכא כי קאמר לחד אזיל אידך דלא ידע ומסר לה לפי שאין זה עדות שיהו שניהם צריכין להיות שם אלא שליחות ולא ידע דבטלה שליחותא דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה דכי היכי דבטליה להאי בטליה להאי: ה"נ מסתברא - דבעדי הולכה קאמר וטעמא משום חששא דלמא אזל האי דלא ידע ויהיב לה: אמר לזה בפני עצמו כו' - אי מתחלה כשעשאן שלוחים לא אמר לשניהם יחד אלא לאחד מהן וחזר ואמר לחבירו הנה מסרתי גט לפלוני לתתו לאשתי ואם תרצה גם אתה הוי שליח לגרשה: יכול לבטל - ובטל זה מתורת השליחות שאם גרשה זה אינה מגורשת אבל השני יכול לגרש דכיון דמתחלה לא בבת אחת הוי אין כאן לומר שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואי אזיל האי דלא ידע בביטולא ויהיב לה שפיר קיהיב לה: שפיר - איכא למימר אמר לזה בפני עצמו שאין זה עדות שיצטרכו לראות או לשמוע העדות תחילה כאחד: אלא אי אמרת עדי חתימה - הא עדות גמורה בעינן ומי מצטרפי כי אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו: עד שיראו שניהם כאחד - את העדות: כר' יהושע בן קרחה - דפליג עלה בפרק שני דכתובות (דף כו:) ובסנהדרין (דף ל:) ואמר אפי' בזה אחר זה: שמעית מיניה דר' אבא תרתי - כלומר בהנך תרתי פלוגתא דרבי ורשב"ג בביטלו מבוטל וביכול לבטל זה שלא בפני זה שמעית מיניה דרבי אבא דקבע הלכתא בתרווייהו חדא כרבי וחדא כרבן שמעון [ב"ג]: מעשה ועשה רבי - בכתובות בפרק אלמנה ניזונית: כדברי חכמים - שהיו אומרים שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל: והחזיר רבי את המעשה - אלמא הדר ביה וקם בשיטתיה דרבן שמעון [ב"ג] ליפות כח בית דין אלמא בהא הלכה כרבן שמעון [ב"ג]: ואשקליה גיטא על כרחיה - השיאו בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה: ואמר להו - רבי יאשיה לסהדי: זילו איטמורו - לאחר שכפאוהו עד שיאמר רוצה אני הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות: ואי ס"ד - בקמייתא הלכתא כרבי שאם ביטלו בפני שנים אחרים מבוטל כי מיטמרי הני מאי הוי: ליבדרו איבדורי - שלא ימצאם ביחד ואינו יכול לבטל זה שלא בפני זה:

צריכי בי עשרה למשלפה - ואפי' אותם שנים שביטל יכולין לכתוב ותימה כיון דמדאורייתא יכול לבטל אפי' שלא בפניהם אמאי תקנו חכמים שלא יועיל ביטול לגבי אותם שנים עצמם וי"ל כיון שהוצרכו לתקן שאין ביטול מועיל לגבי אחרים תיקנו נמי שלא יהא לו כח לבטל בזה הגט כלל: אמר רב יוסף ניחזי אנן - אע"ג דרב יוסף אית ליה הכא דביטלו אינו מבוטל קאמר רב יוסף בפ"ק דקידושין (דף יב:) דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא אע"ג דאינו מבוטל דמ"מ הרי מוציא לעז על הגט כי היכי דמנגיד אמאן דמקדש בשוקא או בביאה אע"ג דליכא איסורא: וחזר רבי ועשה כרשב"ג - וא"ת מנא ליה משום דחזר בו התם דחזר בו נמי ממאי דאמר ביטלו מבוטל דלמא ההיא דשום הדיינים דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דהתם מודה רבי דאינו מבוטל דאמרי' מה כח ב"ד יפה כדפרישית לעיל וי"ל דרב יוסף מדמה להו משום דלא איפלגו רבי ורשב"ג אלא בהני תרי מילי במה כח ב"ד יפה בשום הדיינין ובביטול הגט בב"ד ולכך מדמה להו אהדדי ומסתמא כשחזר מזה חזר נמי מזה: ליבדרו איבדורי - אפי' למאן דמוקי פלוגתייהו בעדות שבטלה מקצתה דייק שפיר דבהא קי"ל כרבי דלדידיה ליכא למימר דלבדורי איבדור דכיון שיכול לבטל זה שלא בפני זה לא יועיל פיזור דיבטל כל אחד שימצא בפני עצמו עד שיבטל כולן אבל לרשב"ג דאין יכול לבטל זה שלא בפני זה אין בביטולו כלום אפי' מבטל כולם כל אחד בפני עצמו אע"ג דהשתא ליכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי לה לא הוי ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה: